איזו חוצפה לשבור את הפסל

יע

7pesel

 

יעקב דביר, מצפה רמון

הרב יגאל לוינשטיין שבר את הפסל, וזה נורא מרגיז. לא בגלל הביטויים הנוקבים, בגלל העמדת האמת החדה הקים עליו הרב יגאל את כל מוליכי התרבות. הוא פשוט העז לשבור להם את 'הפסל'. חלקם כבר נואשו ממדינה לאומית, מצבא לוחם ומנצח. הם כבר לא רוצים מדינה יהודית, ודאי שלא דתית-אורתודוקסית. אפילו על משפחה הם ויתרו כבר, על התא המשפחתי החם והאוהב. הם אינם מחוברים לחיי קהילה וחברה. הם אינם רוצים לקחת אחריות על בנייה משותפת כלשהי. הם רק רוצים להשתחרר מכל עול, מכל חובה, מכל חיבור, מכל מחויבות. אך שאר הרוח שבאדם, בעל 'צלם אלוקים', תובע מהם אידיאל, מוסר, תכלית. היש טעם לחיים בלעדיהם? במה ייבדל האדם מן הבהמה?

ואז בא הפתרון - בואו נבנה פסל וראשו בשמים. אף אחד לא יוכל ולא יעז לנפץ אותו. בשביל הפסל הזה נחיה, בעדו נילחם, את כבודו נתבע ובו נתגאה. הפסל הזה יגלם בקרבו את שאיפת החופש והשחרור המוחלטת. את הזרימה עם המאוויים והנטיות כפי שהן, ולא כפי שהן צריכות להיות. בו נאמין, בו נדבק ואותו נעבוד.

עמלו, עמלו בוני הפסל. שיפצו, צבעו, צעדו והתגאו. אספו כספים, תרומות. פרשו רשתם על עם ועולם, על אנושות ותרבות. על כנסת וממשלה, על אקדמיה והוגי דעות. אין פוצה פה ומצפצף. כולם סוגדים לפסל. מי הוא זה ואיזה הוא שלא יכרע ולא ישתחווה? את פרנסתו יאבד, את כבודו ישים למרמס, תחת כל עץ ועל כל במה יוזכר שמו ללעג ולקלס.

והנה בא הרב יגאל לוינשטיין – תלמיד חכם הלומד תורה שניתנה מפי הגבורה, איש אמיץ לב בגבורתה של תורה ובגבורת המלחמה, והעז לזרוק אבן למרקוליס. האבן שזרק פגעה בפסל, בצלם, וניפצה אותו. איזו חוצפה ועזות. הרי אחרי מעשיו נישאר עירומים. הרי הפסל הזה הוא המפלט האחרון שלנו, הוא אינו מבין זאת? הוא אינו חס עלינו, על החלשים, המדוכאים והמיואשים?! מאין העוז והגבורה ללכת נגד הזרם, נגד כל העולם?

הרב יגאל בענוותנותו וצניעותו הוא ממשיכו של אברהם אבינו שהעז לשבור את הפסלים של תרח אביו. הוא נקרא עברי, משום שהוא מעבר אחד של הנהר, וכל העולם מהעבר האחר. הרב יגאל בגבורתו ובמסירות נפשו לקידוש השם הוא ממשיכו של דוד המלך, שבחמישה חלוקי אבנים מוטט את גוליית העצום, כי הרי חילול השם חייב להיפסק, ואת כבודם של ישראל ותורתם צריך לתבוע.

חמישה חלוקי אבנים אלו - חמשת חומשי תורה הם. האמת הנצחית של תורתנו מסיני, שלא השתנתה ולא תשתנה. פסלים יקומו וייפלו, ועם ישראל ותורתו חיים וקיימים.

נפל דבר בשבוע שעבר בישראל. הכפפות הוסרו מהידיים. עוד בטרם יבלע את כולנו הפסל הגדול והנורא, החליטה הציונות הדתית ורבניה להציל את עצמה ואת מדינתה מסגידה לפסל.

זהו, עד כאן, אמרה לעצמה ולאחרים. שתקנו, הכלנו, קיווינו שזה יעבור - אך לשווא. הכניעה לפסל שובָה לבבות, מבלבלת, מטמטמת ומשתקת. די, לא עוד שיתוק המחשבה, לא עוד בלימת פיות, לא עוד שיבוש הטבע. נעזור לכל מי שזקוק לעזרה, נאהב ונעשה חסד עם כולם. אך האמת, האמת מה תהא עליה?

ממקורה של תורת אמת, מהאמת הנצחית של בורא העולם ניקח את התובנות לבנייה מחודשת של חיינו, של תכלית חיינו, של קדושת התא המשפחתי, של תכלית האומה הישראלית השבה לציון, ואת תפקידה והשפעתה על כל האנושות והבריאה.

לעולם חדש אנו נקראים, לעולם נקי מפסלים, מהשתעבדות ומהתמכרות. לעולם חופשי באמת בחופש הנשמה, חופש המחשבה והנפש, חופש הרוח העולה במצעדיו מעלה אחר מעלה לשלמות אלוקית. צמאים אנו לחיים, חיים אציליים וטהורים. לא חיים גסים ומנוונים. נתאחד כולנו סביב האמת הגדולה של חיינו. אשרינו שיש לנו ציונות דתית שלא מפחדת להגיד את האמת, שיש לה רבנים המסתערים קדימה, מרימים דגל של מנהיגות אמתית.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם