בונים ארון Featured

 8 abu

אשר בן אבו

באותו שבוע הגיעו לביקור מלבב בביתנו אחות של אשתי ובעלה לעתיד. לא חסכנו בהוצאות, אנחנו אנשים שאוהבים לארח ולתת תחושה נעימה לכל אדם, שלא לדבר על זה שגיסי לעתיד מתעסק בבנייה ולנו יש בבית ארון שצריך לבנות. כאן המקום להסביר שכל גיסיי, החל מהחזק שבהם וכלה בחסון שבהם, הם אנשי מעשה, כפות ידיהם מחוספסות ובכל יום הם בונים בממוצע שניים-שלושה צמודי קרקע בבנייה קלה סתם ככה לכיף. ואני, אני הוא הגיס הזה שרוקד מול ילדים לבוש בטייץ ירוק. בכל משפחה יש אחד כזה.

אם כן, לא הייתה ברירה, המצב היה קטסטרופלי ממש. הארון המדובר שנמצא בחדר הילדות הוא מציאה מכל הבחינות, אבל לאישה זה לא מספיק, היא רוצה אותו בנוי. כמו רוב הרהיטים שלנו גם הוא ייבוא אישי ממשפחה שכבר לא רצתה בו ואשתי הבטיחה להעניק לו בית חם, ואיך אני אומר, הבטחות של אשתי אני צריך לקיים. כך נולד הרעיון המבריק להביא את הגיס שרק החל לנבוט כדי שיצדיק את השידוך. אם יעקב עבד בשביל אשתו שבע שנים, גם גיסי זה יכול לתת איזה שעה-שעתיים עבודה.

כשהגיע הזוג הצעיר והמאושר היה ביתנו ערוך לתפארת. על השולחן היו סדורים שתייה חמה, פיצוחים, עוגיות ומברגה של מקיטה 18 וולט כדי שאף אחד לא יתבלבל. התחלנו לקשקש כדרך שאנשים מקשקשים, ואני מדי פעם מפטיר משפטים כמו "בחיי, זה היה קטע קורע איך שכחתי שהנעליים שלי היו על הארון", או "גם חבר ממש טוב שלנו גר בארונית, היישוב הדתי-לאומי הסמוך לאלקנה". משלא הבשילו הדיבורים לכדי מעשים לקחתי את הבחור לסיור נחמד בבית, וכשהגענו לחדר של הילדות נעלתי אותו מבחוץ עם בריח. בפנים השארתי את המברגה, פטיש ושקית בייגלה שטוחים בכמות שתספיק להזין בן אדם ממוצע לתקופה של שלושה ימים לפחות. חזרתי אל השולחן כאילו כלום.

השתנקתי עד כדי מוות ודאי כשאותו גיס צץ לפתע לידי, בריח בידו האחת וחופן מסמרים ביד השנייה. "לא התקנת את הבריח כמו שצריך, עדיף לשים פה בורג קודח". מייד הזמנתי אותו לשיחה צפופה שנייה במספר בחדר הילדות. הפעם ביקשתי ממנו שיתקין בעצמו את הבריח מבפנים ויזרוק את המפתחות מהחלון. הוא נענה ברצון. כאלה הם הצעירים החיוביים. חזרתי לשולחן אל עיצומו של דיון סוער בנוגע לשיר שהחתן ישיר לכלתו במעמד החופה הקדוש. לא יהיה מי שישיר אם הארון הזה לא יעמוד על תילו, זה מה שאני ידעתי, ייקח כמה שטוחים שייקח.

לאחר שעה וחצי, זמן ארון תקני לכל הדעות, ניגשתי בזהירות אל חדר הילדות לראות הכארוניתה. הוכיתי בתדהמה. הבחור ישב על הארץ ושינן משניות לעילוי נשמת הרבי מקוצק. "מה עם הארון? הארון מה איתו?!" "אה, חיכיתי לך!" "מה פירוש חיכית לי?" "חשבתי שוודאי תרצה גם אתה להשתתף, לעשות רושם על הגברת שלך!" הוא קרץ, "ככה אמרו לי בהדרכת חתנים שטוב לעשות", עוד קריצה.

לכל הרוחות, שכחתי מהפרוצדורה החתנית הזו. מצד שני יש משהו במה שהילד אומר. איזה פרצוף יהיה לי מול אשתי אם בחור צעיר בן 20 לכל היותר בונה במו ידיו ארון שלם, ואילו אני בן 36 לכל הפחות יושב סתם כך בסלון בחיבוק עוגיותיים? "אבל אני לא יודע לבנות ארון, אני, גורנישט מן גורנישט", אמרתי לו ברגע של כנות והתיישבתי על מסמר. "זה בסדר", הוא אמר בעיניים בורקות, "אתה לא צריך לבנות באמת, רק תעשה קולות כאילו אתה בונה, ואני כבר אדאג לשאר!"

"קולות אתה אומר?" "כן! אתה יודע, פטיש, מסמר". "ניקח מהר?" "לא מכיר". "לא משנה, אתה צודק! עזוב מייד את המשניות", אמרתי לו, "הרבי מקוצק יחכה, אתה ואני הולכים לגמור על הארון הזה". "עזוב תעזוב עימו!" החרה החזיק אחריי העילוי הצעיר ופאותיו סדורות לו תלתלים. "פטיש מסמר ניקח מהר!" התעקשתי להטמיע אצלו קצת לימודי ליבה. העבודה החלה.

הדפיקות שמילאו את חלל החדר הגיעו עד לסלון ומעבר לו, ברגים נתחברו, קרשים הודקו, ואני יושב בצד ומעודד בשירה אדירה של "עוצו עצה ותופר". כעבור שעתיים הזמנתי את הנשים לראות את מעשה ידינו: ארון מארץ הארונות, הכול כלול – מדפים, מתלים ודלתות – לא חסכנו בכלום. "מדהים", אמרה רעייתי בסיפוק, "לא ידעתי שככה אתה יודע לבנות, אבו". "תראי, זה לא הכול אני, גם הבחור פה עזר קצת", אמרתי וטפחתי על שכמו של הגיס. "עזור תעזור עימו!"

לתגובות ולבנייה בעץ: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
למה ד' עושה לנו קורונה?

  הרב שלמה אבינר משיב...

הרקע ההיסטורי של יציאת מצרים

  מאור עובדיה מ'מכון ידעיה'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם