הגמרא הנצחית Featured

 4 hersh

אבינועם הרש

השבוע נערך בתיאטרון ירושלים טקס סיום הש"ס של ארגון התלמוד הישראלי, אולם גולת הכותרת הייתה ללא ספק הסיום של משפחת איכנולד, שכלל סבא, בן, נכד ונין שכולם משתייכים למשפחת איכנולד.

הנאום שנשא צבי איכנולד הוא אחד המרתקים והחשובים שתקראו בשבוע האחרון דווקא לנוכח החיבור יוצא הדופן בין היותו ניצול שואה לבין ההווה והעתיד המפוארים ומרגשים כל כך שחווה בארץ ישראל. כדאי לה למערכת החינוך לאמץ את הטקסט הזה ולהפוך אותו ללימוד ליבה שכל  נער ונערה יכירו מקרוב:

"מנערותי הייתי איש של ספרים. הספר היה החבר הכי טוב שלי. בימי נעוריי, כשהמרצחים הנאצים הבעירו את אירופה היהודית, הם החלו בשרפת הספרים. אחר כך שרפו גם את בתי הכנסת בליל הבדולח, ובסוף הקימו את מחנות ההשמדה. תמונת להבות ספרי הקודש הנשרפים, ובעיקר ספרי התלמוד, שהיו בכל בית כנסת ובבתים רבים, לא משה מזיכרוני. רוב ימיי עסקתי בתיקון אותה שרפה, בהוצאה לאור של ספרים. כנגד האש השחורה הוספתי אור וקודש, לתקן ולהוציא עוד ספרים מאירים בעם היהודי. כשהוצאנו לאור גם את התלמוד הרגשתי שזהו ניצחון מתוק על המרצחים. הם ביקשו לכבות את האור היהודי, להשמיד את עם הספר ואת הספר, ואנחנו הוספנו אור של תורה.

שמונים שנה אחרי שהתלמוד נשרף מול עיניי, אחרי שמהעם היהודי נותרו רק שרידים פצועים, מאות ואלפי ילדים והורים לומדים יחד בכל העולם. מה היו אומרים חברי מילדות שלא זכו להינצל לו ידעו שאני, לצד שלושה דורות של צאצאיי – בני דובי, נכדי אופיר וניני טנא – עומדים כישראלים גאים על הבמה בירושלים בירת מדינת ישראל, מדינת העם היהודי? האם היו מאמינים?

"כנער בעיר בנדין בפולין הכרתי מאות לומדי תורה. המראה של יהודים בבית הכנסת בשיעור הגמרא היה חלק מנוף ילדותי, כמו גם החדר ובו הילדים המשננים פסוקים ומשניות. כמעט כל שכנינו וידידינו, כמעט כל הילדים שהכרתי, עלו באש ונרצחו, ועימם מאות דפי גמרא ורש"י ותוספות שהיו שגורים על פיהם ועלו עימם בסערה השמיימה. הצורר לא יכול היה לסבול את קולות הלימוד, את התורה ואת נושאיה.

"מאז שיצאתי מהתופת ומהמחנות ובחרתי בחיים, זכיתי יום־יום במשך עשרות שנים ללמוד ואף ללמד משנה וגמרא, לזכרם של כל בני משפחתי שנספו בשואה. כשביקשו ממני לערוך את חגיגת ה'סיום' שלי יחד עם הילדים וההורים לומדי התלמוד הישראלי, הרגשתי שזהו עוד ניצחון מתוק שלי ושל העם היהודי על מבקשי נפשנו: שמונים שנה אחרי שהתלמוד נשרף מול עיניי, אחרי שמהעם היהודי נותרו רק שרידים פצועים, מאות ואלפי ילדים והורים לומדים יחד בכל העולם. מה היו אומרים חברי מילדות שלא זכו להינצל לו ידעו שאני, לצד שלושה דורות של צאצאיי – בני דובי, נכדי אופיר וניני טנא – עומדים כישראלים גאים על הבמה בירושלים בירת מדינת ישראל, מדינת העם היהודי? האם היו מאמינים? כמה גדולה הזכות, וכמה גדולה החובה.

"כשאלמד את השורות האחרונות של התלמוד אביט על המספר שחקוק על זרועי השמאלית. 134105. מספר שקועקע בגופי על ידי הנאצים. מספר שתכליתו הייתה, מעבר להשפלה, גם אמירה: 'אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד'. מהמספר, סמל הרוע, אחזיר את עיניי אל הגמרא, אל המסע המופלא של 2,711 דפי הגמרא שאנחנו מסיימים, ואגיד: 'ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
כמה זה קורונה בגימטרייה?

  הקורונה: מאמרים מאת הרב...

מעלות התורה

  סיום ש"ס כזה עוד...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם