Print this page

ישראל הראשונה והשניה יחד Featured

 3 karpel

 

ישראל השנייה תיבנה רק על גבי ישראל הראשונה ואיתה יחד
פרשת קיבוץ ניר דוד ונחל האסי מעוררת כל כך הרבה עניין ואמוציות מכיוון שהיא מכילה בזעיר אנפין את כל הבעייתיות של השלב הנוכחי בתהליך של שיבת ציון ותחיית האומה בארצה

מוטי קרפל

אנחנו בעיצומו של משבר המעבר שבין העידן של 'ישראל הראשונה' לעידן של 'ישראל השנייה', אבל לא במובן הסוציולוגי של המונחים האלה אלא במובן ההיסטורי, על ציר הזמן.

ישראל הראשונה הייתה חילונית, והתודעה שעל בסיסה בנתה את התחייה הייתה תודעה לאומית אירופית. ישראל השנייה היא יהודית, והתודעה שעל בסיסה היא בנויה היא תודעה לאומית יהודית. ישראל יהודית.

אבל טועה מי שחושב שישראל השנייה תיבנה על חורבותיה של הראשונה. חס ושלום. היא גם לא תיבנה על יריקה לבאר האידיאליזם הישראלי שהניע את חלוצי התחייה, שבנו בדמם ובזיעת אפם את הארץ הזאת ואת המדינה. ישראל השנייה הולכת ונבנית כקומה נוספת. לא מתוך חורבן ישראל הראשונה אלא על בסיסה, בזכותה, כהמשך לה, מתוך העלאה והעמקה של תודעתה.

הקיבוצניקים והמושבניקים אינם אויביה של ישראל השנייה; הם אפשרו אותה. הקומה השנייה יכולה להיבנות רק בזכות הקומה הראשונה. על בסיסה ובלי להרוס אותה.

הקיבוצניקים והמושבניקים אינם אויביה של ישראל השנייה; הם אפשרו אותה. הקומה השנייה יכולה להיבנות רק בזכות הקומה הראשונה. על בסיסה ובלי להרוס אותה. נכון, מי שבנו את הקומה הראשונה זכו ליתרון גדול במשאבים הלאומיים. בזכות. לא בחסד. הם לא השתלטו, לא חטפו ולא גנבו (גם אם כדרכם של בני אדם גם הם חטאו פה ושם). הם זכו למשאבים לאומיים – תקציבים, אדמות, מים וכדומה – מעבר לגודלם היחסי, מתוך שיקול לאומי

נכון, מי שבנו את הקומה הראשונה זכו ליתרון גדול במשאבים הלאומיים. בזכות. לא בחסד. הם לא השתלטו, לא חטפו ולא גנבו (גם אם כדרכם של בני אדם גם הם חטאו פה ושם). הם זכו למשאבים לאומיים – תקציבים, אדמות, מים וכדומה – מעבר לגודלם היחסי, מתוך שיקול לאומי. כי בניגוד לרעיונות קומוניסטיים וסוציאליסטיים של חלוקה שווה של העושר הכללי ובניגוד לרעיונות של 'צדק חלוקתי' שהשליטו בקרבנו ארגוני השמאל הקיצוני והקרן לישראל חדשה, העיקרון של חלוקת המשאבים של עם ישראל הוא גם – לא רק – עיקרון לאומי. לא רק אינדיווידואליסטי-ערלי. עם ישראל מפנה משאבים גדולים יותר למי שמקדם את הפרויקטים הלאומיים שלו, למי שמקדם את התחייה שלו, את שיבתו לארצו ואת גאולתו. עם ישראל משקיע בחלוצי התחייה שלו. הוא מפנה אליהם יותר כי הם שווים לו יותר. זהו שיקול לאומי.

הקיבוצניקים לא זכו מן ההפקר ביתרונם במשאבים הלאומיים. עם ישראל נתן להם בזמנו יותר מכיוון שהם קידמו אותו. יותר מכך, הם לא רק זכו ליותר אלא יש להם חלק מרכזי ביצירת ה'יותר' הזה, ביצירת העושר הלאומי והמשאבים שלנו. היום אנחנו מתגאים בכלכלה שלנו במידה רבה בזכותם.

כל מי שהגיע לכאן עם קום המדינה, כולל אבי ז"ל, הגיע לכאן בזכותם. כשהוא ירד מהאונייה בנמל חיפה פליט חסר כול, אוחז מזוודה קטנה, אחרי שעבר את כל תלאותיה של מלחמת העולם השנייה והנאצים ימ"ש, הם שקיבלו אותו כאן בזרועות פתוחות. הם קיבלו עליהם לחיות כמעט עשור שלם בתקופת הצנע עם קצבת מזון ותלושי מזון כדי לקלוט אותו ואת כל שאר העולים של אז. כל מה שנבנה כאן נבנה כאן במידה רבה בזכותם. אי אפשר לבוא היום ולגזול מהם את מה שקיבלו גם אם קיבלו יותר מאחרים.

אנחנו לא רוצים לקחת מהם את מה שיש להם אף על פי שמבחינת הצדק החלוקתי הם קיבלו יותר מאחרים ויש להם יותר. אנחנו לא רוצים לבוא איתם חשבון, לקנא, לנקום ולהחזיר את הגלגל לאחור, אף על פי שמבחינת העיקרון של צדק חלוקתי מבית היוצר של השמאל הפרוגרסיבי יש לכך בסיס; אף על פי שמנקודת מבט אינדיווידואליסטית-ערלית 'זה צודק'.

אנחנו רוצים ללמוד מהם ליצור, לבנות, להתמסר לאידיאלים הלאומיים. להיות חלוצים. אנחנו רוצים להמשיך את מפעלם ולהעלות אותו קומה נוספת, יהודית. לא בלעדיהם אלא איתם. אנחנו רוצים אותם איתנו.

אנחנו לא רוצים לקחת מהם את פינת החמד של נחל האסי. אנחנו רוצים ללמוד מהם להפוך גם את בית שאן לפנינת חמד. ואנחנו נהפוך.

ולא רק את בית שאן אלא את כול ארץ ישראל.

 

 

אולי יעניין אותך גם