שבועות – חג השלום Featured

 3 kashtiel
הרב אליעזר קשתיאל
שלמי ציבור

במקדש יש קורבן מיוחד המוקרב רק בחג השבועות – 'שלמי ציבור'. בכל ימות השנה קורבן שלמים משמש קורבן יחיד בלבד, ורק בחג השבועות מובאים שני כבשים לקורבן ציבור.

קורבן השלמים נקרא על שם השלום שבין היחיד לעצמו ולאלוהיו, אך פעם בשנה מובא למקדש קורבן על השלום הגדול בין העליונים לתחתונים שנוצר עם נתינת התורה. בלשונו של המהר"ל בספרו תפארת ישראל (פרק כה): "כי יום הזה יש שלום וחיבור לעליונים עם התחתונים".

ראשונים ואחרונים התקשו בביטוי הפותח את מעמד הר סיני – "וירד ה'". וכי הקב"ה יורד? וכי העולם הרוחני מונמך? בענוותו הקב"ה מחבר אלינו את תורתו והופך אותה לשפת אנוש, "דיברה תורה כלשון בני אדם". 'וירד ה' על הר סיני' מבטא אפוא את הרצון האלוהי האדיר להשכין שלום בין שמיים לארץ, בין תורת ה' לעמו. העוצמה אינה נחלשת, "ה' עוז לעמו ייתן", ובכל זאת אנחנו מצליחים ללמוד ולהפנים את דבר ה', "ה' יברך את עמו בשלום".

רק בפנינו, עמו של הקב"ה, פתח המלך את סודו. רק אנחנו, בניו של מקום, זוכים להכיר את עולמו האישי של מלך העולם. כשהקב"ה 'יורד' אל עמו הוא קורא לנו: בואו אל נפשי, אל נשמתי. כמה קירוב דעת, איזו חיבה. כאשר הקב"ה פותח את חדרי לבבו אלינו, "הביאני המלך חדריו", אי אפשר להישאר אדיש. "יום חתונתו – זה מתן תורה". "יישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין".

מרגש מאוד לחשוב שהקב"ה וכל פמלייתו יורדים אלינו, עד כדי כך ש"התחתונים עיקר ביום הזה" (מהר"ל, שם). לראות שוב כי "כל מקום שאתה מוצא את גדולתו של הקב"ה את מוצא את ענוותנותו".

זה מרגש, וכמובן מחייב לנהוג בדרך זו כלפי אחרים וגם כלפי עצמנו. ליצור עוד ועוד דרכי שלום עם התורה באחווה ומתיקות, בבהירות ובסבלנות. כמו בהכנת מזון, המחברת בין האדם לבין המאכל, כך גם בלימוד התורה, לשים תבלינים, לסדר צלחת יפה, להגיש 'שולחן ערוך', לייפות את התורה. "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – גם אנחנו קצת 'בריות', וכל אחד יכול לקרב את עצמו ביתר חיבה ומתיקות לדברי תורה, "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים".

חלב ודבש

בהיעדר המקדש בטלו למעשה כל מצוותיו של החג. אין לנו שלמי ציבור ולא שתי הלחם הייחודיים לשבועות, ועל כן אין כמעט חובות הלכתיות מיוחדות לחג השבועות, ובשולחן ערוך הוקדש לשבועות רק סימן אחד קצר, סימן תצד. באחד הסעיפים שבאותו סימן כתב הרמ"א: "ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות; ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר, וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים".

יש שנימקו את אכילת מאכלי החלב בכך שהתורה נמשלה לדבש וחלב, אולם כאן מובא טעם אחר: זכר לשתי הלחם. חכמים אסרו להשתמש באותו לחם גם לארוחה חלבית וגם לארוחה בשרית. לפיכך בשבועות לפני המנה הבשרית אוכלים מאכלי חלב, וזאת על מנת לגרום להבאת לחם חדש למאכל הבשרי, וכך לזכות לקיים זכר לשתי הלחם. מנהג אכילת מאכלי חלב הוא מעין תרגיל לצורך הבאת שתי כיכרות לחם. למה כל כך חשוב למצוא דרך להביא שתי כיכרות לחם?

בשבועות התורה מצווה להביא דווקא לחמי חמץ: "סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה". החמץ, כזכור מפסח, מסמל את "השאור שבעיסה", את היצר הרע, את הארציות שבנו, הרחוקה ומרחיקה אותנו מהשמיים, מהקב"ה. אך בשבועות ניתנה לנו הדרך להשכין שלום, לרפא את הפער שבין הארץ לשמיים.

"כך הקב"ה אמר להם לישראל: בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה – אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'לפתח חטאת רובץ'".

"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", לא נצליח בכוחות עצמנו להשתחרר מקטנותו של היצר. השלום בינינו לבין הקודש נעשה על ידי התורה, המביאה אלינו, בני אדם, את דבר ה' ממרומים. התורה יורדת משמיים, אין היא צומחת מתוך מושגי הארץ, ועל ידי למידתה לאט לאט חודרים אל תוכנו מחשבות אלוהיות ורגשות אלוהיים ויוצרים בקרבנו דפוסי חיים אחרים. הפחד מחמץ מתחלף בשמחת התורה, המשכינה שלום בכל נתיבותיה בין השניים, בין הארץ שבנו לשמיים שמעלינו. שתי חלות חמץ הן מהותו של יום.

חג השבועות, חג הקציר, הוא גם ראש השנה לברכת פירות השנה כולה, "הביאו לפני שתי הלחם בעצרת שיתברכו לכם פירות האילן", ועל כך כתב השפת אמת: "וזהו שניתנה תורה לבני ישראל, להמשיך הארת התורה לכל הבריאה גם בעולם הזה. ועל ידי זה ממשיכין חיות מהתורה מחדש בכל עת. ולא לחנם אמרה תורה להניף שתי הלחם, שיש בכוח בני ישראל להעלות ולהרים כל העולם להדביקם בעץ החיים שהוא התורה... כי יום זה מיוחד להתקשרות התחתונים בעליונים".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם