אל יתייאש מן הרחמים Featured

 4 rimel
אפילו חרב חדה מונחת... אל יתייאש מן הרחמים – הנס של איתי ואפרים רימל

הרב עמיחי גורדין

ההלוויה של ציפי רימל ובתה התינוקת בת שלושת השבועות נועם רחל הייתה מהקשות שהשתתפתי בהן, לא עלינו. כשנעמדה אחת המספידות וביקשה מהקהל לשיר "היום יום הולדת" לכבודו של איתי, בנה של ציפי, רבים בקהל הרגישו חוסר נחת. מצבו של איתי היה אנוש, ואיש בצוות הרפואי לא האמין שיש לו תקווה. השיר נראה קצת הזוי ומנותק מהמציאות.

למעלה בשמיים חשבו אחרת. בורא העולם ירד מכיסא כבודו והקשיב בכובד ראש לשיר הזה ולעוד רבבות תפילות שהצטרפו אליו ושלח את מיטב מלאכי הרפואה שירדו ממרומים לסייע לרופאים המופלאים של בית החולים שערי צדק.

ביום ההלוויה הסבירה רופאה בכירה לסבא (שבשל פציעת האבא ופטירת האימא מונה לאפוטרופוס זמני) שהמצב של איתי סופני, "אנחנו נלחמים עליו, אבל זה עניין של שעות". יומיים אחר כך הייתה צריכה להתקבל הכרעה אם לנתח את איתי. בסיום מסכת התייעצות חובקת עולם עם גדולי המומחים ועם פוסקי הלכה התקבלה ההחלטה הנוראית: איתי הוא בגדר 'חולה הנוטה למות', ולכן אסור לגעת בו, בטח שלא לנתח אותו. כל נגיעה עלולה לקרב את מותו. כששמע את הדברים הסבא, שהוא תלמיד חכם ומכיר היטב את המושג 'חולה הנוטה למות', נדם קולו.

כמה שבועות אחר כך שלח הסבא את סיכומי המחלה של איתי ושל אפרים לבית חולים בשיקגו. שם עיין בדוחות ראש המחלקה לשיקום פצועים ונפגעים, הנחשבת מהטובות בעולם. את השורות הראשונות של חוות הדעת יכול הסבא לצטט מתוך שינה. "לנוכח הדיווח הרפואי המצורף אין שום סיבה או הסבר למה שניהם בחיים".

הם בחיים, אפרים ואיתי היקרים, והם ממשיכים להילחם על חייהם ועל בריאותם. לפני ארבעה חודשים, כששוחרר אפרים מבית החולים, אמר פרופסור עופר מרין, מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק: "איני זוכר מישהו שעבר טרגדיה כל כך קשה והתמודד איתה בצורה כזאת. משהו בך הקרין חוסן לצאת ממנה למקום חיובי. אני חייב להודות שלא חשבנו שאתה תשב פה ככה איתנו, גם לא שיערנו שממצב אנוש איתי יגיע למצב יציב".

וגם אז, אחרי הנס המופלא של אפרים, איש לא האמין שאיתי ישוב להכרה ולתפקוד. נירולוג בכיר שבדק אותו אמר שאין לו מושג מה קורה שם בתוך הראש, כיוון שאין שום תגובה לשום גירוי. "מלבד זאת שהוא חי איני יכול לומר דבר על תפקוד המוח", חתם בצער את דבריו.

הרופאים המשיכו לעבוד במסירות נפש, והמלאכים המשיכו לשבור את חוקי הטבע בזה אחר זה. יום בהיר אחד פקח איתי את עיניו ושב להכרה, ובתחילת השבוע, בניגוד להיגיון ולכללים, השתחרר איתי מבית החולים בדרכו להליך ארוך של שיקום.

על אף ניסי הניסים שזכו להם ("הם זקוקים לנס מיוחד, משהו ברמה של 'קריעת ים סוף'", אמר בתחילת הדרך רופא מנוסה, והם אכן קיבלו אותו) זה לא מספיק לנו. אנחנו צריכים עוד ניסים כדי שישובו לתפקוד מיטבי. למדנו על בשרנו שתפילות עובדות, ולכן נמשיך ונפציר בתפילות לפני אדון הרחמים בעבור אפרים צבי משה בן שולמית צביה ובעבור איתי יעקב בן ציפורה. אולי יחוס, אולי ירחם.

בירכנו בדמעות על הרעה, כעת הזמן לברך בדמעות גם על הטובה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם