הדו-לאומיות של ביינרט Featured

 4 flaysher
 
השבטיות היהודית גוברת על הדו-לאומיות של ביינרט
מאמרו של ישי פליישר, המציג שלושה פתרונות למעמד הערבים אחרי החלת הריבונות, התפרסם בעיתון האמריקאי 'ניוזוויק' בתגובה על מאמרו של העיתונאי היהודי פיטר ביינרט ב'ניו יורק טיימס' ועורר סערה גדולה בקרב חוגי השמאל

ישי פליישר

ובכן, הבשורה הטובה היא שאפילו בעל ההשקפה השמאלית-ליברלית הקיצונית המשכיל פיטר ביינרט כבר מבין כי פתרון שתי המדינות שבק חיים: במאמר ב'ניו יורק טיימס' הודה כי חלומו הישן של השמאל על הקמת פלשתין בלב ארץ ישראל ההיסטורית אינו עומד להתגשם.

ובכל זאת מצא ביינרט מסלול חדש-ישן ליצור כאן את מדינת פלשתין: הוא מציע שישראל תעניק אזרחות ושוויון לכל ערביי יהודה ושומרון, כולל זכות השיבה, ותקים מדינה דו-לאומית, ישראל–פלשתין. אבל מדינה כזו תחדל די מהר מלהיות מדינה יהודית.

פרשנים רבים קרעו לגזרים את טיעוניו של ביינרט, ובלי לגרוע מביקורתם השאלה היסודית שהוא מעלה ראויה לתשובה: אם לא תקום מדינה פלשתינית עצמאית בארץ ישראל וישראל תישאר הריבון היחיד בין הירדן לים, מה יעלה בגורל מיליוני הערבים המתגוררים ביהודה ושומרון?

בגודל של ניו ג'רזי אבל לא כמוה

שטחו של האזור האסלאמי, ובו המזרח התיכון וצפון אפריקה, קרוב לעשרה מיליון קמ"ר, כפליים מגודלה של ארצות הברית. אזור זה מאוכלס ב-570 מיליון מוסלמים, ויש בו כמה איים קטנטנים של ישויות עצמאיות לא-ערביות. לדוגמה, האזור האוטונומי הכורדי בצפון עיראק, שבו מתגוררים 5 מיליון כורדים. אף שרובם מוסלמים הם חיים במתח מתמיד עם שכניהם, השואפים כל העת לבלוע את ארצם.

עוד קבוצה לא-ערבית קטנה חיה במובלעת אזורית: היהודים. כשבעה מיליון יהודים מאכלסים את מדינת הלאום העצמאית ישראל. היא שוכנת בלב העולם הערבי וגודלה כשל ניו ג'רזי, כשישית האחוז משטח המחיה המוסלמי הענקי.

מובלעת אתנית בסביבה עוינת

הפוסט-ציונים בארץ והשמאל העולמי מציגים את ישראל כענק מערבי עוצמתי השולל את זכויות הפלשתינים. האמת היא שישראל היא מדינה קטנטנה המתמודדת עם ההכרח להגן על מיעוט נרדף. ליהודים אין זכויות במדינות ערב השכנות, ולמעשה אחרי הכרזת העצמאות של ישראל גורשו ממדינות ערב כ-99% מיהודי המזרח התיכון, שהם כ-850,000 איש

חירות משמעה זכויות אזרח וחופש, ואילו דמוקרטיה היא שיטת בחירת הנהגה. במערב שני הדברים קשורים בדרך כלל, אולם למעשה אפילו באמריקה מי שאין להם זכות הצבעה יכולים ליהנות מחירות ומזכויות אזרח. לתושבי קבע, כ-13 מיליון איש, יש זכויות אזרח אך אין להם זכות הצבעה, ואיש אינו טוען שהם חיים במשטר של אפרטהייד

כמו מדינות ערב העוינות גם התנועה הלאומית הפלשתינית שימשה תמיד כלי לטיהור אתני של יהודים. ב-1929 טהרו אתנית את יהודי חברון, וב-1948 עשו זאת בעיר העתיקה בירושלים ובגוש עציון. ב-2000 הם נישלו את היהודים מקבר יוסף בשכם והרסו אותו. על פי חוק הרשות הפלשתינית אסור ליהודי להחזיק ברכוש כלשהו, ועונשו של פלשתיני שמוכר אדמה ליהודי הוא מוות. הרשות הפלשתינית תומכת במאבק לשחרור 'כל אדמות פלשתין' ומשלמת למחבלים שרצחו יהודים מענקים של 400 מיליון דולר מדי שנה.

הרעיון של ביינרט על מדינה דו-לאומית, אשר מנהיגיה הערבים שייבחרו באופן דמוקרטי יפעלו ללא ספק למען החלשת ההגנה היהודית מבפנים, יחתור תחת עצם המטרה שלשמה הוקמה מדינה יהודית עצמאית.

חירות לעומת דמוקרטיה

אם לא תקום מדינה פלשתינית, מה יהיה עתיד שני מיליון הפלשתינים שעדיין לא סופחו וחיים במובלעת הלאומית האתנית של היהודים?

ראשית תועיל לנו ההבחנה בין המושגים חירות ודמוקרטיה. חירות משמעה זכויות אזרח וחופש, ואילו דמוקרטיה היא שיטת בחירת הנהגה. במערב שני הדברים קשורים בדרך כלל, אולם למעשה אפילו באמריקה מי שאין להם זכות הצבעה יכולים ליהנות מחירות ומזכויות אזרח. לתושבי קבע, כ-13 מיליון איש, יש זכויות אזרח אך אין להם זכות הצבעה, ואיש אינו טוען שהם חיים במשטר של אפרטהייד. שני מיליון פורטוריקנים הם אזרחי ארצות הברית אך אינם זכאים להשתתף בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ויש להם נציג אחד בבית הנבחרים המשמש משקיף חסר זכות הצבעה. שוב, אין אדם שמגדיר זאת אפרטהייד מכיוון שההגדרה של אפרטהייד איננה היעדר העיקרון 'קול אחד לאדם אחד' אלא משטר של דיכוי, גזענות והפרדה על רקע גזעי. ישראל היא אכן מדינת הלאום של העם היהודי, אך אין בה אפרטהייד, ועל כך העיד גם קנת' משו, חבר הפרלמנט הדרום-אפריקאי.

ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, מחסה ומפלט למיעוט היהודי באזור. היא אכן מעניקה חירויות למיעוטים הלאומיים השוכנים בתוכה, אך חירויות אלו משניות לליבת הקיום שלה.

כמו כן השיח על הפלשתינים נסב בעיקר על זכויותיהם, אך מעט מאוד מדובר על חובותיהם. כדי שישראל תוכל לקבל לתוכה את הפלשתינים, אשר היו חלק מובנה בציר האנטי-ישראלי במאה השנים האחרונות, יהיה עליהם לדחות את עקרון הג'יהאד ולקבל עליהם את חוקי המדינה היהודית ואת חובותיה.

מכל המדינות הערביות הסובבות את ישראל אף באחת אין משטר דמוקרטי באמת. ברור לכול כי בחירות בסגנון המערב אינן רכיב בדי-אן-איי האזורי.

שלוש תוכניות טובות ממדינה דו-לאומית

אין ספק, אנו זקוקים לפתרונות חדשים ויצירתיים. ובכן, אציג שלוש תוכניות שבאפשרותן להגדיל ככל האפשר את החירות של הערבים במדינת ישראל היהודית:

התוכנית הראשונה היא של האינטלקטואל הפלשתיני המוביל ולשעבר נשיא אוניברסיטת אל-קודס בירושלים סרי נוסייבה. בספרו מימי אובאמה, 'כמה שווה מדינה פלשתינית?', חשף נוסייבה כי ערבים רבים מעוניינים בתושבות ישראלית ולא באזרחות מלאה הכוללת זכות הצבעה. הם מעדיפים לאין ערוך לחיות בישראל היהודית ולא בפלשתין הג'יהאדיסטית והמושחתת.

מתווה תושבות כזה, כתב נוסייבה, "ראוי לבחינה רצינית" משום שהוא "משמר את הבעלות היהודית על המדינה, ובו בזמן הוא מבטיח לפלשתינים את זכויות האדם שלהם ואת כל השירותים שמדינה מעניקה באופן רגיל לאזרחיה, לרבות זכויותיהם התרבותיות כקבוצה [...] הערבים שיהפכו לחלק מישראל באמצעות סיפוח כזה של השטחים המוחזקים כעת לא יקבלו זכות הצבעה לכנסת, ועל כן הם לא יוכלו לאיים מבפנים על הפיכת צביונה של המדינה. במילים פשוטות, בתסריט כזה יוכלו היהודים לשלוט במדינה, והערבים יוכלו סוף סוף ליהנות מהחיים בה".

עוד חזון הצובר תאוצה קרוי 'מדינות הערים הפלשתיניות' או 'תוכנית האמירויות', והגה אותה המזרחן ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר-אילן. קידר סבור כי הישות הערבית היציבה ביותר במזרח התיכון היא איחוד האמירויות הערביות, המורכבת מאיחוד של שבטים בארץ שבטית. מכיוון שהערבים הפלשתינים אינם עם מלוכד אלא כמה חמולות מקומיות נפרדות, קידר מציע להעניק שליטה עצמית פלשתינית ב'אמירויות' ללא רצף טריטוריאלי, שיהיו למעשה שבע הערים הערביות המרכזיות. הערבים באותן ערים יחזיקו בבתי משפט, בחיי תרבות ובשלטון עירוני משלהם.

אפשרות שלישית היא התוכנית הידועה 'ירדן היא פלשתין'. תוכנית זו הציעו חברי הכנסת לשעבר אריה אלדד ובני אלון, והיא דוגלת בהענקת תושבות ישראלית וזכויות אזרח לערביי יו"ש, אך תושב להם גם אזרחותם הירדנית, אשר לקח מהם שלא כחוק חוסיין מלך ירדן בשנת 1988. ערבים אלו יגורו ביהודה ושומרון, אולם את זכות ההצבעה שלהם יממשו בירדן. בהקשר זה ראוי לציין כי ממלכת ירדן במקורה נגזרה מארץ ישראל: 77% מהשטח המיועד לקחו הבריטים והפכוהו למדינה פלשתינית האשמית, והרי לפנינו פתרון שתי המדינות המקורי.

לעולם לא ביינרטיסטן

מטרת מדינת ישראל היא להגן על העם היהודי ולאפשר לו לשגשג על האדמה שעליה דרכו אבותיו. אומנם גם תושבים לא יהודים המגלים נאמנות יכולים להרוויח מהחירויות החברתיות והתרבותיות, משיפור מצבם הכלכלי ומההזדמנויות שהמדינה היהודית מעניקה באופן ייחודי באזור זה של העולם.

שלוש התוכניות עשויות להיות בלתי מושלמות בעיניים מערביות, אך הן טובות בהרבה מהרעיון הנואל של הקמת מדינה פלשתינית-חמאסית בלב הארץ ומעשיות בהרבה משבירת חומות ההגנה של המדינה היהודית היחידה בעולם.

ישי פליישר הוא הדובר הבינלאומי של היישוב היהודי בחברון

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם