ותבנהו מהר ותגדל כבודו Featured

 4 tguva
תגובה על מאמר המערכת מהשבוע שעבר

הרב עידו רוזנטל, ר"מ בישיבת עוז ואמונה בדרום תל אביב

מאמר המערכת מן הגיליון הקודם מהרהר בקול אם קיסר צרפת נפוליאון, לו קם מקברו היום, היה מתלהב כפי שעשה בדורו, ביום תשעה באב כמעט אלפיים שנה מאז חורבן המקדש, בראותו יהודים מבכים את חורבנו כאילו קרה הדבר זה עתה.

האמת הקודרת היא שמסקנות המאמר הזה גופו, אילו היו חלילה משקפות באמת את מחשבותיה של האומה, אכן היה בהן כדי לקרר את התלהבותו של הקיסר. כי בכיים של ישראל בכל שנה מחדש כמי שמתו מוטל לפניו על בית ה' החרב מעורר התפעלות אף בלב גוי לנוכח התופעה המופלאה של אמונתו היוקדת של העם הזה בוודאות שיבתו אל גובה חייו האמיתי.

והלא ברגע אחד, במילה אחת, יכול יהודי להצטרף אל קהילת עמי התרבות שסביבו ולהפסיק בבת אחת את כל הסבל והייסורים, את כאב החורבן ואת הציפייה הממושכת כל כך. אותה תקווה המונחלת מדור שלא זכה לראות אור גאולה לדור הבא, אולי יזכה הוא לראות. מה בעצם דרשה הגלות מעם ישראל? רק לוותר על הגובה, על "ירום ונישא וגבה מאד", על "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים", על "גדול יהיה כבוד הבית הזה", ואין צער ואבל. עולם עליז ושמח בשמחותיו ובהישגי הקדמה שלו.

וזה המקום להתפעלות הגדולה. כנסת ישראל ממשיכה לצפות לישועתה ולישועת שם ה' הנקרא עליה. היא אינה מורידה גובה. לא מוותרת על הציפייה הגדולה. לא מתפתה לנחמות של הבל.

אל 'תביא' בית מקדש לעם הזה ב'מצב שבו נמצא התל אביבי הבוהמיין'. מי אתה ש'תביא'? בית מקדש לא 'מביאים' כמו עוד פרויקט בנייה גרנדיוזי של אפריקה-ישראל. המרחק של האומה מבית המקדש כולל בין השאר את הפער הזה שעלינו לסגור, בין ה'תל אביבי' הזה ובין כל עולם הקודש

וכשבאים אחדים מבניה בדור שכבר מתחילים לראות קרני אור ראשונות, לשמחת לב מצפי ישועה בראותם 'אתחלתא דגאולה' שהולכת ומתקדמת ללא הרף, ודווקא אז מנמיכים את גובה הציפייה ואת רוממות החזון, אז גדול מאוד הכאב.

"אנחנו יודעים שבכוחנו לבנות את בית המקדש על פסגת הר המוריה", קובע המאמר בפשטות, אנחנו הם שבוחרים בגלות, בדיוק כמו יהודי שלא עולה לארץ בימינו. במה אנו בוחרים בגלות? פשוט, בזה שאיננו נכנסים להר הבית בהמונינו, מכינים 'עצים, זהב ונחושת', והופ, בית מקדש! הנה מה שחסר: פרקטיקה פשוטה יחסית. אישורים. תוכניות במשרד הבינוי והשיכון. אולי פרויקטור מקדש תותח. הכול בידיים שלנו, במרחק החלטת ממשלה אחת. כמה אצבעות חסרות בכנסת, והטרקטורים בפנים.

די. די להיות מגושמים. אוויר הרים תנו לנו. "וההוד – זה בית המקדש". קדושה אנו מבקשים. חדש ימינו כקדם. חדש כליותינו ליראה את שמך. ליראת רוממות מקדשך. כנסת ישראל אינה ישֵנה, האומה בונה את חיי הקודש שלה. היא לוחמת על חייה נגד אויבים המאיימים על זיקתה לקודש. זהו תהליך ארוך, מייגע ולא קל. ודאי שהיא תנצח את כל מבלעי הקודש ומטשטשיו ותעלה מעלה מעלה. אין לנו ספקות ולא פחדים. יש לנו סבלנות, מרץ לעבוד והרבה כבוד להתמודדות.

אל 'תביא' בית מקדש לעם הזה ב'מצב שבו נמצא התל אביבי הבוהמיין'. מי אתה ש'תביא'? בית מקדש לא 'מביאים' כמו עוד פרויקט בנייה גרנדיוזי של אפריקה-ישראל. המרחק של האומה מבית המקדש כולל בין השאר את הפער הזה שעלינו לסגור, בין ה'תל אביבי' הזה ובין כל עולם הקודש. והוא כולל עוד הרבה מאוד משימות והישגים שעלינו להעפיל ולהגיע אליהם עד אשר נעמוד בשערי המקדש: לימוד תורה בהמון, תשובת הדור, רבנות ראשית סמכותית, בית דין גדול, סנהדרין, טהרה, חזרת רוח הקודש, נבואה, מלכות בית דוד.

לא התייאשנו בגלל הקשיים. לא נעשינו קצרי רוח לשגות בדמיונות שבניין של עצים ובטון, אם רק נצליח להקים אותו שם, יעשה בדרך סגולית פלאית את העבודה שאנחנו מתעצלים לעשות. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, לא מפני שהוא לא רוצה גאולה, או על כל פנים לא עכשיו, אלא מפני שהוא מבין שצריך לעבוד הרבה כדי להביא אותה.

והוא מוכן לעבוד.

 
 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם