Print this page

תורת המחלוקת Featured

 4 harel

הרב ארלה הראל

כשלמדתי בישיבה התיכונית בכיתה י' נכנס לכיתה יום אחד הר"ם שלנו, יהודי חרדי ששם לו למטרה להחזיר את כולנו בתשובה ולהוביל אותנו לישיבות 'קדושות', כלשונו, פתח מלא עיזוז בשיחה על הבלבול הציוני ואז זרק לחלל האוויר קושיית מחץ: הרי כל אחד מבין שצריך ללכת אחרי הרוב, הלא כן? ואתם, הלא תודו כי רוב גדול של הרבנים משתייכים לעולם החרדי. ואם כן, מדוע זה אינכם מבינים שזו הדרך הנכונה ללכת בה?

האמת, נבוכותי ונסתתמו טענותיי.

באותו יום, בהשגחה א‑לוהית, נפל לידיי מכתב שכתב אחד מרבותינו ובו הוא נדרש לטענה זו ופורך אותה, שהרי חובת ההליכה אחר הרוב מוגבלת דווקא למושב בית דין, כגון הסנהדרין וכדומה, אך לא כאשר יש מחלוקת – הלכתית או השקפתית (אם בכלל יש חילוק כזה) – בין רבני ישראל. במקרה כזה ודאי רשאי אדם לנהוג על פי דעת המיעוט, וכל עוד לא נמנו וגמרו בבית דין, אין תוקף מחייב לדעת הרוב. הוא הביא מקורות רבים לכך, וכשהצגתי את הדברים לאותו ר"ם התהפכו היוצרות: כעת נאלם פיו דום, ובאמת לא היה לו מה להשיב. הדברים היו ברורים ומוכחים כל כך שבזה תם הוויכוח.

והנה עברו שלושים שנה מאז, ואני נדהם בכל פעם מחדש לראות כיצד גם רבנים מקרב רבני הציונות הדתית (ותלמידיהם אחריהם) ממשיכים לנפנף מדי פעם בטענה שקרית זו: רוב הרבנים נגד עלייה להר הבית, נגד תכלת בציצית וכדומה, וממילא כולם חייבם לציית להם, ומי שנוקט את עמדת המיעוט הרי הוא כופר בעיקר ואפיקורס רפורמי.

אני נדהם קודם כול כי זה לא נכון, כאמור לעיל, אבל יותר מכך: איפה העקביות? אם אכן יש אמת בטענה זו, מדוע אותם רבנים ממשיכים ללכת בדרכו של מרן הראי"ה ובנו מורנו הרצי"ה זכר צדיקים לברכה אף על פי שהיא ודאי דעת מיעוט מקרב רבני ישראל, אז וגם היום?!

אני מאמין שהצבת כללים אלו תאפשר לנו להמשיך לעשות מה שעשו כל חכמי ישראל, לפחות מאז חורבן הבית: לחלוק זה על זה בכבוד ובהערכה הדדית ובקבלת האחר כלגיטימי ולהימנע מחרמות מיותרים

על כן הגיע הזמן אחת ולתמיד להציב קריטריונים ברורים וחדים לכללי המחלוקת. איננו רוצים באנרכיה שבה כל זב חותם וערב רב צעיר קופץ בראש באיזה פסק הלכה הזוי, ולכן אנחנו צריכים להציב גבולות שלא יסתמו את הפתח למחלוקות מחד גיסא אך יתחמו את גבולות הגזרה הסבירים מאידך גיסא.

על פי מה שקיבלתי מרבותיי, מדומני שאפשר להציע שלושה תנאים למתן לגיטימיות לשיטת מיעוט החולקת על הזרם ההלכתי המקובל:

1. מאחורי שיטה זו ניצבים כמה וכמה רבנים, והיא איננה דעת יחיד;

2. תומכים בשיטה זו פוסקי הלכה מובהקים מן השורה הראשונה;

3. שיטה זו מנמקת את דבריה במקורות הלכתיים ברורים ומפורטים.

אם נבחן למשל את סוגיית העלייה להר הבית בכלים אלו, ברור שדעת המיעוט עומדת בהם בכבוד: מאות רבנים תומכים בעלייה או מתירים אותה; מקצת התומכים הם גדולי הדור המוכרים ומקובלים על כולם ככאלה, ותומכי העלייה פרסמו כמה וכמה ספרים ומאמרים המאריכים להוכיח את שיטתם.

ניתן כמובן שלא לקבלה, וסביר להניח שזה מה שיעשה הרוב על פי דעת רוב הרבנים, אבל אין לפסול ולא לאיים בכל מיני איומים על הוצאת עלון עולם קטן מן הבית כי יש בו מדור התומך בעלייה להר וכדומה.

זה המבחן שעלינו לעשות בכל פעם שאנחנו נתקלים בעמדות חדשניות או לא מקובלות. ואם גורם רבני כלשהו או גוף רבני כלשהו אינו עומד בהם עמידה ברורה, שמרו מרחק, קחו אותו בעירבון מוגבל ואל תיתנו לעצמכם להיסחף אחר העמדות יוצאות הדופן שלו!

אני ער לכך ששלושת התנאים קשים למדידה מתמטית מדויקת: מה קו הגבול (המספרי) בין 'דעת יחיד' לסיעת מיעוט? מי מגדיר מיהו גדול הדור? אילו מקורות ייחשבו למנומקים דיים? אינני יודע בוודאות לענות על כל השאלות האלה, אבל אני מעריך שברוב המקרים תהיה התשובה ברורה לכאן או לכאן (וייתכן שיהיו מקרים אחדים שייפלו בין הכיסאות ויישארו לא ברורים).

כל אחד מבין שכדי לחדש עמדה לא מקובלת יש לקבל גיבוי של מומחיות מוחלטת, אותם תלמידי חכמים העומדים בקריטריון ההלכתי המוכר "ששואלים אותו בכל מקום ועונה" באורח חיים ואבן העזר, בקודשים ובטהרות, אותם גדולי ישראל שכל התורה מונחת בכיסם ובראשם, שהם פוסקי הלכה חשובים בעלי מעמד מוכר ואכן יכולים לבדוק כל חידוש בעין כלל-תורנית מתוך ידע מעמיק בכל חלקי התורה. הם, והם בלבד, יכולים לשמש גיבוי של מומחה.

אני מאמין שהצבת כללים אלו תאפשר לנו להמשיך לעשות מה שעשו כל חכמי ישראל, לפחות מאז חורבן הבית: לחלוק זה על זה בכבוד ובהערכה הדדית ובקבלת האחר כלגיטימי ולהימנע מחרמות מיותרים (כמובן, חרם הוא כלי הלכתי לגיטימי ואף מחויב המציאות לעתים, אבל השימוש בו צריך להישמר למקרים שלא יעמדו בכללי יסוד מינימליים, כפי שקורה לעיתים נדירות).

לכל האמור לעיל יש מקורות רבים מספור, ואין כאן מקום לפורטם, אך גם השכל הפשוט מחייב זאת, שכן כך אנחנו נוהגים בכל דבר. האם אנחנו מצייתים תמיד לדעת רוב הרופאים, האינסטלטורים או שאר בעלי מקצוע? לא, אנחנו מאמצים לעיתים דעת מיעוט כל עוד עומדים מאחוריה כמה וכמה בעלי מקצוע מן השורה הראשונה ויש בה היגיון מוסבר. אז למה שלא ננהג כך בהגיענו להתמודדות עם סוגיות תורניות?

ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לבניין בית מקדשנו ותפארתנו על הר מרום הרים וישובו שופטינו לשם כבראשונה, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים!

אולי יעניין אותך גם