לשמור על קשר Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

מי שמביא ילדים לעולם "פוגע" בזמן הפנוי שלו. מי ששומר שבת "מפסיד" שביעית מהזמן שבו הוא יכול להרוויח כסף או לבזבז כסף. מי שלומד תורה "מבזבז" זמן שבו היה יכול ללמוד מקצוע פרקטי יותר. מול התפיסה התועלתנית הזו מופיע בפרשת השבוע פסוק שהוא פילוסופיית חיים שלמה. עשו מציע ליעקב להצטרף אליו, ללכת איתו יחד. יעקב מסרב, ומסביר: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים".

יעקב כאילו אומר: זה בסדר, עשו, רוץ קדימה. גם אני מתקדם, אבל יש לי קצב אחר. אני אתנהלה לאיטי. למה? בגלל המלאכה (הפרשנים מסבירים שזו מלאכת התורה, המצוות, השבתות והחגים) ולרגל הילדים (כלומר, הקמת משפחה וחינוך ילדים). יש לי ערכים שהם לא כלכליים ולא כדאיים, מסביר כאן יעקב. אני משקיע זמן בדברים שנראה שהם מעכבים את ההתפתחות שלי, אבל בעצם – הם-הם העיקר בעבורי. לאורך אלפי שנים העם היהודי מתבונן בעשו, באידאולוגיות נוצצות ומבטיחות ומהירות, אבל לא ממהר להיסחף. הוא מתנהל אחרת, ולבסוף רואה הרבה תפיסות-עולם קורסות לצד הדרך, בעוד הוא ממשיך ללכת, לאט אבל בטוח. יעקב לא מבזבז זמן, הוא מנצל אותו אחרת.

2.

אהוד בנאי עזר לי להבין את הפוליטיקה. המילה "ישראל" הרי לא אמורה להיות מזוהה עם שלוש מערכות בחירות בשנה אחת, אלא עם השראה וחזון לעולם כולו. בפרשת השבוע יעקב אבינו נאבק, ואז מקבל לראשונה את השם "ישראל", שמלווה את כולנו מאז – ארץ ישראל, עם ישראל, מדינת ישראל. אבל מה המשמעות של השם הזה? הנה דברים שכתב בעבר אהוד בנאי על הפרשה ועלינו: "דווקא בגלות, כשבני העם הזה היו בארצות רחוקות ומנותקות זו מזו, בלי שום פקס או אינטרנט, היו תורת משה וסידור התפילה הדברים שאיחדו את בני ישראל. כיום, כשהמרכז הרוחני הזה חסר, הולך ומתגלה לנו, בדרך הקשה, שהישיבה יחד על אדמה אחת ותשלומי מיסים לאותה ממשלה יהודית עדיין לא הופכים אותנו לעם אחד. חסר משהו עמוק מאוד בבסיס הדברים, משהו עמוק בגנים שלנו יודע שדבר אחר חייב לבוא לידי ביטוי.

"כשאנחנו אומרים 'שמע ישראל' אנחנו מכסים את העיניים ביד, מתנתקים מרעשי הסביבה, מהוויכוחים הפוליטיים, ממהומת התקשורת, מהצורך להשתייך לזרם מסוים או למפלגה זו אחרת, ואנחנו עומדים לבד, נאבקים בפחד, מחכים שתזרח לנו שמש חדשה של מרפא ונחמה, שמש של תודעה פנימית חדשה, אותה שמש שזרחה ליעקב אבינו אחרי שגבר על עצמו במאבקו – וזכה לשם ישראל".

זו השאלה העמוקה שמאחורי המצב הפוליטי בישראל: האם אנחנו רק במרוץ להשיג 61 מנדטים, או שאנחנו יודעים מהי זהותנו, והולכים יחד לעבר יעד משותף.

3.

כך אמר בשבת הרב בנימין לרפילד בבית הכנסת "ברון הירש" בממפיס: "יעקב אבינו מלמד אותנו איך צריך להשיג את הדברים הגדולים בחיים: בהדרגתיות. זה הרעיון שמאחורי סולם יעקב. אנחנו מטפסים בסולם שלב אחר שלב, ואי אפשר לדלג על שלבים. אבל אם נשים לב, נגלה שיש לא רק 'סולם יעקב' אלא גם 'כיסא יעקב'. בפרשה אלוקים אומר ליעקב: 'קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב שָׁם, וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ'. שימו לב למילים 'ושב שם'. למה הן מופיעות? כי צריך לעצור, להתבונן, להיות נוכחים ברגע. היום קוראים לזה 'מיינדפולנס'. רבי עובדיה ספורנו כותב על הפסוק הזה מילים שהן קריטיות לכולנו: 'שב שם – לכוון דעתך קודם שתבנה המזבח'. לפני שעושים משהו צריך להאט, לחוות, להפנים: איפה אני נמצא? מה אני עושה? למה אני עושה את זה? לכוון את דעתנו".

4.

האם אפשר לשלב בין הצלחה בעבודה בסביבה זרה לבין זהות יהודית חזקה? התורה מספרת שני פרטים חשובים על יוסף במצרים: מסופר שהוא היה "איש מצליח", כלומר הצטיין בעבודתו בבית האדון המצרי, ואז כתוב: "וירא אדוניו כי ה' איתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו". כלומר, אפילו האדון המצרי שלו ידע לייחס את ההצלחה של יוסף – לה'. רש"י כותב על הפסוק הזה כך: "שם שמיים שגור בפיו". כלומר, לפי רש"י, כל מי שהכיר את יוסף – שמע ממנו על ה'. הוא לא ייחס את ההצלחה לעצמו, ועובדה שאפילו זרים שבאו איתו במגע הבינו מיד מהי הזהות שלו.

המדרש כותב על יוסף שהיה "מלחש ונכנס, מלחש ויוצא". כלומר, כל היום היה מתפלל תוך כדי עבודה, ולא שוכח לרגע מאין הגיע ומי הוא. צריך לזכור שיוסף נמצא בתרבות מצרית זרה לגמרי, שבה קשה יותר לשמור על עצמאות רוחנית, וגם – אסור לשכוח שלפני זמן קצר האחים שלו זרקו אותו לבור. כלומר, אף שלכאורה הם התנתקו ממנו, ויש לו כל הסיבות והתירוצים לזעום על משפחתו ואולי גם להתבולל – יוסף לא מתנתק מבית אביו ומזהותו. ויותר מכך: אם היה לו רע ומר במצרים, אולי היה ברור לנו יותר שהוא אמור לפנות לאלוקיו, אבל הוא עושה זאת גם כשהוא מתקדם ומצליח מאוד.

5.

אנחנו קובעים את המינון. יש בחירות, ואת העובדה הזאת, לצערנו, לא נוכל לשנות. כן נוכל לקבוע את הווליום ואת הנפח, כצרכני תקשורת וגם כיצרני תקשורת (הרי כולנו גם מייצרים ומשתפים תוכן). אנחנו מחליטים אם לעלות שוב על רכבת ההרים הזו, רכבת של ספינים יומיים, סרטונים, העלבות, סקרים חסרי משמעות, הערכות, אוויר חם.

אפשר למשל להצטרף לבחירות רק לקראת הסוף. הרי אין באמת טעם בכל מריחת הזמן הקרובה, ואת הכול אפשר להשלים בשבוע האחרון. אפשר ממש להחליט על ספרים שנקרא ונלמד עד הבחירות, בזמן הרב שייחסך לנו כך. אפשר לבחור דווקא עכשיו לעשות מה שהפוליטיקאים לא עושים – להכיר ולהוקיר את החלקים השונים בחברה שלנו. לא לחפש למה לא לשבת איתם, אלא מה טוב בהם. אפשר להחליט שמה שיש לילדים שלנו לספר בתקופת הבחירות חשוב לפחות כמו מה שיש למיקי זוהר ולעֹפר שלח לומר ברדיו. אפשר גם סתם לשמוע מוזיקה טובה.

והנה, בסיומו של שבוע כל כך מתסכל ואינטנסיבי, מגיעה שבת. שבת שלום.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבועות – חג השלום

  מאמר מאת הרב אליעזר...

לא מחנה הימין עומד למשפט

  עו"ד נדב העצני על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם