מגפה, ענווה ותשובת גאולה Featured

 5 eziyun

יהודה עציון

כבר אמרו חכמים שידענים גדולים יודעים שאין הם יודעים: אינם יודעים גופי ידע חשובים בתחומם, כמו 'חורים שחורים' שאינם נקלטים בתצפיות ואף התודעה האנושית מתקשה להבינם. על כן, אם יאה ענווה לכל בני אנוש, הרי חיבה יתרה נודעת למדענים דגולים אם וכאשר ענווים הם.

דומה שכבר יכולים אנו לומר שזהו השיעור העיקרי שלמדנו מהתפרצות נגיף הכתר. אם עד עתה היו משפטי הפתיחה הנ"ל מכוונים בעיקר למדענים – גדולים באמת או גדולים בעיני עצמם – הרי מעתה נכונים הם וחשובים עד מאוד לכל באי עולם, בבחינת "והחי ייתן אל ליבו".

יום אחד לפני התפרצות הנגיף דימו בני ה'ציוויליזציה הנאורה', הרציונליסטית – אשר מדע וידע, מדידה ומדדים הם להם אדני עולם – שהכול בשליטה. הכול ידוע. לכול סיבה ומסובב. ואז באה המגפה. איש לא חזה את הנגיף, איש לא צפה אותו לא וציפה לו, איש לא הזהיר מפניו. הוא כאן, משתולל, מפיל חללים.

עכשיו מצפים לפיתוח חיסון כדי לחזור למצב של 'הכול בשליטה', אבל העניין כידוע מסופק, ואחרי שהקב"ה הפתיע אותנו במכה שהפילה חללים כמתי המדבר, ודאי – שוב, בכפל כפליים – יאה כאן צניעות וענווה.

זהו אפוא הלקח העיקרי: כוף ראש לפני מי שהוא המוחץ והוא הרופא, פרוס אליו כפיים בתפילה לעני, כי לא הכול בשליטתנו, ועל מה שאמרו חכמים על היחיד, נסיק קל וחומר לרבים: "אם רואה אדם שֶייסורין באין עליו, יפשפש במעשיו".

ולאחר הדברים האלה באה השאלה הנוספת: מהי כאן אחריותנו שלנו, של עם ישראל? שהרי יש לנו אחריות כלפי המון גויים כדבר השם לאברהם, שהרי ממלכת כוהנים לכל עמי הארץ אמורים אנו להיות, כדבר השם לרוענו-נביאנו משה עבדו.

כאן התשובה איננה קלה וזמינה לעת הזאת, לפי שעדיין מדינתנו והנהגתנו שכֵחֵי א‑לוהים הן, בעוונותינו, וגם תופסי התורה אינם תופסים את הנ"ל במושגי אחריות והגשמה. אילו זכינו, היינו דוברים אל הגויים בלשון שבה פתחתי ומזמינים אותם אל ההשתחוויה המשותפת אצל הדום רגלי א‑לוהינו, א‑לוהי ישראל, במקום אשר בחר לשכן את שמו שם. כי כזכור, כבר נעצרה שם פעם מגפה שאכלה שבעים אלף בישראל, והיא נעצרה עם גילוי המקום וקבלת קורבנו של מלכנו דוד. עכשיו בא תורנו לעמוד בפרץ בתפילה מכל לב, אם רק נחתור ממדינת ישראל דהאידנא אל חידוש מלכות בית דוד וערכיה ומשיח בן דוד בראשנו.

הרבי מקוצק אמר שהקב"ה נכנס לכל מקום שנותנים לו להיכנס. אני הקטן מבקש להרחיב מאמר זה אל כלל ישראל ואל כל המון גויים וגם להוסיף אזהרה: במידת הרחמים הקב"ה נכנס לכל מקום שמניחים לו להיכנס. במידת הדין הוא פורץ ונכנס גם ודווקא למקומות שאין מניחים לו להיכנס. חוששני שזהו הדבר שאנו חוזים בו כעת, חווים את הכאב בבשרנו, וגלי ההדף מתנפצים ממחלקות הקורונה בבתי החולים ומבתי ההלוויות אל מחוזות המשק והכלכלה בכל מדינה ומדינה ואל זרמי המַקרו בהתנהלות עולם ומלואו.

האם יש לכך קשר לכך שהמקום, השם יתברך, מגורש כביכול ממקומו, מן המקום אשר בו בחר לבית שכינתו, להחיות עַם ועימו כל באי העולם?

האם ישעה המקום לתפילתנו בַּמקום? ודווקא תפילת ראשי עם, גדולי תורה ורבי מדינה, הם ואורחיהם בני בריתם, בני האומות שיאמרו זה לזה: "לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ‑לֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאוֹרְחוֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָים".

הלו, יש מי ששומע?

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם