אוצר הגז שלנו

4keter

הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר

שאלת הבעלות על אוצרות הגז שבמימי הים התיכון בכלל, ומתווה הגז בפרט, העסיקו ומעסיקים את הציבור כבר תקופה ארוכה. לשאלה זו היבטים מוסריים וערכיים, וגם הלכתיים.

על פי ההלכה הים נחשב הפקר, וכל הקודם זוכה במה שבתוכו. אמנם שבט זבולון השוכן לחוף הים נחשב כבעלים של החילזון המצוי בים (שמפיקים ממנו תכלת), אך בעלותו הייתה רק על חלק הים הסמוך לחופו, ושאר חלקי הים היו הפקר.

בהשפעת ההלכה היהודית קיימת גם במשפט הבינלאומי הבחנה בין המים הסמוכים לחוף לבין מעמקי הים. לפי אמנת האומות המאוחדות על משפט הים משנת 1982, לכל מדינה חופית יש מים טריטוריאליים ברצועה המשתרעת לכל היותר ברוחב 12 מייל ימי, שהם כ-22 קילומטרים, כלפי חוץ מחופה של המדינה. אזור זה נחשב שטח שנתון לריבונותה של אותה מדינה. מעבר לרצועה זו קיים "האזור הסמוך" למים הטריטוריאליים, המוגדר עד 24 מייל ימי (כ-44 ק"מ) מקו המוצא. השליטה של מדינה חופית על האזור הסמוך מותרת על מנת "למנוע הפרה של מנהגיה, חוקיה ותקנותיה הבריאותיים, למנוע הגירה בלתי חוקית ולשמור על כספי הציבור". מחוץ ל"אזור הסמוך" קיים האזור הכלכלי הבלעדי ("מים כלכליים"). זהו אזור ימי ברוחב עד 200 מיילים ימיים (370.4 ק"מ) מחוף המדינה, ובו למדינה זכויות מיוחדות לחיפושים ולשימוש במשאבים ימיים.

קידוחי הגז שלגביהם מתנהל הפולמוס כיום מצויים בתחום האזור הכלכלי הבלעדי של מדינת ישראל – הרחק מתחם המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. מכאן שמבחינת ההלכה יש לכאורה לראות את הגז המצוי שם כהפקר

קידוחי הגז שלגביהם מתנהל הפולמוס כיום מצויים בתחום האזור הכלכלי הבלעדי של מדינת ישראל – הרחק מתחם המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל (קידוח 'תמר' מצוי כ-90 ק"מ ממערב לחיפה וקידוח 'לווייתן' כ-130 ק"מ ממערב לחוף). מכאן שמבחינת ההלכה יש לכאורה לראות את הגז המצוי שם כהפקר, באשר אינו מצוי בתחומו הפרטי של איש ואף לא בתחום השטח הטריטוריאלי של המדינה.

על פי ההלכה אין למדינה זכות להפקיע רכוש של הפקר מהזוכה בו, ומכאן לכאורה המסקנה כי אין למדינה זכות לפגוע בבעלותן של חברות הגז על הגז שהן מפיקות בלב ים, מכיוון שהן זכו בו מן ההפקר. אלא שכפי שנראה להלן, אין הדבר כן – משלוש סיבות:

א. חוק משק הגז הטבעי מונע מהציבור להפיק גז טבעי בלא קבלת רישיון מהמדינה. מציאות זו גורמת ל"ייאוש" של הציבור מהאפשרות לזכות בגז הטבעי בלא קבלת רישיון. מחמת "ייאוש" זה של הציבור עשוי הגז הטבעי להיחשב כמצוי בבעלות המדינה.

ב. כל חוק שהוא בגדר תקנת הציבור, שאם לא היה נחקק ע"י השלטון היה בית הדין מתקן תקנה דומה – יש לו תוקף הלכתי. נראה שהחוק הקובע שהמדינה תשלוט על מאגרי הגז ותעניק זיכיונות להפקת הגז בהתאם לאינטרסים של הציבור עונה על הקריטריון הזה, ועל כן הוא בעל תוקף הלכתי.

דוגמה לדבר אפשר למצוא בתקנת יהושע בן נון שקבע כי במקרים מסוימים מי מעיין אינם שייכים רק לבעל הקרקע שבה הם נובעים אלא לבני העיר כולה.

דוגמה נוספת נמצאת בתקנת אוצר בית דין המתייחסת לפירות שביעית הנחשבים הפקר: כדי לאפשר אספקה שוטפת וחלוקה צודקת של פירות שביעית, תיקנו חז"ל שבעל השדה, במקום להפקיר את השדה לכול, מוסר אותו לרשות בית הדין, והם קובעים מי יטפל באיסוף הפירות ובחלוקתם, וכיצד ייעשה הדבר, כאשר אין רשות לאף אחד ללקוט מאותו שדה – בלא אישור של בית הדין.

אין ספק שחשיבות אספקת גז סדירה אינה נופלת מחשיבות אספקת פירות בשנת השמיטה, ועל כן ודאי שיש צורך בתקנה דומה לתקנת אוצר בית דין בכל הנוגע לאספקת הגז. חוק הגז עונה על הצורך הזה ועל כן יש לו תוקף של דינא דמלכותא.

ג. לאספקת גז סדירה חשיבות אסטרטגית וביטחונית מהמדרגה הראשונה ועל כן בסמכותה של המדינה להבטיח את שליטתה על מאגרי הגז הטבעי, ואין זה נופל מסמכותו של המלך לפרוץ לו דרך במקום שזקוק לו לצורך מלחמתו.

לסיכום: הטענה כי הגז הטבעי שייך לציבור איננה מדויקת. מאגרי הגז הטבעי הנמצאים במעמקי הים, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל ובתחום "המים הכלכליים" שלה, נחשבים על פי ההלכה כהפקר. עם זאת, על פי ההלכה יש למדינה סמכות לשלוט על מאגרי הגז הטבעי הללו ולקבוע את האופן שבו יוכל הציבור כולו ליהנות מן הגז.


 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יש לך כנפי טיס

  אשר בן אבו חוגג...

חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם