לעבור את הסופה בדרך לבית

3 hersh

אבינועם הרש

ערב סוכות לפני שש שנים. עוד מעט החג נכנס ובא ואני עדיין מנסה להתאושש מקשר שהתאדה לתחנתו האחרונה אחרי שנה וקצת.

יושב בסוכה הריקה, המשפחה המורחבת אמורה להגיע בכל רגע. מחזיק כוס תה ביד וחושב על כל המשמעות של המושג בית.

חתולה מציצה מבעד למפתן הסוכה ומאבדת עניין.

חכי רגע, אני צועק לחתולה בשקט וזורק לה עוגייה. מה יש לך? תני לי רגע ואני מארגן לך משהו גורמה, לאן את הולכת? החתולה לא השתכנעה וגם היא כמו הצטרפה ליקום והשאירה אותי לבד, להמשיך להתחפר בבדידות שלי.

בעוד כמה שעות כל עם ישראל ירד לסוכה, יסחבק עצמו לדעת, ילדים קטנים, תינוקות, משפחות, עגלות, חיים.

ומה אני אמור לעשות? לחבק את הרווקות שלי, לקחת את הגזר מהמרק עוף ולחתוך לה אותו דק דק לפיסות קטנות תוך כדי מלמולים נלהבים של 'אווירון'?

הייתה לי דירת רווקים בירושלים, אבל משום מה הרגשתי בחג הזה כל כך תלוש. נווד. הומלס נפשי. מחפש אחר קרקע יציבה. בית.

יצא לי פעם לדבר עם כמה חברים נשואים שהתפארו בפניי שהם כבר שכחו את הרווקות ואת מסעות הנדודים שלהם. את הימים הקרים. את הדמעות. את הלבד. את החושך והכפור. מעולם לא התחברתי למחשבה הזו. הרווקות נקנית בדם. השריטות והצריבות ימשיכו להתקיים ולשכון בלב גם אחרי שכבות על שכבות של זוגיות בריאה, ילדים וחיי נישואין. הן הותכו במבנה האישיות ובזכותן כל ההסתכלות על מערכת היחסים ועל כל המתנות שהקב"ה נתן לי בהמשך הדרך נראית אחרת לגמרי.

*

ושוב יתחיל כאב הראש הקבוע של האירוח והחדרים. המשפחה המורחבת תגיע והאחות הקטנה שהתחתנה ועקפה בתור צריכה כעת חדר נפרד לה ולבעלה. ורק הרווקים כמו צריכים להודות על כך שהמרחב הואיל להתחשב ולתת להם את חלקת הא-לוהים הקטנה שלהם בכך שלא ביקשו מהם לפנות גם את חדרם לטובת שאר האחים הנשואים, כי מצד האמת הם הרי יוכלו להסתדר גם במזרן מתנפח.

אז הנה עצה בחינם להורים, לאחים הנשואים ולחברים שהתחתנו. נסו לשאול מראש את קרוביכם הרווקים שאלה אחת פשוטה:

מה יעשה לכם טוב בחג הזה, כל דבר - להגיע בכלל לבית? לנסוע לחו"ל? להיות במקום אחר?

לא מתוך רחמים. זה בכלל לא הסיפור. רוב הרווקים שאני מכיר מוצלחים בתחומם וחזקים נפשית מרוב האנשים הנשואים שאני מכיר. ובכל זאת המילה הזו יכולה להיות ההבדל בין להיות בחג על תקן נוכח נפקד שמסתכל מבחוץ על החיים לבין מישהו שמבין שעל סירת ההפלגה שלו בדרך ליעד הנכסף יש עוד מישהו שנמצא אתו בדרך, והוא לשם שינוי לא מתכוון לעזוב אחרי דייט אחד או אחרי שנה.

*

ואי אפשר בלי מילה על ההוריקן מת'יו שגבה מאות הרוגים ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" ומזכיר לנו שוב כמה "טובה היא הארץ מאוד מאוד". נכון, יש לנו מורכבויות משלנו, אבל לכו נסו להתמודד עם ההרס שמשאירה ההשתוללות הזו של הבריאה. והתמונה הזו, של האמריקנים מנסים לחזק את בתיהם בעוד בורג ובעוד מסמר, יושבת לי בראש ושוב מחזקת את הנחת היסוד שבית זה הרבה יותר מארבעה קירות. בית הוא קודם כול תפיסת עולם, כמו גם יכולת לזרום ולהודות לפעמים בחוסר האונים של האדם.

אז הטור הזה מוקדש לכם, אחיי הרווקים, שעברתם כמה וכמה סופות בחייכם ובכל זאת אתם עומדים על הרגליים, מתפקדים וממשיכים לקום אחרי כל נפילה.

חג שמח! אוהב אתכם.


 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יש לך כנפי טיס

  אשר בן אבו חוגג...

חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם