על חיסון וחוסן Featured

 4 hisun
 

הרב אייל יעקבוביץ

"וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו... וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ‑לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב, ז–ח). שורה מצמררת זו של שיח בין העוקד לנעקד היא בעצם הדו-שיח היחיד המוזכר בתורה בין אברהם ליצחק בנו. עלינו לראות בה בהתאם שיח מכונן. יצחק עוקד לא רק את עצמו וגופו. יצחק עוקד את דעתו.

 

פעמים רבות אמרתי לחבורה בישיבה שיש הבדל בין אופטימיות לאמונה. אופטימיות היא לדמיין כיצד בסוף הכול יסתדר. אמונה היא לעזוב את זה. בלי שיפוטיות ובלי להחליט איך הדברים צריכים להיראות בסוף. אמונה היא המְתנה שקטה, לדלג על עץ הדעת ישר לתוך עץ החיים. כגמול עלי אימו.

 

לא שלא צריך לדעת כלום, אך יש שהפכו את הדעת לאל בגלל דימוי השליטה שיש בה. והייתם כא‑לוהים יודעי טוב ורע. מאחורי בקשת השליטה המדומיינת עומד לעד הנחש. הפחד. נסה לנחש מה צופן העתיד ולשלוט בו ככל יכולתך. אל תהיה תמים. הפחד מפני הבלתי נודע ימשוך אותנו להיאחז בכל משענת קנה רצוץ ולהפוך אותה לביטחון מדומה.

 

אני סבור שבדור שלנו, אחרי שאלילים רבים נופצו, נותר האל האחרון, שהוא בעצם שורש האלים כולם: עץ הדעת. אנחנו יודעים הרבה כל כך ונוסף על כך אנחנו גם כפר גלובלי, כך שהידע מצטבר ובגדול. כמעט אין דבר שלא יוכלו לפתור המחקר, הרפואה, המדע.

 

ואז באה מגפה. כמו פעם, בימי הביניים. היא מתעתעת בנו. לא יודעים איפה היא בדיוק, ולוקח לה זמן לדגור עד שהיא מתגלה. יש לה גם מוטציות, אנחנו מכותרים. אבל אל דאגה. נעשה בדיקות, מיליוני בדיקות, נדע בדיוק איפה המגפה נמצאת, נתפוס אותה, נאכן טלפונים, נפרוס ניילונים, נבודד, נתרחק, נעצור את השרשרת.

 

אני לא נגד המדע והרפואה, אבל מבקש לברר עד היכן. כאשר הרפואה מיידית וברורה, אחד על אחד, כנראה יש אפילו חובה לגשת לרופאים. אולם אם הגעת אל הספק והבלתי ידוע, אל המקום שרבו בו האפשרויות ואתה בידיים של ה', אל תתיש את עצמך בניסיונות אנושיים. עלית מעולם העשייה לעולם היצירה, תשהה בו.

 

לצד כל האמצעים יש גם להרכין ראש, להתפלל, לקבל מה שה' נותן, לשמוח, לחיות באמונה, להרשות לעצמנו להיחלש. זה חלק מהמהלך, מהלך א‑לוהי כואב ומבריא. אנחנו מסוגלים, יש לנו כוח. נעמוד בזה. יש בנו חוסן.

 

הגמרא (פסחים נו) אומרת: "שישה דברים עשה חזקיה המלך על שלושה הודו לו... גנז ספר רפואות והודו לו". אומר רש"י: "לפי שלא היה לבם נכנע על חוליים אלא מתרפאים מיד". הרמב"ם מבקר בחריפות את ביאור רש"י: "לפי דעתם הקל והמשובש האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו א"כ נואש ולא ישען באלוהיו. נאמר להם הוי השוטים, כאשר נודה לה' בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי. כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חוליי שאתרפא".

 

רש"י כנראה חושב שיש הבדל בין מצב נורמלי של אדם רעב שהולך לאכול לבין מצב חריג של מחלה. ודאי כשמדובר במגפה וודאי כאשר הפתרונות אינם מוחלטים, או אז המטרה היא "שיהיה לבם נכנע על חוליים".

 

אני יכול לומר מניסיוני, אב שעבר עם בנו טיפולים רפואיים קשים ומסובכים, שכל עוד היו הרופאים עסוקים בתיקון המצב כפי כוחם, הלכנו איתם והודינו להם ולה' כל רגע. אולם כאשר היו מנסים להעמיס עלינו חששות ולנסות 'לכסות' את כל האפשרויות באופן רפואי, שחררנו את העניין לידיים של ה', לא תמיד בידיעתם ואפילו למורת רוחם.

 

אני לא מדבר על המודל השוודי או הסלובקי. אני מבקש את המודל הישראלי. אם בתחילת המגפה היו שומעים את הרבנים מדברים בעיקר על אחדות, על כוח המשפחה ועל תפילות מיוחדות, היום מכוונים את הרבנים לעסוק בשאלה כמה חובה להתחסן ואיך לעשות קפסולות. הפכנו רבנים אפידמיולוגים העוסקים בהלכות רפואה לא ברורות ולא אמונולוגים העוסקים בשאר רוח.

 

אסור להיגיון להימחץ מפני הפחד. הייתי מצפה לאיזה חוסן ישראלי שיעלה בנו מהמצב הזה ולא רק לשאת עיניים בגאווה על שאנחנו הראשונים בעולם שהשגנו חיסונים. חסין קדוש, ברוב טובך נהל עדתך. בוא החוסן, בואי הרוח!

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עצמאות הרבנות

  מאמר מאת הרב אברהם...

תחפושות לכל עת אמת

  סיפור מאת מיכל

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם