לא מוכרחים לחטוא Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

  1. ראש השנה שעברנו ייכנס להיסטוריה היהודית. לא רק בגלל הסגר, אלא גם בגלל ההתמודדות שלנו. כמעט כל אחד נאלץ להסתגל, להשתנות, להתגמש:
  2. "שלום סיון, זו חגית ריין. לפני 14 שנה, בערב ראש השנה, התכוננתי להדלקת הנרות. זה היה כחודש וחצי אחרי שבני, בניה ריין, נפל במלחמת לבנון השנייה. מול נרות החג מברכים גם 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. עמדתי מול הנרות והרגשתי שאני לא מסוגלת לברך באופן אמיתי. רציתי לברך מהלב, והרגשתי שזה יהיה מזויף. על מה עליי לומר 'שהחיינו', על כך שהבן שלי נהרג? עמדתי מול הנרות עם דמעות בעיניים. התפללתי שאקבל כוחות או תובנות נכונות, כדי לברך בשמחה.

משפחות גדולות התאפקו וישבו לשולחן החג לבד, כדי לא לסכן ולא להסתכן. סבים וסבתות רבים שרצו לאכול תפוח בדבש עם הנכדים נאלצו להתגעגע.

אנשים קמו בחמש בבוקר, כדי להתחיל להתפלל לפני שהשמש קופחת. כל כך הרבה אנשים (ואפילו ילדים) ראיתי ברחובות ירושלים בשעות המאתגרות האלה.

מאות אלפים עמדו שעות ארוכות בתפילה בפארקים, בגני שעשועים, בחניונים, במרפסות. "ונתנה תוקף" בין קרוסלה לנדנדה. "אחות קטנה" ליד מכוניות חונות. ליבי במזגן ואנוכי בסוף הבניין.

עשרות אלפי מבודדים פתחו שנה חדשה תקועים בין ארבעה קירות. שמעתי על מבודדים שמישהו הגיע לתקוע להם בשופר מתחת לחלון, אבל הם דמעו ולא הצליחו לברך את הברכות שאומרים לפני תקיעת השופר, מרוב התרגשות.

השוטרים ואנשי הרפואה עבדו הפעם קשה במיוחד. סיפרו לי על אחות קורונה שהצליחה לצאת לחמש דקות במהלך המשמרת לשמוע שופר, ולחזור פנימה, להילחם על חייהם של החולים.

והגבאים, שכבר חודשים עומדים מחוץ לבית הכנסת האהוב שלהם, ודואגים במסירות לכיסאות, למאווררים, לציליות, לשתייה, מעירים בנימוס על מסכות ושמירת מרחק. הצטרפו אליהם המון מתנדבים חדשים שהפכו פתאום לשליחי ציבור בפעם הראשונה בחייהם, שלמדו לתקוע בשופר רק עכשיו, שבישלו פתאום אוכל לחג גם לשכנים שנכנסו לבידוד. אנשים שבגלל הקורונה הפכו פתאום מצופים במשחק – לשחקנים.

ולסיום, מילה על השכנים שאינם מבאי בית הכנסת. צריך סבלנות כדי להכיל את השכנים הדוסים שלך שהקימו מניין בכניסה לבניין. אנחנו רגילים לשמוע רק על מתחים בין דתיים לחילונים, אבל הנה ההוכחה שהציבור הישראלי יודע להסתדר היטב בשטח. ופתאום השופר יצא החוצה, מבית הכנסת אל המרחב הציבורי, ורבים נהנו לעצור באמצע טיול עם הכלב או ריצת הבוקר ולהאזין לקולות.

אומרים שבשנה חדשה צריך להתחדש, לזוז, לא להישאר אותו דבר. נדמה לי שזה בדיוק מה שעשינו בראש השנה תשפ"א. שנה טובה.

אחרי זמן שנראה לי כמו נצח, הסתכלתי פתאום מסביב. ראיתי את שבעת הילדים שלנו, את החתנים, את הכלות, את הנכדים, ופתאום הבנתי: כן, שהחיינו. תגידי תודה על כל ה'יש' הזה, על השפע הרב בחייך, שהוא ממש לא מובן מאליו. הרגשתי שהלב נפתח, והשמעתי צעקה: 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!' נראה לי ששמעו אותי עד קלקיליה... אני משתדלת שההבנה ההיא מאותו רגע לא תחלוף, אלא תהפוך לתפיסת עולם. הלוואי שנצליח כולנו גם השנה להרים את ראשנו, לראות גם את הטוב בתוך המשבר, ולשמוח שהגענו, חיים וקיימים, לראש השנה תשפ"א".

  1. מה הדבר הכי חשוב ביום הכיפורים? הרב שלמה וולבה מזהיר אותנו מפני תחושה של ניתוק, של "אין סיכוי להשתנות", "אי אפשר להתקדם". לפי הרב וולבה, יום הכיפורים הוא אנטי-תזה לתחושות כאלה. הנה כמה שורות מתוך דרשה שלו לקראת יום הכיפורים, ובהן עיקר העיקרים בעיניו:
  2. מה עושים מול משימות גדולות? למשל, מול יום שרובו ככולו תפילות ארוכות בבית הכנסת? איך מתרכזים? רבי נחמן מברסלב מנסח בעבורנו עצה להתמקד ברגע שמולנו בלבד.וכך הוא כותב: "עיקר העצה לעבודת השם יתברך, לחשוב בכל יום ויום שאין לו רק (אלא) זה היום בלבד.וצריכים שלא לחשוב רק אותו היום, ולא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותה השעה.כי כשרוצים להיכנס בעבודת השם, נדמה לאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשאת משא כבד כזה, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל.כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בהם, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי.והבן".רבי נחמן בעצם אומר לנו: ביום הכיפורים, או בכל אתגר אחר שלפניכם, פרקו את המציאות לחתיכות קטנות ונסו להתמקד בכל פעם רק ברגע שלפניכם.להיות בו, לחוות אותו, בלי לשקוע במחשבות על העבר או העתיד.מאחלת לנו הרבה רגעים כאלה ביום הכיפורים הקרוב.

"הרעיון של עזיבת החטא גורמת לרבים בלבול הדעת. הרי אומרים: אנחנו יודעים שאחרי יום הכיפורים שוב נחטא, ואם כן העזיבה אינה אמיתית כלל! זוהי טעות, וטעות זאת עלולה לבטל מאיתנו את כל עניין התשובה חס וחלילה. וכי מי הגיד לנו בבירור שנחזור ונחטא בשנה הבאה, וכי נביאים אנחנו? אלא, שלדעתנו מוכרחים אנחנו לחטוא, וזה גובל בכפירה ממש! יסוד כל התורה הוא שיש לאדם בחירה. אילו היה האדם מוכרח במעשיו – נופלת כל התורה. אמנם זהו הלך הרוח השורר היום בעולם בהשפעת הפסיכולוגיה החדשה, אך עלינו לעמוד כצור ניצב כנגד דעה זו. עם ירידת הדורות גם הכפירה יורדת. הדרגה הנמוכה ביותר בכפירה היא הכפירה בבחירה, והיא שלילת עצם מעלת ומהות האדם, ואנחנו נתפסנו גם כן לכפירה זו. מי מאמין שמיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה ייתכן שלא נחטא? ובכן, אנחנו חייבים להאמין בכוח בחירתנו, שנוכל להיות בשנה הבאה צדיקים גמורים ממש, אם רק יהיה לנו רצון חזק לזה! האמונה בכוח הבחירה חייבת להיות אמונה שלמה. אם נצא מיום הכיפורים רק בחיזוק האמונה בכוח בחירתנו – כבר כדאי כל היום הקדוש הזה".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם