בוב דילן אינו עונה

3nobel

אבינועם הרש

טוק טוק על דלתי מרום, ואין תשובה

הקריין הודיע ברדיו שבוב דילן זכה בפרס נובל לספרות, ואף בהתחלה לא הבנתי מה הקשר, גל חמים ומתוק הציף אותי מכיוון שידעתי שלמרות הגיחה של דילן לנצרות (ב-1982 חזר דילן הביתה והחל ללמוד במרכז החסידי של חב"ד, כולל ביקור אצל הרבי) הבן אדם יהודי, ובהחלט משלנו.

אבל אם ההכרזה של דילן כזוכה בפרס נובל לספרות (ינוח עגנון על משכבו בשלום) נגעה בעצבים היהודיים שלנו, הרי שתגובתו ה'דילנית' בכלל הייתה חגיגה לחושים הציוניים שלנו: עד לכתיבת שורות אלו, בוב דילן, שלקח את ה'קוליות' למחוזות חדשים והפך אותה לאומנות, טרם החזיר תשובה לחברי ועדת הפרס ולא הבהיר אם הטרובדור ירום הודו מתכוון לכלכך את רגליו במסדרונות שטוקהולם וללחוץ את ידו של מלך שוודיה, קרל השישה-עשר גוסטב.

ההתנהגות של דילן, באנדרסטייטמנט, מחרפנת לגמרי את השוודים והם לא יודעים איך לאכול את היהודי הזה, שבכלל קוראים לו רוברט אלן צימרמן ונוהג להעלות לתורה תחת השםשבתאי זיסל בן אברהם. הכי שטיסל שבעולם.

פר ווסטברג, חבר בכיר בוועדת הפרס, אמר על התנהגותו של דילן: "זה צעד חסר תקדים, יהיר ולא מנומס". תודו שיש משהו בדבריו של ווסטברג, שכן מה הצעד הבא - זריקת גיליון הפרסום של 'איקאה' לפח המִחזור?

*

אם נתעלם מכל רעשי הרקע של פסטיבל הספרות של דילן, יש בצעד שלו, הצפוי והמובן כל כך לקהל אוהדיו, הרבה מן ההשראה בכך שהוא מחזיר את השיגעון האובססיבי האנושי ברדיפה אחרי הפרס הנחשב ביותר בעולם לקצת פרופורציות.

נכון, מדובר בהרבה כסף ובתהילת עולם ונגזרות ברורות של כבוד, אבל בשורה התחתונה, לא הפרס הזה יקבע אם יצירתו של מישהו ראויה. הנה, מגיע לו דילן, ומכריז בשתיקתו שמפעל חייו גדול וראוי יותר ולא צריך את האישור המיוחל של ועדת הפרס כדי שיקבל את הכבוד וההכרה הראויים לו. אתה הבנת את זה, עמוס?

בתגובתו החזיר דילן את פרס הנובל למה שכבר שכחנו שהוא אמור להיות: החלטה של חבורת אנשים מקושרים ומנופחים לדעת, שבטוחים שהם משכתבים את ההיסטוריה בהבל פיהם, שהרי לך תסביר בעוד שישים שנה איך התחילה הבדיחה שהעניקה את פרס נובל לשלום לברק אובמה.

בעולם של תארים ואישורים, מגיע בוב דילן ובעצם מראה לנו בזלזול המופגן שלו בקודים החברתיים של שטוקהולם שהכול הבל הבלים. והאמת, רק על זה הייתי מעניק לו עוד פרס, כי אם יש משהו שהוא יותר עצמתי מלקבל את הנובל, הרי שהוא היכולת לסרב לו.

"האדם", אמר כבר הסוציולוג צ'ארלס הורטון קולי במשפט שמתקשר עכשיו יותר מתמיד לכל סוגיית דילן, "הוא לא מה שהוא חושב שהוא והוא לא מה שאחרים חושבים שהוא. האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא".

כולנו יודעים ומרגישים בהתנהגות היומיומית שלנו עד כמה הורטון צדק ושהמשפט הזה תקף לכולם.

בעצם, כמעט לכולם.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם