שמור לעצמך Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

  1. אין כפתור של "אל תפרסם". זה עידן שבו אם לא תיעדת ופרסמת והעלית ותייגת – זה כאילו לא קרה. אנחנו שומרים פחות ופחות על פרטיות המידע שלנו, משתפים ביותר ויותר חלקים של החיים, וגם את מה שאנחנו מנסים להסתיר – חברות-ענק כמו גוגל ופייסבוק כנראה כבר יודעות עלינו. כך ש"הזכות לפרטיות" היא אחד הנושאים המדוברים בימינו.

הברכה העתיקה של בלעם עוסקת בדיוק באותה פרטיות חשובה: "מה טובו אוהליך יעקב", אומר בלעם, "משכנותיך ישראל". רש"י מסביר מה היה מיוחד כל כך באוהלים של העם: "ראה פתחיהם – שאינם מכוונים זה מול זה". כל אוהל היה נפתח לכיוון אחר, כדי שאיש לא יסתכל מה קורה אצל השכן שלו. למרות התנאים הקשים במדבר, שמרנו על פרטיות, על מרחק, על מרחב אישי לכל אחד.
בלעם הגיע מתרבות חסרת גבולות, ופתאום ראה כבוד וצניעות ועדינות, והתלהב. האתגר הזה – לשמור על מרחב שאינו שקוף אלא אישי, לשמור גם תכנים וחוויות ורגשות שאינם נחלת הכלל – מלווה אותנו עד היום. זה מאבק. יש כל כך הרבה כפתורי "פרסם" ו"שתף", ואין כפתור "אל תפרסם, שמור לעצמך".

  1. זה אחד המשפטים האחרונים שאמרה נעמי שמר, היוצרת שכתבה פסקול לדור שלם – מ"חורשת האיקליפטוס" דרך "ירושלים של זהב" ועד "שירת העשבים". השבוע בז' בתמוז מלאו 16 שנים לפטירתה, וכך סיפר פעם בנה, אריאל הורוביץ, בריאיון לאבנר שאקי:
  2. הכי קל ללעוג ולבטל. אם משהו נשמע עתיק ולא מעודכן, ואנחנו לא קולטים אותו בשכלנו המוגבל בתוך שנייה וחצי – הוא בטח לא רלוונטי, ועשוי גם להפוך לאחלה חומר לבדיחות ציניות על המסורת שלנו. פרשת "חקת" שקראנו בשבת שעברה נפתחת במילים "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" ומתארת נושא שנחשב לתעלומה עד היום – פרה אדומה. דורות של פילוסופים וחכמים דנים בשאלה הזאת – האם יש בכלל טעמים וסיבות לכל מצווה? האם יש טעמים גלויים ולצידם טעמים נסתרים? האם אנחנו חייבים להבין הכול?
  3. בזמן האחרון פורסמו כל מיני ציטוטים וכותרות על "נשים ביהדות". אז בואו נחזור אל הבסיס. בשבת שעברה קראנו בתורה על פטירת אחת הנשים הגדולות ביהדות – מרים הנביאה: וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.

"באחד הלילות האחרונים של אימא בעולם הזה, היא לפתע אמרה שברור לה שבקרוב היא תיפרד מאיתנו, ולצד זה היא אמרה פתאום משפט: 'נתתי יום עבודה'. במילים האלה היא בעצם התכוונה לומר: 'עשיתי את שלי. עבדתי קשה והגעתי להישגים. עכשיו אני יכולה ללכת'.

זכות להרגיש שלמות כזאת, וזה גם גורם לי לזכור שאין הבדל אם אני מקליט עכשיו באולפן שיר חדש שלי, או מלמד תלמידים מוזיקה היכן שהוא, מכיוון שאני צריך כל הזמן לתת את מה שיש לי לתת בעולם הזה. לא משנה אם זה מרגש ומלא אדרנלין, או שגרתי ואפור. כל עוד אתה מביא מקסימום תועלת – אתה במקום שלך, ואתה צריך להיות שם כל כולך באותו רגע, ולתת את ההכי טוב שלך. לתת יום עבודה".

הנה רק משפט אחד של הרמב"ם, מגדולי המחשבה בכל הדורות, בסוגיה העמוקה הזאת: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה, ולדעת סוף עניינם כפי כוחו, ודבר שלא ימצא בו טעם ולא ידע לו עילה – אל יהיה קל בעיניו... ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול". מצד אחד – צריך לנסות להבין, ללמוד, להתאמץ. מצד שני, תמיד יהיו דברים נסתרים. גם אם הם לא אופנתיים, גם אם לא מבינים אותם לגמרי, צריך להיזהר מאוד מלזלזל בהם.

אלה ימים קריטיים. ישראל עלולה להידרדר לגל שני חמור של קורונה, ולגל שני חמור של פלגנות. שילה פריד שלח אליי את הרעיון הבא:

"בתפילות הימים הנוראים אומרים לקראת סוף התפילה: 'אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ זְכר רַחֲמֶיךָ וּכְבשׁ כַּעַסְךָ וְכַלֵּה דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית וְעָון וּמַגֵּפָה וּפֶגַע רַע וְכָל מַחֲלָה וְכָל תַּקָּלָה וְכָל קְטָטָה וְכָל מִינֵי פֻרְעָנֻיּות וְכָל גְּזֵרָה רָעָה וְשִׂנְאַת חִנָּם מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ'. הרבה שנים לא הבנתי למה אחרי מגפה ומחלה וכל מיני פורענויות, גם שנאת חינם מוזכרת. הרי אלה לא דברים שבאים יחד. איך קשורה שם שנאת חינם? הקורונה מלמדת אותנו, לצערנו, שזה עלול לבוא יחד.

מעבר למאבק בנגיף עצמו – כל הזמן מחפשים אשמים. בהתחלה אלה היו החרדים, אחר כך חיפשו את התל אביבים, וכמובן את המשטרה שנותנת דו"חות, או הפוליטיקאים. כשהאויב בלתי נראה – מחפשים אויב נראה, שאפשר לכעוס עליו. יש כמובן מקום לביקורת ולתיקון אבל האחריות היא משותפת, ומנצחים רק באופטימיות וסולידריות. בתקווה שנינצל גם מהמחלה וגם משנאת החינם".

ננסה לסכם בקצרה את פועלה: מרים הסתכנה כדי ליילד את התינוקות העברים במצרים. התורה מספרת שהייתה לה "יראת אלוקים": למרות הגזרה של פרעה היא גילתה נאמנות לערכים שלה, מול שלטון מאיים. רש"י מתאר איך היא הייתה מפייסת ומרגיעה את התינוקות שנולדו, ומנעימה להם את שנות הילדות במצרים, מתוך דאגה מיוחדת לחינוך בגיל הרך. אחר כך מרים עמדה על שפת היאור ושמרה על אחיה משה הקטן בתיבה. באותם רגעים היסטוריים היא לא הייתה רק בייביסיטר, היא דאגה שגם הספינה ששמה "עם ישראל" תשוט לכיוון הנכון.

בהמשך, ביציאת מצרים, מרים מובילה את הנשים ב"שירת מרים", עם תוף מרים שמככב עד היום בגני הילדים. פרשנינו מסבירים שזו הייתה הדרך החינוכית שלה לכל אורך שנותיה: להעביר מסרים באמצעות חוויה, שירה וריקודים, וזה הצליח. היא חינכה דור של נשים שהיו ברמה רוחנית גבוהה יותר מהגברים. מרים גם לימדה אותנו שיעור על לשון הרע, כשהיא לקתה בצרעת אחרי שדיברה על משה רבנו. ורגע אחרי שהיא הולכת לעולמה, התורה מתארת איך העם חש צמא פתאומי. זה צמא פיזי אבל גם צמא רוחני, צמא לנוכחות המרגיעה, המחכימה והמנחמת שלה.

לזכרה של מרים, שמזכירה לנו את האמת על נשים יהודיות.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם