גל החילון החל ממזמן Featured

 4 feiglin

 

משה פייגלין

במאמר חשוב ורחב היקף מישיר ידידי כבוד הרב שמואל אליהו מבט אל המציאות הכואבת וחושף כי שיעור הנשירה מן המגזר הדתי-לאומי אל חיקה של החילוניות עומד כיום על 42%. הרב מציין כמה וכמה סיבות לתופעה ומתווה דרכים לתיקון.

הצד השווה שבהסבריו הוא שככל שרמת ההקפדה על שמירת תורה ומצוות בבית ובמערכות החינוך גדולה יותר, כך רמת הנשירה קטנה יותר. אין טעם להתווכח עם הנתונים, וככל הנראה צודק הרב הן באשר לסיבות והן באשר לדרכי הפתרון. ובכל זאת נראה לי כי אל הפיל שבמרכז החדר, אל סיבת העומק לכישלון הצורב הזה, לא התייחס הרב במאמרו.

האם גם לפני שלושים, ארבעים וחמישים שנה, בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, עמדו שיעורי הנשירה מן הציונות הדתית על ערכים גבוהים כל כך? האם תופעת הדתל"שיות הייתה דומיננטית אז כהיום?

אפשר להעריך במידה גבוהה של סבירות כי בנקודת זמן כלשהי בתחילת המאה העשרים ואחת הפכה "שפעת החילון העונתית" למגפה מגזרית של ממש, כזו הפוגעת ברוב משפחותיו. יהיו בוודאי מי שיחפשו את הנקודה הזו בזמן בתקופה שבה נכנסו האינטרנט והטלפונים החכמים לחיינו. אבל נראה לי שזו שוב תהיה התחמקות משורש הבעיה, כמו להאשים את המכוניות בתאונות הדרכים.

לנקודה בזמן וגם במרחב שבה אפשר לדעתי למקם את הקפיצה האקספוננציאלית בשיעור הנשירה יש מקום ויש תאריך: כפר מימון 2005. שם, בנקודה ההיא, התברר כי הציונות הדתית, שהיא אולי הקבוצה החברתית החשובה והתורמת ביותר למדינה, אינה מסוגלת לסרטט את גבולותיה האידאולוגיים, ולכן לא באמת קיימת כגורם פוליטי במרחב הישראלי.

כדי להבין זאת נדמיין לעצמנו לרגע את הציבור החרדי. מה הופך את הקבוצה הזו, כמו כל קבוצה אחרת, לגורם פוליטי מובחן משכניו? התשובה היא אותו קו אדום שחצייתו תגבה מקבוצות אחרות מחיר שאינן מוכנות לשלם. אם למשל יועבר בכנסת חוק המחייב את גיוס תלמידי הישיבות והחרדים יצייתו, באותו רגע תיגמר החרדיות כאורגן פוליטי ותישאר כאורח חיים אישי וקהילתי בלבד.

וזה בדיוק מה שקרה לציונות הדתית בכפר מימון. מה שהתברר שם הוא שכשמדובר בציפור נפשה של האידאולוגיה הציונית-דתית, אין היא מסוגלת להציב גבולות לחברה הסובבת אותה, ולכן אינה יכולה להתקיים עוד כגוף פוליטי עצמאי. לא בכדי מוביל את החברה הציונית-דתית זוג ששמירת תורה ומצוות אינן נר לרגליו. מדובר בתרגום מעשי שהציבור הסרוג נותן לתחושה כי התורה שהתחנך עליה אינה מתכתבת עם המציאות ולכן אינה רלוונטית מבחינה לאומית ופוליטית.

להערכתי, בסמוך לנקודת הזמן הזו בקיץ 2005 נמצאת ה'ברך' של העקומה שבה תופעת הנשירה הפכה מתופעה אישית, שהסבריו של הרב אליהו בהחלט נותנים לה מענה הגיוני ומספק, לתופעה שורשית ועמוקה הרבה יותר, תופעה שההתמודדות עימה רק ברובד הדתי והאישי לא באמת חודרת אל יסודותיה.

מגן הילדים ועד תום הישיבה התיכונית גדלתי במוסדות של הציונות הדתית. כנער בשנות השבעים הסתובבתי בעירי (רחובות) בתחושת גאוות יחידה מיוחדת, שהרי שייך הנני לאוונגרד החדש של הציונות, לציבור היודע את דרכו ומוביל אחריו את החברה הישראלית כולה. על קירות הישיבה מוסגר ונתלה בגאווה מאמרו של אפרים קישון, 'דור הכיפות הסרוגות'. מן הרחוב הישראלי קרנו אליי אנרגיות של הערכה וציפייה: הנה דור החלוצים החדש הרותם עצמו אל עגלת הציונות שעייפה.

בעבורי, נער סרוג בשנות השבעים, הבחירה להמשיך ולקיים תורה ומצוות לא הייתה רק בחירה אישית אמונית אלא גם (ואולי בעיקר) בחירה שנתנה לאורח חיי משמעות לאומית ותחושת שליחות וייעוד. עם התחושה הזו היה קל הרבה יותר להתגייס לצבא ולהתמודד עם פיתויי החילון.

אבל מה יש לו לנער הסרוג היום?

האידאולוגיה שלו התפוצצה לרסיסים בזעקות שבר נוראות בחולות גוש קטיף. לא על חורבן הבתים זעקו שם אלא על חורבן האידאולוגיה. את תחושת ההערכה שהקרינה אליו הסביבה בעבר החליפה במקרה הטוב קרירות, ומנגד הוא נתבע לשלם את מלוא מחירה של כיפתו הסרוגה בצבא, באקדמיה וסתם כך באופן שבו הוא נמדד ברחוב.

למה הוא צריך את זה? למה הוא צריך לשלם מחירים בעבור אידאולוגיה, שאיך נגיד בעדינות, קצת התבררה לו כ'פייק'... החרדיות מעולם לא ראתה בציונות ובמדינה ערך רוחני ולאומי. לכן הכלים האינדיווידואליים שבהם היא משתמשת לשמירת אורח החיים האישי של בניה (סינון, הפרדה וכו') מתכתבים בהחלט עם האידאולוגיה שלה.

אך הציבור הדתי-לאומי, שהציונות והמדינה הן נדבך מהותי באידאולוגיה שלו, אינו יכול להסתפק בכלים החרדיים בלבד. בלי לתת פתרון אמיתי – ויש פתרון! – לסתירה המובנית שהתגלתה בין האידאולוגיה הציונית-דתית לבין המציאות, תימשך תופעת הנשירה.

היא לא תימשך כי צעירי המגזר 'מחפפים', היא תימשך כי אינם רואים טעם לעשות שקר בנפשם.

תגובה זו נסמכת על מאמר מורחב ומפורט בנושא זה שיופיע בקרוב באתר החדש 'ישראל מחר'.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם