ילד בן ארבעים Featured

 4 hersh

אבינועם הרש

נעמד מול המראה, רואה ילד בן ארבעים.

ראיתי כל מיני אנשים שחגגו את הארבעים שלהם עם רשימת מכולת של הישגים. ניסיתי לחבר כזו משלי אבל גיליתי שעוד לא הספקתי להוציא ספר ועוד לא העברתי הרצאה בטד, עוד לא עליתי לקילימנג'רו ועוד לא קפצתי ממטוס בצניחה חופשית ועוד אין לי דוקטורט. עוד לא הגעתי למיליון, ובואו, עוד לא הגעתי אפילו לדירה. לאיזה בית משלי.

ושאלתי את א‑לוהים: תגיד, מה עם כל ההישגים האלה שעוד לא נתת לי? ולמה שלא תפנק אותי במשהו, מה אתה אומר? קטן עליך, לא?

והרגשתי שהשנה, דווקא השנה, לקראת יום הולדת ארבעים, א‑לוהים ענה לי ופינק אותי במתנת יום הולדת שווה במיוחד: משבר. והבית מתפרק. וכאבים ובכיות וים של דמעות והעולם מתערער והלב בוער. ופתאום אני מבין שלא באמת מעניין אותי עכשיו דירה וספר וטד, וגם הקילימנג'רו יכול לחכות. כל מה שאני רוצה זה רק לשמור על הקיים, על הדברים שהיו לי וחשבתי שהם מובנים מאליהם עד כדי כך שמעולם לא ספרתי אותם או ששכחתי לומר עליהם תודה רבה מיליון פעם בכל בוקר.

פתחתי את המתנה של א‑לוהים והבנתי, סוף סוף אשכרה הבנתי, ששום דבר בעולם הזה, אבל שום דבר לא מובן מאליו. ואם יש לי ילדים שלוקחים לי את השינה ומטנפים לי את הבית ומאתגרים אותי, אגיד תודה מיליון פעם, כי הילדים האלה, האוצרות האלה, הם דבר כל כך לא מובן מאליו. ואם יש זוגיות שהספיקה עם השנים להתכסות באבק זה כל כך לא מובן מאליו. החלופה של הבדידות אורבת תמיד ומחכה בצד, ורק מי שחווה ממנה יודע שהיא לא כזה להיט.

נזכרתי שראיתי פעם אחת ליד הכותל מכונית יוקרתית ומטורפת כזו, והייתה לי דוּדה על המכונית, שהדלתות שלה נפתחו מלמעלה כמו שכל הדלתות של המכוניות העצבניות נפתחות, ואני כולי בהתרגשות ומשתגע כבר לראות מי זה בר המזל הזה שיש לו מכונית כזאת, ואז אני רואה קב ועוד קב נשלחים קדימה, ואחריהם אדם מדדה על הקביים ומפלס את דרכו לאט לאט מחוץ למכונית.

ופתאום כבר לא קינאתי ולא רציתי את המכונית שלו, כי ברגע אחד הבנתי שאם אני מתעורר במיטה שלי בבית והלב שלי עובד והעיניים רואות והידיים והרגליים זזות ואני מצליח לנשום לבד, אני צריך להגיד תודה מיליון פעם כי זה כל כך לא מובן מאליו. כלום לא מובן מאליו. גם החברים שלצידי. גם בגיל ארבעים. בעיקר בגיל ארבעים.

אז תודה, א‑לוהים, על כל מה שנתת. על החיים ועל המשבר ועל הצמיחה ועל הזוגיות המתחדשת ועל הטינופת ועל השינה שהלכה ועל האתגרים של הילדים ועל הסימנים של הקטשופ על הקיר. כי כלום לא מובן מאליו.

תודה ועוד אלף פעם תודה לך א‑לוהים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
האומץ לחשוב פעמיים

  הטור של סיון רהב...

הפולמוס על התקווה

  מאמר מאת הרב אברהם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם