קצ'ה Featured

 5 katcha
"עוד לפני שמישהו סביבנו זיהה את הסכנה כבר פעלנו כנגדה"
כמה תובנות ולקחים מדמותו של לוחם יחידה 101 אלוף משנה שמעון כהנר (קצ'ה) ז"ל

ביום שלישי השבוע נפטר אל"ם שמעון כהנר (קצ'ה), אחד מגדולי הלוחמים הישראלים וממקימי יחידה 101. יחידה מהוללת זו שהוקמה בשנת 1953 העלתה את רמת לחימתו של צה"ל ושינתה את פניו לחלוטין. מצבא מתגונן שכשל שוב ושוב במלחמתו במסתנני פדאיון אשר חדרו משטח ירדן ומצרים וביצעו עשרה פיגועים בממוצע מדי לילה (!) הפכו קצ'ה וחבריו את צה"ל לצבא תוקף ויוזם, צבא הלוחם באויב בשטחו, פוגע בו ומשמיד אותו בעודו בבסיסיו. המחבלים הארורים אשר עשו בשטחנו כבשלהם וזרעו ביישובינו הרס וחורבן נאלצו להתבצר ולהתגונן לנוכח התקפותיהם הנועזות של לוחמי היחידה אשר היכו אותם בלב כפריהם ומחנותיהם ביום ובלילה, בחורף ובקיץ, בכל מקום ובכל פינה, מהרי חברון ועד ליבה של רצועת עזה.

תפיסה ביטחונית זו לא המציאו לוחמי ה-101. היא הייתה נחלתם של גיבורי ישראל בכל הדורות, מהשופט גדעון בן יואש, שתקף את חיילי מדיין בבסיסם שבעמק בית שאן, דרך יהודה המכבי, שהכריע את צבאו של המצביא היווני גורגיאס בהתקפת לילה על בסיס צבאו שבעמק איילון, ועד בר כוכבא, שהשמיד לגיון רומאי שלם – הלגיון הרומי ה-22 על 5,400 חייליו – בהתקפה נועזת על בסיסו שמדרום לירושלים. גיבורי ישראל אלו ניצחו את האויב משום שהבינו שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה (ובלשונם הנפלאה של חז"ל: "הקם להורגך השכם להרגו" [מדרש תנחומא במדבר, פנחס]). מורשתם הקרבית של הגיבורים האלה היא שצבא מנצח אינו צבא המתבצר במחנותיו אלא צבא שעובר את הגבול אל שטח האויב ומכריעו בעודו יושב שקט ושאנן בבסיסיו.

פטירתו של לוחם דגול כקצ'ה היא לדעתי הזדמנות מצוינת להכיר את תפיסת עולמם של לוחמי יחידה 101 ובעיקר להפיק ממנה את הלקחים הנדרשים לנו.

אחת הפעולות הקשות ביותר שהשתתף בה קצ'ה הייתה מבצע כפפות משי. המבצע נערך בעיצומה של סופת שלג בליל 21 בדצמבר 1953 (ט"ו בטבת תשי"ד) בתוך תוכי עיר האבות חברון, שהייתה אז בשלטון ירדני. כמה ימים לפני המבצע רצחו מסתננים אנשי פדאיון שני חיילי צה"ל בבית גוברין, ובתגובה יצאה חוליה של ארבעה לוחמים בפיקודו של מאיר הר-ציון לפגוע באויב עמוק בשטחו. וכך תיאר קצ'ה את המבצע:

יצאנו מקיבוץ נתיב הל"ה בדרך לחברון. מרחק של 24 קילומטר בטיפוס לגובה 950 מטר. כעבור מספר קילומטרים הגענו לאזור מושלג. ההנחיה שקיבלנו הייתה להגיע עד חצות ליעד. בחצות הגענו לחלחול וחסרה לנו שעה כדי להגיע ליעד. מה נעשה? [...] הערכים להם חונכנו – דבקות במשימה וחתירה לביצוע – יכלו להוביל רק להחלטה אחת. החלטנו להמשיך. הגענו לאחת השכונות הצפוניות של העיר חברון. פוצצנו דלת בית, פרצנו פנימה וירינו בארבעה אנשים שהיו בבית. כשיצאנו נדהמנו לראות שבסמטאות מסביב רצו עשרות כשהם צועקים "אִטבח אל יהוד" [...] קבוצת חיילים ירדנים רצו עם מפקדם כדי לחסום לנו את הדרך. החלטנו שננסה לפגוע במפקד שנראה באור הירח על רקע השלג הצחור כשהוא רץ ראשון עם אקדח בידו. פגענו בו. הם נסו והשאירו אותו מתבוסס בדמו. רצתי אליו ולקחתי את אקדחו, פרבלום תוצרת גרמניה ששני צלבי קרס מוטבעים עליו, כסימן שהיה בשימוש הנאצים. אקדח זה נמצא בידי עד היום (מתוך ספרו של קצ'ה, "להיות אחד מרבים", עמ' 112–114).

עוד פעולה נועזת שהשתתף בה קצ'ה הייתה פעולת הסבחה: תקיפת מתחם גדול של הצבא המצרי באזור ניצנה. בפעולה זו נפצע קצ'ה פצעים אנושים בבטנו, ועקב הפציעה סבל כל חייו מהפרעות קשות במערכת העיכול. ואולם הפציעה לא מנעה מקצ'ה לשוב לשירות צבאי ולהשתתף בעוד פעולות נועזות במלחמות ישראל.

מהם הלקחים העיקריים שעלינו להפיק מדמויותיהם ומתפיסת עולמם של לוחמי יחידה 101 כפי שבאו לידי ביטוי במבצעיהם ובעלילותיהם של קצ'ה, מאיר הר-ציון וחבריהם?

המסר העיקרי בעיניי הוא שברגע שאתה מזהה כי תקיפה הולכת להתרחש, תקוף אתה ראשון! מי שיורה את הכדור הראשון או נותן את המכה ראשון הוא כמעט תמיד גם מי שמנצח. למי שיצפה להתקפה בחיבוק ידיים לרוב לא תינתן הזדמנות שנייה.

אחת הפעולות הקשות ביותר שהשתתף בה קצ'ה הייתה מבצע כפפות משי שנערך בעיצומה של בתוך תוכי עיר האבות חברון, שהייתה אז בשלטון ירדני. כמה ימים לפני המבצע רצחו אנשי פדאיון שני חיילי צה"ל בבית גוברין, ובתגובה יצאה חוליה של ארבעה לוחמים בפיקודו של מאיר הר-ציון לפגוע באויב עמוק בשטחו. קצ'ה סיפר: "בחצות הגענו לחלחול וחסרה לנו שעה כדי להגיע ליעד. מה נעשה? הערכים להם חונכנו – דבקות במשימה וחתירה לביצוע – יכלו להוביל רק להחלטה אחת. החלטנו להמשיך"

מורשתם של קצ'ה וחברי ה-101 מלמדת אותנו שלא להיות שאננים. אם נאפשר לתוקפן – וזה יכול להיות מחבל או שודד או כל תוקפן אלים אחר – לבחור את זמן התקיפה, את מקום התקיפה ואת סוג התקיפה, נעניק לו את הניצחון על מגש של כסף.אל לנו לסמוך על הגנתן של חומות, גדרות, מערכות התרעה וביצורים, כי בכל מערך אבטחה – משוכלל ככל שיהיה – תימצא תמיד נקודת תורפה. אם אנחנו נהיה המופתעים והמגיבים, אם לא אנו ניזום את התקיפה מלכתחילה, נגזור על עצמנו להתחיל את הקרב מעמדת נחיתות.

למשל, אתה מוצא את עצמך ברחוב צדדי ומבחין בשני חבר'ה שנראה שלא בדיוק רוצים בטובתך. אתה מזהה שהם עומדים לתקוף אותך. נדמה שהם מרימים מקלות או כל כלי נשק מאולתר אחר. אם אין לך אפשרות לברוח, תקוף ראשון! תפתיע אותם, ונצל את שניות ההלם שלהם כדי לברוח. כל כך הרבה אירועים נמנעו או הסתיימו בפציעה קלה בזכות זיהוי מוקדם ויוזמה.

ועוד לקח שעלינו לאמץ ממורשתם של קצ'ה וחבריו: גם אם הופתענו, לא נרים ידיים. גם בעמדת נחיתות. גם אם אנו במדרון והאויב במעלה ההר. גם אם כבר חטפנו חלילה מכה, דקירה או כדור, לא ניכנע, נמשיך להילחם בכל הכוח!

כיצד נצליח למנוע מראש תקיפה ולסכל את כוונתו של התוקפן בעודה באיבה? גם זאת נלמד מלוחמי ה-101: על ידי ערנות וזיהוי מוקדם של כוונת התוקף!

וכך תיאר סגן מפקד יחידה 101, הלוחם האגדי שלמה באום:

היתרון הגדול שהיה לנו בקרבות הקשים היה ההרגל שלנו להתבונן סביבנו ולצפות במהירות ובבהירות את הסכנה האורבת לנו. עוד לפני שמישהו סביבנו זיהה את הסכנה, כבר פעלנו נגדה. כנראה שאצל "פייטרים" אמיתיים קיים רדאר פנימי המגיב כלפי האיום המיידי. החוש הזה גרם לי להתבונן סביבי בקביעות ולזהות פרטים שוליים לכאורה, שאחרים לא הבחינו בהם או לא ייחסו להם חשיבות ראויה (ריאיון עם שלמה באום בספר "סודות ההישרדות", עמ' 26–27).

הבה נאמץ את שיטת לוחמי ה-101! נחדד את ערנותנו, נתבונן מסביב בקביעות ונזהה את אותם פרטים שוליים לכאורה; פרטים 'שוליים' שעלולים להתברר כעדות לכך שלפנינו ניצב מחבל או תוקפן מסוכן: אדם לבוש מעיל בקיץ, אדם הצועד בעצבנות הלוך וחזור, טיפוס חשוד המתנהג בצורה לא רגועה, צעיר בעל חזות ערבית שנראה כי הוא מסתיר משהו מתחת לחולצה. כל אלו אמורים להדליק אצלנו נורה אדומה. ואל לנו לזלזל בתחושת בטן, אותו רדאר פנימי שתיאר שלמה באום. תחושה שהאדם הניצב מולנו הוא מחבל יכולה לנבוע מחוש שישי פנימי ועשויה להתברר כאמיתית לגמרי, אז אל תאבדו את הערנות. בכל מצב היו דרוכים!

תהיו ערניים ותמשיכו להתאמן,

שלכם, משה קוניקוב

 צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יש ה' אפילו במקום הזה

  הטור של סיון רהב...

וְאֶת עֵשָׂו

  סיפור שירה דרייפוס

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם