הר הבית - האפשרות השלישית?

m1sovo

בנימין שלמה, ירושלים

הר הבית. כואב לי הלב. מזעזע. המצב שם מחפיר כל כך.

האויב מסתובב שם בחופשיות: כל יום, כל היום, נכנס ויוצא מאיזה שער שהוא רוצה, עושה בפנים את מה שהוא רוצה. שם הוא מסית נגדנו. שם הוא מאדיר רוצחי יהודים. שם הוא תוקף יהודים, בכל הדרכים האפשריות: בצעקות, יריקות, מכות, אבנים וירי זיקוקים.

עד מתי?

אני רוצה משהו אחר. בלב שלנו, במקום המקדש, שם הכי כואב שהמצב כמו שהוא.

אזלת ידם של כוחות הביטחון, הכניעה לתכתיבי האלימות של האויב, ההתרפסות לכל שאר שונאינו. ההגבלות המקוממות ליהודים שעולים להר: מהיכן להיכנס, מתי, מה לעשות שם למעלה (ובעיקר מה לא לעשות). ההתנכלות לאחיי המתעסקים בעליית יהודים להר.

תסכול. חוסר אונים.

איך אני יכול לעזור? מה אני יכול לעשות?

נראה היה לי שיש רק שני מחנות שמתייחסים לנושא הזה.

מחנה אחד מעודד עליית יהודים להר הבית. גוונים שונים למחנה זה, אבל המכנה המשותף הוא האמונה שעליית יהודים, כשתגדל ותתעצם, אי אפשר יהיה להתעלם ממנה והיא תביא לדרישה הציבורית שתוביל לשינוי המיוחל.

המחנה השני מתנגד שיהודים יעלו להר הבית במצבנו הנוכחי. כמה גוונים גם לשיטה זו, אך המכנה המשותף הוא שאין ליהודים לעלות להר בימינו.
אני קרוע בין שניהם. מצד אחד, אני רוצה לבטא את האכפתיות שלי למצב. אני רוצה לתרום את חלקי ולעשות את שביכולתי לשינוי המצב. מצד שני, הרב שלי הוא מהמתנגדים לעליית יהודים להר הבית.

לשבת בחוסר מעש, אין סיכוי. המצב הנורא לא מאפשר זאת. הלב שלי לא נותן.

האם באמת אין מחנה שלישי? האם יש רק שני מחנות? האם אין מחנה שאכפת לו מהמקדש, בוער לו כבוד ישראל והוא לא עולה להר הבית? האם אין מי שנמנע מלעלות להר והוא מציע משהו לעשות?

לא מזמן חבר הזמין אותי לסיור 'סובו ציון' סביב שערי הר הבית. סיור שבו לראשונה מה שהפריד ביני ובין ההר לא היה קיר אטום אלא ההר מלמעלה. שער. פתאום אני רואה את הר הבית. מקרוב. הלב מחסיר פעימה. יש כאן משהו אחר. משהו לא מוסבר במילים. אני מתרגש. אפילו עלינו לתצפית והשקפנו על ההר מגג סמוך.

אני קרוע בין שניהם. מצד אחד, אני רוצה לבטא את האכפתיות שלי למצב. אני רוצה לתרום את חלקי ולעשות את שביכולתי לשינוי המצב. מצד שני, הרב שלי הוא מהמתנגדים לעליית יהודים להר הבית.

מדריך הסיור מתחיל לדבר, איפה אנחנו נמצאים, מה יש כאן באזור, מה היה (ויהיה) כאן בזמן המקדש. תוך כדי דבריו אני קולט שאני בכלל לא מכיר את השטח שצמוד להר הבית. איך זה יכול להיות? אם המקום חשוב לי ומעניין אותי, כיצד לא הגעתי לכאן אף פעם? הרי אנחנו מחוץ להר הבית, מקום שבו לפי כולם מותר ליהודים להסתובב.

הסיור הזה תרם לי בנקודה נוספת. היה ברור לי תמיד מה אני לא רוצה שיהיה בהר הבית. אבל לא יצא לי לחשוב יותר מדי לעומק מה אני כן רוצה שיהיה שם. גם אם התשובה המתבקשת היא 'בית המקדש', לא חשבתי מה זה אומר לי ולמה אני רוצה את זה. בסיור מסודר ומתוכנן קיבלתי הרבה חומר למחשבה בהקשר הזה. פתאום המקדש נוגע אליי, רלוונטי לחיים שלי כאן ועכשיו בכל כך הרבה תחומים. שירי הכיסופים והריקודים בסיור הזה יצאו ממש מעומק נשמתי.

כשהודיתי לחבר שהזמין אותי לסיור ודיברנו עליו, הוא הזכיר לי שבכל פעם שהתקרבנו לשער של ההר, השוטר המוצב שם דיווח עלינו בקשר. החבר הראה לי כמה נדיר שיהודים נמצאים שם. זה הציף אצלי את העלבון שהרגשתי כשערבי אמר לנו באחד השערים: "מה יש לכם לחפש כאן? אתם יהודים, לכו לכותל". כמה שזה צרם. ראו על פניו שהוא לא אמר זאת מתוך רוע אלא מתוך תמימות. אז באמת למה הנוכחות היהודית חשובה רק בתוך ההר ולא גם בסביבותיו? מה ההבדל?

אם גם אתם טרם מצאתם את המחנה המתאים, אתם מוזמנים.

אני ממליץ בחום. סיורי 'סובו ציון' לקבוצות (בתיאום עם

צילום: יח"צ

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

כוח הצבא הוא ב'יסוד'

  הרב יעקב עדס במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם