לעצור את הרצף ולהתחיל Featured

 4 yuval

הרב יובל פרוינד

בדרך כלל המילה "דין" לא עושה לנו טוב. היא זורקת אותנו למקומות שליליים שבהם הקפידו איתנו והתייחסו אלינו באופן "שיפוטי" וקטנוני. לכן כשמחברים את ראש השנה ליום הדין – הלב מתכווץ. לא מתאים לנו עכשיו אווירה של "דין", מתאים לחגוג בכיף את פתיחת השנה החדשה.

אבל האמת היא ש"דין" יכול להיות דבר חיובי מאוד. "דין" בשפה המדוברת היום הוא רגע של הכרעה. כמו משפט שמתמשך הרבה מאוד זמן וסוף-סוף ניתן בו, אחרי הרבה שנים, פסק דין ברור. כמו סיפור שסוף-סוף נסגר בו המעגל. כמו מערכת יחסים שמוכרעת והופכת לחתונה. דין הוא לאו דווקא מושג שלילי. דין הוא היכולת שלנו להתייחס לעצמנו ברצינות תהומית – ולהחליט.

יום הדין הוא יום שבו עוצרים את הזמן. הזמן האין-סופי שמרדים אותנו ולוחש לנו שנייה לפני שאנחנו נרדמים: "מחר". הזמן שנותן לנו תחושה שתמיד אפשר להפסיק לעשן ושתמיד נוכל להשתנות ושיש כל הרבה זמן – אז למה דווקא עכשיו?! ראש השנה הוא הנקודה שבה אנחנו עוצרים את השטף ומעיזים לעצור לרגע את התמונה של החיים שלנו ולהתבונן עליה – ככה, איך שאנחנו כרגע, בלי תירוצים ובלי הבטחות, בלי סיפורים ובלי הסחות דעת של עתיד שפעם יגיע. לא! עכשיו זה עכשיו זה עכשיו. ועכשיו אני מוכן להתבונן במראה בכנות ולראות מה אני רואה שם.

כשהאדם מוכן לעמוד מול המראה להתבונן על עצמו ולשאול איך הוא נראה היום והוא לא בורח לשום מקום אחר ולא מתכסה בחזרה בשמיכת הזמן – המבט שלו על החיים שלו נהיה צלול. פתאום הוא רואה הכול. וזה לא רגע מבאס. זה רגע משחרר. רגע של "חשבון נפש" שמאפשר לאדם לקבל את המציאות שקיימת בחיים שלו. לראות אותה בעיניים. לכאוב אותה ולשמוח בה, להתאפס על החיים שלו ולקבל אותם בחזרה. כי תוכנת הניווט שבלב אומרת לו כרגע בפירוש: "אתה נמצא כאן". וכשאתה יודע איפה אתה נמצא אפשר להתחיל ללכת, בלי אשליות ומתוך תקווה אמיתית.

ראש השנה הוא יום שדורש מעט אומץ. כך יכולה להיפתח שנה חדשה – כשסוגרים את הרצף העיוור של השנה שעברה ואורזים את הכול ליום אחד של כנות שלמה. יום שמזמין כל אדם לעצור ולהתבונן על חייו. לראות מה יש ומה מבחינתו עדיין אין. זאת ההזדמנות לשאול את השאלות הרדיקליות, בעיניים גדולות של ילד, כאילו לא נשאלו מעולם: "האם אלה החיים שאני רוצה?" "מה אני באמת רוצה שייכתב בספר החיים שלי?" "בשביל מה אני בתוך הסיפור הזה?" ואת השאלה המטלטלת ביותר: "האם אני ראוי לשנת חיים נוספת?". אלה לא שאלות שבאות לערער ולפרק. אלה שאלות שמחייבות תנועה פנימית, שבונות את הרצון ובוראות את השנה החדשה.

בתקיעת השופר אני עוצם את העיניים ושומע את ההמלכה מתרחשת סביבי: את הקולות מסיני ואת שופרו של האיל מן העקדה ואת המלך הולך ומתקרב אליי – ושואל את עצמי: האם אני באמת ממליך אותו עליי? האם אני נותן לגלי התרועה לחדור לי לכל איבר בגוף? האם אני הולך איתו, דרך השברים, עד הסוף? האם אני פתוח לשמוע את רצונו מחדש? האם אני רוצה להיברא?

הרב יובל פרוינד הוא מכותבי החוברת "חגיגה ישראלית" בהוצאת תנועת פנימה

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם