נותנים כתף Featured

 m 2 machzit 2
נותנים כתף: מחצית השקל תשפ"א

הרב ליאור לביא, מרצה בארגון קהלים ומראשי ארגון בשביל הנשמה

יש מצוות שקשה לנו להבין כיום, אך כאשר מתבוננים בהן מעט אפשר לגלות כמה הן רלוונטיות וחשובות לנו כאן ועכשיו. מצוות מחצית השקל, שקראנו עליה בשבת שעברה (שמות ל, יא–טז), אינה נראית קשורה מאוד אלינו כיום; הרי התרומה הזאת מיועדת במקורה למימון קורבנות ציבור ועניינים נוספים הקשורים במקדש.

אלא שהגמרא מוסיפה עוד טעם ייחודי למצווה הזאת, והוא יכול לשפוך אור על המנהג הרווח כיום לקיים את זכר למחצית השקל: "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים" (מגילה יג ע"ב).

כלומר, כפי שמספרת המגילה, המן שקל את הכסף למזימתו להשמדת היהודים בא' בניסן (אסתר ג, ז),ולכן אנו מקדימים ושוקלים עוד קודם לכן את השקלים שלנו, של התרומות למקדש, ובכך מרבים את זכויותינו במאבק השורשי בעמלק העומד ביסוד חג הפורים.

אלא שאם כך, מדוע דווקא המצווה הזאת היא הנשק המתבקש למאבק בשקליו של המן? מה יש במצווה הזאת שיכול להכריע את הכף לזכותנו מול האויב העמלקי?

נראה שבמצוות מחצית השקל היה היבט ייחודי שאפיין אותה משאר המצוות: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" (שמות ל, טו) – את מצוות מחצית השקל יש לקיים בשוויון גמור. זוהי אחדות גם בהיבט החברתי, "העשיר לא ירבה והדל לא מעיט", אין עשירים ואין עניים, ונוסף על כך זהו גם שוויון מול ה', כולנו עומדים בשוויון מוחלט בפני ה' יתברך ומתנדבים לעבודת המקדש.

גם מצוות 'זכר למחצית השקל' היא ביטוי כזה לנתינה של אחדות. בדרך כלל נהוג לתת את הצדקה למוסדות חסד או תורה, ובכך כולנו נותנים כתף ומתגייסים יחד למען מטרות נעלות שמאחדות את כולנו (ראו ערוה"ש תרצד, ח; פורים הלכה ממקורה, מו"ר הרב יוסף צבי רימון, עמ' 91–92).

בכך מתבאר כיצד נתינת מחצית השקל בעבר וגם כיום – 'זכר למחצית השקל' – היא משקל נגד לשקליו של המן הרשע. הרי טענתו של אותו צורר היהודים הייתה: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג, ח), זהו הקטרוג האולטימטיבי, האומר שישראל אינם מלוכדים וקשורים למגמה משותפת אלא עם של בודדים, פזורים, ללא ייעוד משותף וללא תכלית. ואם אלו הם פני הדברים, אפשר גם לפורר אותו בקלות ולחסל אותו.

התיקון לקטרוגו של אותו צורר הוא דברי אסתר המלכה "לך כנוס את כל היהודים" (אסתר ד, טז). התיקון לפירוד ולפיזור הוא ריבוי אחדות ואהבה. גם יתר מצוות הפורים הן תיקון לאותה טענה על הפיזור של עם ישראל: משתה ושמחה – שמחה משותפת, מחברת ומקרבת; משלוח מנות – דאגה הדדית, לשמוח עם כולם ולא רק עם המעגל האישי שלי; מתנות לאביונים – הדאגה לנזקק כדי שיוכל גם הוא לשמוח עם כל העם יחד. ומעל הכול מקרא מגילה – התאספות ברוב עם (על פי ההנחיות) להודות, להלל ולשבח ולהתאחד סביב הייעוד המשותף של כולנו.

דווקא בשנה כמו זו, שבה יש רבים כל כך שנשבר מטה לחמם, שחשים בודדים, עזובים ומפוזרים, מצווה גדולה להרבות בחסד ובצדקה מתוך אהבה, אחדות ותחושת ערבות הדדית ושוויון. זוהי נתינת הכתף האמיתית המעניקה לנו חיסון וחוסן לאומי ורוחני. ונזכה מתוך כל אלו ל'ונהפוך הוא', "ומסכות שוב יחזרו כמו בימים האחרים להיות רק בפורים" (שורה משיר שחובר בימי מלחמת המפרץ הראשונה, שהסתיימה בחג הפורים).

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עצמאות הרבנות

  מאמר מאת הרב אברהם...

תחפושות לכל עת אמת

  סיפור מאת מיכל

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם