אכפת לנו זה מזה? Featured

 7 sozialiyut
 
על מאבק העובדים הסוציאליים ועל אחריות חברתית

לינוי וילנר, עובדת סוציאלית


עגלה ערופה

אדם נמצא מת. איש אינו יודע מה הביא עליו את מותו. הוא נמצא בשטח שאינו שייך לאדם. מי מקבל את האחריות? התורה בדברים פרק כא מדריכה את זקני העיר הקרובה ביותר לגשת לנחל איתן ולערוף שם עגלת בקר. לאחר מכן עליהם לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" ולבקש כפרה על עם ישראל כולו.

יש כאן שאלה ברורה: למה זקני העיר צריכים להצהיר שלא הרגו את אותו אדם? האם יש חשד שהרגו אותו? התשובה מבוארת במסכת סוטה: "וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה" (סוטה מה ע"ב). השותפות האפשרית של זקני העיר במותו של אותו אדם יכולה להיות בכך שהאדם עבר בעיר ולא קיבל יחס הולם. אולי היה רעב? אולי חיפש מקום ללון בו? אולי היה זקוק עזרה? אולי לא עשו אנשי העיר כל מה שיכלו כדי למנוע את מותו? לכן הזקנים מצהירים "ידינו לא שפכו את הדם הזה".

יש לנו אחריות אמיתית כחברה לשמר ולתחזק את המערכת הזו, להשקיע את כל המשאבים הנצרכים כדי שהיא תוכל לסייע לכל הנזקקים לה. כרגע המערכת הזו קורסת, פשוטו כמשמעו, ובקצב הנשירה המסחרר של עובדים סוציאליים וסטודנטים נראה שבעוד כמה שנים לא יהיה מי שייתן את השירות שהמדינה והחברה שלנו מחויבות לתת

 

אחריות חברתית

הסוגיה הזו מטלטלת. היא מציבה לפנינו ולפני המנהיגים שלנו מראה קשה: יש לחברה ובייחוד למנהיגיה אחריות למה שקורה בה. האדם הזה מת. קודם לכן הוא עבר אצלנו, בעיר שלנו! האם ראינו אותו? האם הצענו לו את מה שיכולנו להציע? האם עשינו כל מה שאפשר כדי למנוע את מותו? יש לנו אחריות אף שהאדם הזה זר לנו. האם ראינו אותו? האם אנחנו מצליחים לראות?

מאבק העובדים הסוציאליים

כבר כמעט שלושה שבועות שאנחנו שובתים. שלושה שבועות אנו זועקים על קריסתם של השירותים החברתיים בישראל. שלושה שבועות אנחנו יוצאים למחאות בכל רחבי הארץ כדי לקרוא את קריאתה של המערכת הזו. מתפללים שמישהו ישים לב לאזהרות שלנו.

האם ידעתם שעו"סית ממוצעת מטפלת ב-300 משפחות? האם ידעתם שיותר מאלף תקנים של עו"סים במדינה אינם מאוישים? האם ידעתם ש-40% מהסטודנטים שמסיימים השנה את התואר הצהירו שאינם מתכוונים לעבוד במקצוע? האם ידעתם שבתקופת הקורונה הייתה בינתיים עלייה של 67% במספר הפניות למחלקות השירותים החברתיים? האם ידעתם שגם עו"סית בעלת תואר שלישי מקבלת השלמה לשכר מינימום? האם ידעתם שהמחלקות לשירותים חברתיים בסכנת קריסה?

התחושות קשות. המאבק מתמשך, ונראה שמערכת השלטון אינה מתרגשת. בשבוע הראשון לא הוזמנו למשא ומתן כלל. לאחר הפעלת לחץ נוסף התחיל משא ומתן עם משרד האוצר, אך הפתרונות שהונחו על השולחן עד כה אינם יעילים לטווח הארוך. המסר ברור: דרושה השקעה אמיתית של זמן ומשאבים כדי לחולל שינוי בשירותים החברתיים בישראל.

השינוי המרכזי צריך להיות בסדר העדיפויות המדיני. נכון לעכשיו, למרות הצהרות התמיכה החשובות, עדיין לא מושקעים די משאבים בקידום המערכת החשובה הזאת. זה לא עוד שירות שהמדינה נותנת אלא חלק מהדופק הפועם של חברה מתוקנת. מהאחריות המוטלת על כתפי כל אחד מאזרחי המדינה ובייחוד על כתפי ההנהגה.

פעם אחת נדרשנו לטפל באישה מבוגרת שסבלה מאלימות מבן זוגה. נסו לדמיין את התחושות הקשות כששומעים את סיפורה המטלטל. את הכעס, את הרצון להוביל אותה למקום טוב יותר. ואז התחיל מסע טלפונים למצוא לה מקלט שיגן עליה וייתן לה מעטפת יומיומית חמה ותומכת. ונחשו מה? כל המקלטים בארץ היו מלאים עד אפס מקום! לאחר חיפושים קדחתניים נמצא מקום אחד ויחיד שיוכל לקבל אותה. איך יכול להיות שיש כאן מקרה חירום שלא יכול לקבל מענה? אם זה לא, מה כן?

יש עוד המון נשים שסובלות מאלימות והיו רוצות לבחור אחרת אבל כרגע מידפקות על הדלת, והדלת סגורה. אין מקום. המרכזים לאלימות במשפחה הם דוגמה אחת מרבות של שירות מלא עד אפס מקום, שיש אליו רשימות המתנה של מי שפנו אליהם כי הגיעו מים עד נפש, ועדיין צריכים להמתין, מי יודע כמה זמן, כדי לקבל מענה.


חברה מתוקנת

חברה מתוקנת צריכה להחזיק מערכת סוציאלית טובה שנותנת מענה למי שצריך. שרואה את האדם בתקופות המאתגרות שלו, שמחבקת אותו ומלווה אותו שם, שלא משאירה אותו לבד. אגלה לכם סוד: בתקופות מסוימות בחיים כולנו זקוקים לעזרה, לכתף חמה, לחיבוק ולייעוץ. איש מאיתנו אינו חסין.

יש לנו אחריות אמיתית כחברה לשמר ולתחזק את המערכת הזו, להשקיע את כל המשאבים הנצרכים כדי שהיא תוכל לסייע לכל הנזקקים לה. כרגע המערכת הזו קורסת, פשוטו כמשמעו, ובקצב הנשירה המסחרר של עובדים סוציאליים וסטודנטים נראה שבעוד כמה שנים לא יהיה מי שייתן את השירות שהמדינה והחברה שלנו מחויבות לתת.

המאבק הזה הוא לא רק שלנו. הוא של כל מי ששותף בחברה הישראלית. היינו שמחות שתצטרפו למאבק שלנו, תראו סולידריות לעם שלכם, לכל מי שזקוק לפעמים לתמיכה. תדברו, תזעקו. שלא נצטרך לתת את הדין כשהאדם כבר נמצא מת, בודד, במרחב שאינו שייך לאיש.

נראה שלא סתם זה התזמון של השביתה. אנחנו נמצאים בתשעת הימים, רגע לפני תשעה באב, ונבחנים כאן במבחן אמיתי של אהבת חינם. האם באמת אכפת לנו זה מזה?

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
כפיים למהפכה

  מאמר מאת הרב אברהם...

להתכונן לשנת קורונה?

  מאמר מאת  הרבנית ד"ר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם