להתרגש בכל יום מחדש Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

הרב שי אוחיון, אב לארבעה, נרצח בשבוע שעבר בפתח תקווה. שמעתי ריאיון עם חברו הקרוב, יוסף דוד מוגרבי, שלמד איתו בחברותא במשך 11 שנים. מוגרבי סיפר על השיחה האחרונה בין השניים, לפני ששי עלה לאוטובוס: "שי אמר שהוא מתפלל שאנשים יבינו שאומן זה לא מסיבות וריקודים".

נדמה לי שזו בקשה עמוקה מאוד. יחסי הציבור של אומן הם גרועים. נכון שיש שוליים, אבל מדובר על עשרות אלפי אנשים שמגיעים לתפילה משותפת, שחשובה להם מאוד. אפשר בהחלט להבין מדוע השנה צריך לבטל טיסות לאומן; השאלה היא רק היחס, הגישה, האווירה.

בעלי אולמות האירועים מקבלים סיקור תקשורתי אוהד על הודעות הביטול שהם מקבלים כעת. גם כשמבטלים הופעות תיאטרון – היחס הוא מחבק, משתתף בצער. מופעי סטנדאפ – גם כן. חופשות בחו"ל ביולי-אוגוסט – כנ"ל. מסיבות, מועדונים, בארים, מסעדות, טיולי שחרור במזרח הרחוק – יש אצלנו הבנה רבה לאכזבה הגדולה שאנשים מרגישים כשמבטלים להם חלומות. אז יש אנשים שאומן היא החלום שלהם. גם הם לא ראויים לזלזול ולבוז ולבדיחות, אלא לאמפתיה.

לא הכרתי את הרב שי אוחיון, אבל המשפט האחרון שאמר לפני שנרצח השאיר לי הרבה חומר למחשבה.

2.

הרבנית ימימה מזרחי פרסמה יומן שנתי חדש, עם רעיונות ותכנים לכל שנת תשפ"א. הנה טעימה:

"תש"ף הראתה לנו שהדברים שחשבנו עליהם – אינם חתומים. תוכניות רבות השתבשו. נאבקנו כל כך על הנשימה. נלחמנו על מכונות הנשמה. ולפעמים, כשנלחמים כך על הנשימה, שוכחים את השאיפה.

וכאן היא מגיעה. אחרי שנה של נשימה טרופה, באה שנת תשפ"א – אותיות תשאף. אנחנו לא רוצים להתעסק רק בלשרוד – כלכלית, בריאותית, זוגית, הורית. לא רוצים להפוך קטנים, נרגנים, נוקדניים, מפוחדים, רעי עין. לא רק שימור הקיים. אם בתש"ף היינו עסוקים רק באיך לא להדביק ואיך לא להידבק, הרי שתשא"ף תעודד אותנו להדביק את העולם כולו בטוב. לרצות יותר, לקוות, לשאוף".

שנה טובה.

3.

שלוש מילים של רש"י מספרות את כל הסיפור. עם ישראל כבר מגיע לארץ ומתבסס בה, ומאות שנים אחר כך – חקלאי יוצא למטע שלו ורואה שם ביכורים. הוא לוקח את הפרי הראשון ועולה איתו לירושלים, ובטקס מרגש נושא נאום שכולו תודה על העבר ותקווה לעתיד. מה פשר הטקס הזה? למה צריך להתרגש כל כך מאיזו תאנה ראשונה שצמחה בחצר? רש"י מגדיר זאת כך: "שאינך כפוי טובה".

אתה יודע להודות על היש, לשמוח בו, לראות מהיכן הכול הגיע, ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. המטרה שלנו, עם הכניסה לארץ ישראל, היא לאמץ את התכונה הזאת. לזהות כל הזמן נקודות של טוב ושל חסד ולעשות מהן עניין גדול, לומר עליהן תודה.

נדמה לי שגם בתקופה המאתגרת הזאת, הסתכלות כזו עשויה לעזור לנו: להתבונן מסביב ולראות גם את הטוב, ולהודות עליו.

4.

אפשר לעשות, ואפשר גם להשקיע. אנחנו עושים הרבה דברים בחיים, אבל איך אנחנו עושים אותם? איפה אנחנו משקיעים ביצירתיות ואיפה אנחנו מזלזלים? פרשת השבוע מתארת את מעמד הבאת הביכורים. אדם יוצא לשדה, רואה על העץ תאנה ראשונה, מסמן אותה בהתרגשות, ובהמשך הוא עולה איתה ועם כל הפירות הראשונים לירושלים, בתהלוכה מקושטת של שירה וריקודים. לאדם הזה יש בוודאי עוד תחומים בחייו, אבל כולם, גם בני המשפחה שבאים איתו וגם מי שרואה אותו בדרך, מבינים כמה העניין הזה יקר וחשוב בעיניו. האסתטיקה, החוויה, הרגש – הכול מעיד כי זה העיקר בעבורו.

חנן פורת כתב על כך: "המעמד המפואר הזה של הבאת הביכורים מלמד אותנו לא לזלזל באסתטיקה. לא לזלזל בחוויה, בכבוד, בהידור. כדי שאנשים יחוו חוויה נפשית עזה ויחושו הזדהות – צריך גם מראה חיצוני מושקע, צריך להתאמץ שהכול ייראה ססגוני, חי, איכותי". הפרשנים לאורך הדורות רואים כאן מסר ביחס לכל מצווה, מסר או אירוע: אם משהו חשוב לך ויקר לליבך – אתה משקיע בו גם מבחינה חיצונית.

הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, כותב בספרו "מסילת ישרים": "אין די בעשות המצווה לבד, אלא צריך לכבדה ולהדרה. וסדר העלאת הביכורים יהיה לנו לעיניים, לראות מה הוא הידורן של מצוות, וכמה ראוי לנו להוסיף על גופה של מצווה כדי להדרה, ומכאן נלמד לכל שאר המצוות שבתורה, לדעת להתבונן דבר מתוך דבר, לחדש המצאות לעשות נחת רוח ליוצרו".

אם משהו חשוב לנו, עלינו להשקיע בו ביצירתיות ואפילו "לחדש המצאות".



5.

אלה ימים מרגשים. הורים מלווים ילדים למוסדות החינוך, ורבים מתחילים בימים אלה מסגרות חדשות בכל התחומים. כולם חגיגיים יותר ומחייכים יותר וגם מצטלמים יותר. ועוד חודש? ועוד חודשיים? מה קורה בעומק השנה, בשגרה? מישהו יצלם את הילד בבוקר בדרך ללימודים בעוד שבוע?
"
הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה", נאמר בפרשה. למה נכתב כאן "הַיּוֹם הַזֶּה"? הרי התורה ניתנה מזמן, בהר סיני, ואנחנו קוראים את הפסוקים האלה עכשיו, אלפי שנים אחר כך. רש"י מסביר כך: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם".
התורה מבקשת שנרגיש בכל יום שוב למרגלות הר סיני. שנחוש בכל יום מחדש שהיא מרתקת. שכאשר אנחנו לומדים, לא נרגיש התיישנות אלא התחדשות, לא נמנום אלא התעוררות. כאילו כל בוקר הוא הבוקר הראשון ללימודים, ואפשר לפתוח בו דף חדש. זה חתיכת איחול לפתיחת שנת הלימודים, או כל מסלול אחר: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים". בהצלחה לכולנו.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם