מסלול של תשובה ותיקון Featured

 15 sivan
 

סיון רהב מאיר

1.

לא צריך להתבייש להיות איטיים. בפרשת השבוע משה רבנו מאחר לרדת מהר סיני, לעם אין סבלנות לחכות, ובני ישראל בונים את עגל הזהב. הרב יעקב גלינסקי הסיק מכך מסקנות לימינו: פעמים רבות, הוא אמר, "משה רבנו מאחר". מי שמזוהה עם ערכי נצח עתיקים ועמוקים לא תמיד מתנהל בקצב האוטוסטרדה היומיומי, לא תמיד עומד בציפייה לקבל הכול כאן ועכשיו. משה רבנו לא תמיד הכי שנון ומעודכן וגם לא מציע פתרונות קסם. אין לו 'שלום עכשיו' או 'צדק עכשיו' או 'ביטחון עכשיו' או 'עגל עכשיו'. והוא לא רק מבטיח הבטחות אלא בעיקר דורש מהעם לעבור תהליך ממושך וארוך יותר.

ומה שהיה הוא שיהיה, מסביר הרב גלינסקי: מאז ועד היום תימתח על העם היהודי ביקורת על שהוא לא מספיק מעודכן, לא עומד במבחן הזמן, ולכן כדאי לו לאמץ דברים מהירים יותר, נגישים יותר, זוהרים יותר. אין כאן סיפור היסטורי אלא סכנה אקטואלית. עומקה וקדושתה של תורת משה לא תמיד נראים טוב כמו עגל הזהב.

2.

דורות של פרשנים ניסו להסביר את חטא העגל בשלל נימוקים. המשפט העוצמתי הזה, שמופיע בתלמוד, מבאר את חטא העגל מכיוון מוכר פחות: "לא עשו ישראל את העגל אלא לתת פתחון פה לבעלי תשובה". כלומר, חטא העגל התבצע כאילו "בכוונה תחילה" כדי שמעתה והלאה יהיה בעולם מסלול של תשובה ותיקון. התורה מתארת חטא כזה כדי לתאר גם את מסלול הכפרה והמחילה והפיוס שאחריו, כדי לתת מעתה והלאה תקווה לכל מי שמקלקל ומתבלבל ונופל. לפי הפרשנות האופטימית הזאת, בזכות חטא העגל יש מאז ועד היום אפשרות להתחיל מחדש. במעמד הר סיני ירדה לעולם התורה, ובחטא העגל ירדה לעולם התשובה.

התורה מתארת חטא כזה כדי לתאר גם את מסלול הכפרה והמחילה והפיוס שאחריו, כדי לתת מעתה והלאה תקווה לכל מי שמקלקל ומתבלבל ונופל. לפי הפרשנות האופטימית הזאת, בזכות חטא העגל יש מאז ועד היום אפשרות להתחיל מחדשבמעמד הר סיני ירדה לעולם התורה, ובחטא העגל ירדה לעולם התשובה

3.

איזה חטא יותר חמור מהחטא עצמו? אובדן הבושה. משה רבנו יורד מהר סיני, רואה לנגד עיניו את חגיגת עגל הזהב של העם ופשוט מנפץ את לוחות הברית. יש הסברים רבים למעשה הזה, והנה הסבר מרתק של הרב ירוחם ליבוביץ'. לדבריו, משה רבנו שבר את הלוחות לא בגלל העגל אלא בגלל המחולות והשמחה שראה סביב העגל. הרי רק לפני זמן קצר קיבל העם את התורה בהר סיני, והנה הוא פונה אל עבודה זרה נחותה ומתבלבל לגמרי. משה לא רק ראה שהעם במצב גרוע, הוא ראה גם שהעם שמח בעגל ואינו חש בכלל בושה או סלידה מהחטא. החטא פשוט הפך לחלק מהם.

וכך הוא כותב: "בעבר, האדם עוד היה מרגיש איזו בושה בגלל עבירה. בושה מבני אדם או בושה מעצמו. היום הלוא כבר נאבדה כל בושה מבני האדם. היום – מרקדים בזה. וזה קשה עוד יותר מכל מעשה החטא". הרב ירוחם ליבוביץ' מתאר מציאות שבה האדם הופך לאטום ומנותק, אינו מסתכל על תוצאות מעשיו, אינו חושב ואינו מתבייש, ומאבד את הרגישות והעדינות הטבעיות שיש לו. וזה בעצם חמור עוד יותר מהמעשה עצמו. זו לא בושה להתבייש.

4.

כשלמדתי לפסיכומטרי דיברו איתנו המון על שיטת האלימינציה. אם אין לכם מושג מה לענות (והרבה פעמים לא היה לי מושג), נסו לשלול תשובות שבטוח אינן נכונות, ואז, אחרי שתדעו 'מה לא', יתבהר המצב ותוכלו פשוט לסמן בשאלון 'מה כן'. במובן מסוים זה מה שקורה בפרשת השבוע. אחרי חטא העגל א‑לוהים ומשה מנהלים דיאלוג מרתק ומסובך על מהותו של הא‑ל ועל פעולותיו. משה מבקש להבין את דרכיו, אבל נענה באופן חלקי. הוא אינו מגלה את התמונה המלאה, את הסוד כולו.

דורות של פרשנים עסקו בפסוקים האלה ושאלו: האם אנחנו בכלל יכולים לתפוס את א‑לוהים? להבין עד הסוף? הרבי מקוצק אמר על כך משפט נוקב שמשאיר מקום תמידי למסתורין ולענווה: "לעולם לא הייתי רוצה לעבוד א‑לוהים שדרכיו מובנות לשכלו של כל ילוד אישה".

5.

האם תכונה מסוימת שיש לנו או לילדינו היא טובה או רעה? תלוי מה אנחנו עושים בה. בפרשת השבוע מופיע הביטוי "עם קשה עורף". בהתחלה א‑לוהים משתמש בו, אחרי חטא עגל הזהב, ואומר למשה שאנחנו עם קשה עורף, כלומר עם מרדן ועקשן שגם אחרי קבלת התורה בוחר בעבודה זרה פרימיטיבית. אבל בהמשך הפרשה משה רבנו משתמש בביטוי הזה בדיוק אך בפרשנות אחרת לגמרי: "כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו", מבקש משה. משה רבנו מבקש מחילה בשם העם ומבטיח שאותה עקשנות עוד תוביל לדברים חיוביים. עם קשה עורף הוא גם עם שיצליח לשמור בעקשנות על זהותו לנוכח כל הפיתויים, לשמור על אמונתו וערכיו אלפי שנים בתרבויות זרות בזכות אותה תכונה בדיוק.

תכונות נפש יכולות להיות חיוביות וגם שליליות. עקשנות יכולה להוביל לעבודה זרה, מחלוקת, מידות רעות וכעס, ועקשנות יכולה להיות עקשנות על מוסר, ערכים, תורה ואמת עד עצם היום הזה.

6.

וקצת על הקורונה. "הרבה שיעורים למדנו בשנה שעברה כאשר הבת שלנו התמודדה עם לוקמיה", כותב הרב זלמן וישצקי. "אלה היו קורסים מזורזים וכואבים: איך לשמוח גם במחלקה האונקולוגית? איך לשמור על הזוגיות? איך להתייחס לשאר הילדים? אבל הקורס המשמעותי ביותר היה החיים באי-ודאות. אי אפשר לתכנן שום דבר. בבוקר היא הרגישה טוב, וכעבור שעתיים רע. בצהריים בבית, בערב מאושפזת. לכמה זמן? לא יודעים. אנחנו רגילים לתכנון מדויק, ופתאום הכול מתערער.

"עד שאתה קולט שזה בדיוק השיעור. לקבל את הבלתי צפוי בחיוך וברוגע. אט אט אתה מבין שזה לא 'אי-ודאות', אלא 'אי של ודאות'. אתה לומד להרפות, להודות על מה שיש, להפקיד בלב שלם את גורלך, זמנך, כספך וחייך בידי ה'".

בתו של וישצקי החלימה, ברוך השם, והשבוע הוא רצה לחלוק מסר עם כולנו: "בתוך הבלגן הגדול סביב הקורונה יש דבר אחד ברור מאוד: הכול משתבש. רבים מפוטרים מעבודתם, אנשים ששילמו על מלון באיטליה לפסח מתחילים לנקות את הבית, אנשים שמתחתנים בקרוב לא יודעים מי יגיע לאולם. שלא לדבר על החשש הגדול להידבק. כולנו עוברים כעת קורס באי-ודאות. מניסיוני, שווה לפתוח את הלב ולהקשיב לקורס הזה, שיכול להפוך ל'אי של ודאות'. שבת שלום".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ירושלים עולה עולה

  מאמר מאת עפר ברקוביץ

חופש טוב

  שלשה טיפים למימוש החופש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם