טיול מעולם אחר

m3londin
 

הרב חגי לונדין

על פי רוב צמד המילים "חופשת הקיץ" מעורר אצלי חלחלה. קיץ הוא זמן מתיש ממילא – החום, העייפות המצטברת של סוף השנה, אולם ללא ספק גולת הכותרת של הקיץ זוהי חופשת הילדים. שלא תהיה טעות: אנחנו מאוד אוהבים את הילדים שלנו. מאוד מאוד. אבל לא בבת אחת. זאת אומרת, אם נהיה כנים, חודשיים מרוכזים עם הילדים בבית די מטריפים את הבנאדם אפילו אם הוא מלאך; בעיקר אם יש לו, כדוגמת עבדכם הנאמן, חמישה מלאכים קטנים (זכרים!) בבית.

אז מה עושים בקיץ, גם לבד וגם עם המשפחה? ברור – הולכים לטיולים! אנחנו הרי דתיים-לאומיים גאים שמטיילים בשבילי הארץ בעקבות מאיר הר ציון ויוני נתניהו, ומי יכול עלינו? הרי טיולים זה זמן מעולה לגיבוש, לאתגר ספורטיבי, לפויקה, ואם אפשר להכניס בקטנה גם קצת ערכים של ציונות אז בכלל אנחנו מסודרים. האם זה הכול?

מחר נציין את ט' באב, שנקבע בין השאר על חטא המרגלים. אם ננסה לנתח את מה שהתרוצץ בראשם של המרגלים נגלה שגם הם היו טיילנים לא קטנים. המרגלים מסיירים בארץ ושואלים את עצמם מנין שואב עַם כוח להילחם בעד ארצו. אצל אומות העולם ארץ נקראת 'מולדת' – היא הולידה אותם. "כאן סבא שלי גדל וכאן אבא שלי נטע עץ"; זוהי "אמא אדמה" שלנו. העבר החווייתי הוא הכוח המניע. אם זהו אכן המבט, המרגלים מביטים על ארץ ישראל ולא רואים בה מולדת. מבחינתם, עברם המשותף התגבש במצרים ולאחר מכן במדבר. נכון שאבותיהם אי-אז בעבר הרחוק ישבו פה בארץ, אך להם עצמם, בזיכרון הקולקטיבי הקרוב, אין שום חוויות משותפות מארץ ישראל להתרפק עליהן. כאן לא היה ביתם: "ניתנה ראש ונשובה מצרים" (במדבר יד, ד) – שם לפחות גדלנו, שם לפחות יש לנו זיכרונות, נעימים יותר או פחות; למי יש כוח להילחם על ארץ חדשה שכבר באו אחרים ותפסו אותה?

אם ננסה לנתח את מה שהתרוצץ בראשם של המרגלים נגלה שגם הם היו טיילנים לא קטנים

הם באמת צודקים! מי שמנסה לבנות את הזיקה לארץ ישראל על חוויות אקזוטיות, על נופים יפים ועל גיבוש סביב המדורה נוסח הפלמ"ח ושירי רחל – יגלה עד מהרה שיש לחוויות הללו 'טווח נשימה' קצר מאוד. אקזוטיקה טיילנית המבוססת על זיכרונות של ציונות בת מאה וחמישים שנה – לא נותנת מספיק מוטיבציה.

הכיוון צריך להיות אחר: מיד אחרי תיאור חטא המרגלים, הפסוקים בפרשת שלח לך מדברים על הבאת קרבנות למשכן (שם, טו). אנו לומדים מכאן דבר חשוב: הקשר שלנו לארץ ישראל איננו מבוסס רק על נוסטלגיה רגשית של עבר משותף או של הווה חווייתי אלא על עתיד, על בית המקדש. כדוגמת קשר נישואין, שבו היחסים בין האיש לאישה אינם מושתתים על חוויות-עבר משותפות אלא על קשר נפשי שילך ויופיע בפועל בעתיד – כך אנו קשורים לארץ הזו לא רק מכיוון ש"כיף לחיות פה", כי "יש פה אחלה נוף", ומפני ש"כילד שכשכתי רגליים בכנרת" - אלא שבינינו ובין הארץ קיים קשר נשמתי עמוק שיופיע במלואו בעתיד, בבניין בית המקדש. ביעד משותף של קדושה.

כיצד בונים קשר מסוג זה? בקרבן! לא במקרה הפסוקים בפרשת שלח לך מדברים על קרבנות. קרבן משמעותו קרבה והקרבה, קרבן הוא התמסרות. תקופת חופשת הקיץ או "בין הזמנים" היא תקופה נהדרת שבה אפשר לפתח עבודת ה' מסוג אחר, מעולם אחר. בקיץ יש הזמנות לחוות חוויות לא מתוך מסגרת כפייתית שבהכרח מולידה חוסר הזדהות, אלא מתוך חופש בחירה; מתוך התמסרות מוחלטת למה שאנחנו מאמינים בו. טיול, בילוי, גיבוש – החופש הוא בדיוק הזמן לכל הדברים הללו, רק שיש כאן הזדמנות לעשות אותם מתוך מניע עמוק הרבה יותר – מתוך הבנה והזדהות שאנו עושים כאן את רצון ה'.

לא במקרה חופשת הקיץ היא ההקדמה לחודש אלול העומד אחר כותלנו: בישיבות הליטאיות נהגו לדרוש שחודש אב הוא ראשי התיבות אלול בא. שבועות ארוכים של בנייה עצמאית של סדר יום, פרטי ומשפחתי; משמעת עצמית; קצת יותר זמן פנוי ללימוד תורה, יציאה מהשגרה, תפילה מרוכזת יותר, העמקת הקשר לארץ ישראל, התחדשות ומילוי מצברים – כל אלה מאותתים לנו להתכונן לחודש שבו המלך יוצא לשדה ומצפה לנו, שרק נבוא.

צילום: יח"צ

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם