שיטת הסניוריטי

6 maarechet

מערכת

 
המהלך לביטול שיטת הסניוריטי – בחירת נשיא לבית המשפט העליון על פי הוותק – מוצג כפגיעה במערכת המשפט, אף שפעולה דומה בכל תחום אחר הייתה זוכה ללעג משופטינו. אין מנוס מלהבין שזוהי בבואה למאבק משמעותי בהרבה, בין האליטה המשפטית לשלטון העם * הערך של הכרעת השלטון בסוגיה הזו קריטי להחזרת הדמוקרטיה הישראלית אל כנה
 

הסיפור מתחיל במדינה דמוקרטית שהוחלט בה שהעם על כל גווניו, נבערותו וחכמתו, יודע בסך הכול מה הוא רוצה מעצמו, ובוחר לעצמו את הדרך להנהיג את עצמו באמצעות נבחריו. וכדי שהרוב הקובע במדינה דמוקרטית לא ישכח מיעוטים וצרכים בסיסיים, ישנן רשויות נפרדות כדי שיהיו גם תזכורות ובלמים במקרה שהולכים רחוק מדי.

 

אבל הסיפור הזה קיבל תפנית דרמטית לפני שני עשורים וחצי, כשכוחו של העם לקחת את גורלו בידיו ולייצר הכרעות לפי הבנתו, הלכו לאט לאט וננגסו. עד כמה שהדבר יישמע מרחיק לכת, הרי שלנוכח מאזן הכוחות ההפוך במדינת ישראל לטובת אליטת המשפט היום כבר לא כזה ברור שמדובר במדינה דמוקרטית, קרי מדינה שהעם בוחר את דרכו. במדינת ישראל אכן מתקיימות בחירות ומורכבת כנסת ומתוכה ממשלה, אבל ההכרעות החשובות אינן נתונות בידי הנבחרים.

 

חוסר האיזון הנוכחי שאליו הגיעה מדינת ישראל הגיע לשיאים אבסורדיים עד כדי חוסר יכולת לקבל החלטות על מהגרים שנכנסים לתוכה, הגבלת לחימה מול אויב ולאחרונה אפילו בהחלטה כלכלית כמו מדיניות עסקאות הגז של המדינה. אפילו תוואי להליכים מדיניים מעוצב ומוגדר ע"י מערכת המשפט. ברמת המנגנון זה עובד בהרבה מאוד צורות שחלקן מגיעות לציבור אבל רובן מקובעות היטב במערכת היחסים בין הפקידות המשפטית לבין יתר גורמי הכנסת והממשלה.

 

באופן הבסיסי והפשוט כיום, לא כל חוק ניתן לחוקק במדינת ישראל. רק חוק שעובר את ועדת השרים לענייני חקיקה יכול להמשיך הלאה. אלא שמדובר בגוף שכיום סר באופן מוחלט להחלטותיו של מי שמייצג את בית המשפט העליון, דרכו ותפיסת עולמו, והוא היועץ המשפטי של הממשלה. היועץ, כידוע, כבר מזמן חרג מתפקיד הייעוץ וכעת הוא איש מערכת המשפט העומד בשער כדי לוודא שחוקים שאינם לרוחה של התפיסה במערכת המשפט לא ימשיכו הלאה. אבל גם אם בטעות עבר החוק וברח ליועמ"ש בין הידיים, בג"ץ פשוט יפסול אותו. לפני שעונים לשאלה איך אפשר להתגבר על המנגנון הלא נורמלי הזה, חשוב להביט בו ולדעת שכך הוא עובד.

 

אל תחמיצנה

 

המצב הזה שבו האיזון הוסר הוא קטסטרופה דמוקרטית שלא קיים בשום מדינה מתוקנת. ישנם כמה חברי כנסת שרואים בנושא הזה סכנה גדולה להמשך שלטון העם וממילא להובלתו למקומות שאינו מעוניין בהם, וכאיום שעלול להביאו לסכנה בכל הקשור להחלטות כלכליות הרות גורל - שלא לדבר על הכרעות מדיניות וביטחוניות. השרה איילת שקד ומפלגת הבית היהודי הבינו בצדק רב שכדי לשרת את הציבור של מדינת ישראל ובין היתר את מי שבחרו בהם, יש לייצר שינוי בדיוק בנקודה הזו.

 

חשוב לחדד שוב – שלטון החוק של מדינת ישראל הוא אבן יסוד שלה. מערכת משפט חייבת להיות חזקה ובלתי תלויה. חייב גם להיות איזון וכוח למערכת המשפט לייצר קונטרה למהלכים שהרוב מעוניין ליצור. אבל מדינה שרוצה להישאר דמוקרטית חייבת לוודא שאיזון הזה אינו מופר לטובת מערכת המשפט אלא מוודא כל הזמן שהעם עם כל הסתייגויות מסוגל בסוף להוביל את הדרך.

 

השרה שקד מנסה להוביל מהפכה של ממש בכל הקשור לנושאים האלה. היא מכירה היטב את האיזונים, יש בה היגיון בריא וכבוד עמוק לשלטון החוק ולעצמה שצריכה להיות בידיו, אבל מעבר להצהרות החשובות כשלעצמן היא בהחלט הגיע לכיסאה על התווית של מי שאמורה להחזיר את האיזון לטובת מימוש רצונותיו של העם.

 

על השולחן נמצאים כיום לפחות עשרה נושאים שאיילת שקד הבטיחה באופן אמיץ למדי להחזיר בהם את כוחו של העם אל מול האליטה המשפטית. ביניהם – השבת ההגדרות הקבועות בחוק של היועץ המשפטי, שיטת בחירת השופטים כפי שנהוגה ברוב העולם הדמוקרטי, החזרתו של המשפט העברי למעמדו בשנותיה הראשונות של המדינה, ועוד רבים, וכעת עומדת על הפרק גם שיטת הסניוריטי למינוי נשיא בית המשפט העליון. חשוב לעקוב אחר התוצאות של כל אחת מהסוגיות האלה ולוודא שרבות יהיו ההצלחות מהכישלונות. המוכנות לייצר תהליכים מתמשכים חשובה אבל ככל שיצטברו יותר הפסדים במערכות האלה מול בית המשפט, מעבר להחמצה עלול לקרוא גם תהליך הפוך של קיבוע תודעת השלטון של אליטת המשפט, ועליונותו כבלתי ניתנת להכרעה.

 

מה פתאום הפז"ם קובע?

 

במובן מסוים שיטת הסניוריטי מבטאת באופן מהותי את האבסורד ואת התעלמותה של האליטה המשפטית משני ערכים שלכאורה נישאים בגרונה ברמה. לפני הכול מדובר בשיטה שבאופן הכי פשוט מנוגדת לחוק. בעוד החוק קובע בפירוש שנשיא בית המשפט העליון ימונה על פי הוועדה למינוי השופטים, הסניוריטי ממנה את ותיקי שופטי בית המשפט העליון. אבל מעבר לכך מדובר שוב במחיקת קולו של העם שבא לידי ביטוי באופן המינימלי בוועדה למינוי השופטים.

באנגליה נשיא בית המשפט הגבוה ביותר מתמנה במינוי פוליטי של ראש הממשלה. בקנדה ובניו זילנד הנשיא מתמנה על ידי המושל הכללי בהמלצת ראש הממשלה. בשוודיה הממשלה היא שממנה את נשיא בית המשפט העליון, ובאוסטריה, צרפת וגרמניה המינוי נעשה בידי נשיא הרפובליקה. כך גם בארה"ב. אז מאיפה בדיוק המציאו בישראל ששיטת הסניוריטי היא אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה?
 

המצדדים בשיטת הסניוריטי מתקוממים מהמחשבה שאת נשיא בית המשפט העליון יבחרו פוליטיקאים ש"יזהמו" את מערכת המשפט בפוליטיזציה, ויגרמו לכך ששופטים יחששו לפעול נגד רצון הפוליטיקאים כדי לא לפגוע בסיכוייהם להיבחר לנשיאות בית המשפט. באופן מעניין, ההצעה שמעלה חששות רבים וזעקות על "הרס מערכת המשפט" ו"פגיעה אנושה בדמוקרטיה", עובדת כנראה לא רע בשאר מדינות העולם. באנגליה נשיא בית המשפט הגבוה ביותר מתמנה במינוי פוליטי של ראש הממשלה. בקנדה ובניו זילנד הנשיא מתמנה על ידי המושל הכללי בהמלצת ראש הממשלה. בשוודיה הממשלה היא שממנה את נשיא בית המשפט העליון, ובאוסטריה, צרפת וגרמניה המינוי נעשה בידי נשיא הרפובליקה. כך גם בארה"ב, אלא שלאחר שנשיא ארה"ב בוחר את המועמד שלו, יש צורך באישור הסנאט ברוב רגיל. אז מאיפה בדיוק המציאו בישראל ששיטת הסניוריטי היא אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה?

 

ניהול ענייני בית המשפט העליון בפרט ומערכת השפיטה בכלל דורש יכולות ניהוליות ואישיות רבות ומגוונות. העובדה שאדם כלשהו הוא שופט מוכשר אינה מבטיחה שהוא מתאים למשרה הבכירה של נשיאות בית המשפט העליון. ודאי וודאי ששנות ותק בבית המשפט העליון אינן ערובה לכלום. אנו יכולים רק להעלות על דעתנו מה היה כותב שופט בדימוס שמתמנה לתפקיד מבקר המדינה על גוף ציבורי שהיה ממנה את אחד העובדים הבכירים למנכ"ל החברה, לא על פי כישורים והצלחות אלא על פי הוותק. הדבר היה נתפס כשחיתות וניהול כושל.

 
כל רשות צריכה איזון
 

אלא שגם כעת, כשנוצרה סוף סוף מוטיבציה לייצר שינוי ולמנות שופטים על פי מה שקובע החוק – באופן צפוי למדי התגלה שאיש מהשופטים הבאים בתור מבחינת הוותק אינו מעוניין להגיש מועמדות ובכך להיות זה שעל גבו בוטל עקרון הסניוריטי המקודש. לכאורה מבוי סתום. אבל מי שלא מגיע למערכה הזו מוכן למקרים האלה, עדיף שלא ייגש אליה בכלל. כשנכנסים למערכה הזו, אם אכן מעוניינים לנצח בה ולהביא לשינוי, חייבת להיות כאן גם מוכנות ללכת עד הסוף. שרת המשפטים הנוכחית יכולה לעשות לכל הפחות את מה שעשתה קודמתה ציפי לבני בעבור עקרונות חשובים פחות ולהשתמש בסמכותה בהקפאת הוועדה למינוי שופטים ובכך לעצור עד להודעה חדשה את מינוי השופטים ונשיא חדש. אגב, מי שלא יודע, בית הדין הרבני של מדינת ישראל נותר כך עשור שלם ללא ראש, אז אם צריך לייצר טלטלה במגדל השן שבבית המשפט העליון, חובה במערכה שכזו לשלוף גם מהלך כזה מהכובע. סביר להניח שאחרי תקופת מה שברור יהיה לכולם שהסיפור הפעם רציני, יקומו שופטים אחראים שיבינו שעליהם להמשיך קדימה ויעזו להציע את מועמדותם.

 

אבל אולי שווה ללכת על המהלך הזה, לא רק כדי להצליח בו אלא דווקא כדי לצפות במהלך הכי מנותק ואבסורדי שנשיאת בית המשפט מאיימת לעשות במקרה שיעצרו את המינוי של הנשיא הבא. למי תפנה נשיאת בית המשפט העליון אם הדרג המדיני יעז להתערב בעניינים לא לו? כן, היצירתיים שבינינו ניחשו היטב – היא תעתור... לבג"ץ.

אבל אולי שווה ללכת על המהלך הזה, לא רק כדי להצליח בו אלא דווקא כדי לצפות במהלך הכי מנותק ואבסורדי שנשיאת בית המשפט מאיימת לעשות במקרה שיעצרו את המינוי של הנשיא הבא. למי תפנה נשיאת בית המשפט העליון אם הדרג המדיני יעז להתערב בעניינים לא לו? כן, היצירתיים שבינינו ניחשו היטב – היא תעתור... לבג"ץ. זה השלב שכבר יהיה קשה להחליט אם הפרודיה הזו היא עליהם או עלינו
 

זה השלב שכבר יהיה קשה להחליט אם הפרודיה הזו היא עליהם או עלינו. אולי אז תתחדד המציאות הלא דמוקרטית שנוצרה לנו כאן בלי ששמנו לב – גוף שלטוני שלא נבחר על ידי העם ואין שום גוף במערכת שיכול לאזן אותו. תרחיש כזה יהיה פסגת האבסורד.

 
צריך כוח, אבל מוגבל
 

נכון, ההתקוממות הזו לא מגיעה רק בגלל היותה של השיטה ממדרת כל שמץ מרצונו של העם והחוק והתערבותו במינוי כה רם ונישא, אלא לא מעט משום ששוב ושוב מי שמתמנים שם הם באופן טבעי אותה גוורדיה אנושית ליברלית אקטיבית. הפעם זו השופטת אסתר חיות, שופטת מוכשרת, נחשבת אקטיביסטית וליברלית הרבה יותר מקודמיה. אבל האמת היא שאין כאן בכלל ויכוח בין ימין ושמאל. הרי בגלל שיטת הסניוריטי ידוע מראש מי יתמנה לנשיא ומתי, ובתור ממתינים שמרנים ואקטיביסטים, נוטים ימינה ונוטים שמאלה. אלא שיש כאן כשל חמור של מנהל תקין, וגרוע מכך – שלטון סגור של רשות מדינתית, שבנתה לעצמה את כל המנגנונים הנדרשים לה כדי להיות מחוסנת מפני איזון מבחוץ. הנגיסה האטית של המערכת המשפטית על כל זרועותיה (שבית המשפט העליון הוא רק אחת מהן) בכוחם של נבחרי הציבור, הפך את רצון הציבור לבן ערובה בידיה של אליטה קטנה. איננו רוצים בית משפט חלש וגם לא בית משפט שאינו יכול לאזן את הרשות המחוקקת או את הרשות המבצעת. בהחלט יש צורך באיזונים גם כלפי הרשויות האחרות. אך יש כעת הכרח גדול להציב גבולות לכוחה של המערכת המשפטית ולהחזיר את הכוח שנלקח מנבחרי הציבור לנהל את המדינה. השאלה האם נמשיך לנצח בנקודות בקרבות מקומיים או שמא נראה שינוי מערכתי אמתי ברשויות המדינה בכלל וברשות השופטת במיוחד – שאלה זו מונחת לפתחם של נבחרי הציבור.

 

לנו נותרה רק החובה לספור היטב ובקפידה את תוצאותיה של כל מערכה שכזו ולמנות אותה במניין הכולל – אליטה מול שליחי העם – מי ינצח הפעם.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם