להשקיף על השיטפון מהצד Featured

 390 5 phone
הזרם הבלתי פוסק של חומר תקשורתי – נקי וגם מגמתי – מאיים להטביע אותנו. בעזרת אימון של שרירים מנוונים ורכישת הרגלים חדשים נוכל למתן באופן ניכר את השפעת הסם הזה

יניב חניא

פעם, לפני הרבה מאוד שנים במונחים של התפתחות הטכנולוגיה האינטרנטית והמדיה שהיא מפעילה, היו מתנהלים לא מעט ויכוחים על מידת ה"אובייקטיביות" של התקשורת. כיום ברור לכולם, ורק מעטים עדיין מנסים להסתיר זאת, שלאנשי התקשורת יש אג'נדה, יש תפיסת עולם ויש מבט מאוד מסוים שמשפיע לחלוטין על הדיווחים, על הבחירה מה להבליט ומה לא ועל הצורה שבה מוצגים הצדדים השונים של כל דיון ציבורי. יש לזה גם סיבות טובות ואמיתיות, גם סיבות אנושיות הנובעות מחולשה ויצרים, וגם רצון ישיר ופשוט "לחנך, לשנות ולשלוט". או לפחות "לשלוט בשיח".

נניח שאתם כתבים צעירים, המתפרנסים די בקושי ואתם חייבים לעמוד בסטנדרטים המשוגעים של המדיה המודרנית, לדווח מהר, להתחרות ברשתות החברתיות התוססות וחסרות המעצורים, ובעיקר - לייצר המון המון צפיות שייַצרו המון המון כסף לבעלים של כלי התקשורת שלכם. מה תהיו מוכנים לעשות כדי להמשיך ולהיות חלק מהעניין? כדי לזכות באותה כתבה שמחר תקבל את החשיפה המיוחלת כל כך, וגם... שתחנך את כולם לראות את העולם בדיוק כמוכם? לאיזו פרובוקטיביות תהיו מוכנים להגיע?

אבל, מי שנמצא בתחתית של אותה פירמידת לחצים הוא לא הכתבים הצעירים שצריכים לרצות את כולם, אלא אנחנו. אלה שצורכים את המדיה הזאת, את ה"אייטמים" המשוגעים ואת התוצר של אותו מאבק בלתי נלאה לחשיפה. זה לא רק סרטונים במימון הקרן החדשה, אלו גם ידיעות, כתבות ואייטמים בלתי פוסקים שמגיעים אלינו מכל כיוון, בלחץ אינסופי... וצבועים, כולם, בדעות האישיות, באורח החיים של הכותבים ובהשפעה של פוליטיקלי קורקט מטורף. ורדיפת הרייטינג וההשפעה.

והחידוש? שזה ממש משפיע. משנה אותנו מבפנים. זה יוצר עולם משונה, תפיסת עולם משונה שכמעט אין בה מבט עמוק, מבט ארוך טווח או חשיבה אמיתית ונטולת השפעות חיצוניות. אם תרצו - עולם נטול עומק.

ההתמודדות מול השטף הזה מצריכה עבודה קשה וממוקדת, שרובה בראש שלנו. אולם כמו שאומרים למי שעושה תרגילי עיניים כדי להוריד משקפיים – "אם מצליחים, הרווח הוא לא רק לרפא את הבעיה, הוא רחב הרבה יותר".

השלב הראשון הוא הידע. צריך לדעת יותר, כמעט לחקור, איך זה עובד ומה המניעים של חלק ניכר מ"המדיה". צריך אפילו לדעת שחלק ניכר מזה הוא "משחק", שבו הכללים ברורים לכולם - יצירת סחרירים (ספינים), למשל, היא חלק לגיטימי של המשחק. וזה אומר לי, כצרכן, לדעת שהכותרות פרובוקטיביות בכוונה, שחלק ניכר מהדברים נועדו רק למשוך את תשומת ליבי ולגרום לכך שאקרא עוד ועוד כתבות או מאמרים. ולכן, אני מצידי צריך לעבוד על עצמי שלא ליפול ל"מלכודת" המתוחכמת הזו. וזה ממש לא קל, מניסיון.

גם התחושה שבה "אני חייב לדעת" היא ברובה טעות. כלומר - רמטכ"ל הרי יש רק אחד וגם יועץ תקשורת של ראש הממשלה הוא תפקיד נדיר. ולכן לא ממש מוכרחים לדעת כל הזמן מה קורה. זו אשליה. העולם ימשיך להסתובב גם אם לא תדע מה בדיוק אמר זה על זה או איך. וגם התעדכנות של פעמיים ביום היא דרך חיים לא רעה. ואילו פעמיים בשעה - זה מתכון בעייתי מאוד. אז צריך לעבוד על זה, לחשוב על זה, וגם "למנוע את הקושי" בכך שמסירים כל מיני אפליקציות אקטואליה לא מוכרחות.

כלי נוסף וחשוב הוא פיתוח הזמנים שבהם אנחנו לא הולכים עם הנייד ביד. התפילה, למשל, יכולה להיות נקודת התחלה מצוינת. לא לוקחים את הנייד לתפילה. גם אם יש לך סינון, גם אם אתה פריק חדשות, יש זמנים שבהם לא. זה שריר שמצריך אימון, כי זה קשה. בפעמים הראשונות תזהו בעצמכם תופעה שדומה לקריז של מכורים, ידיים שנשלחות לכיס בלי משים, קצת בלבול, ואפילו רטט מדומה של הנייד שאיננו. אבל עם הזמן מתרגלים. וגם מרגילים את הסביבה לכך שיש זמנים שבהם אתם לא זמינים. בנוסף, ממש לא חייבים לענות לכל הודעה כמה שניות אחרי שנשלחה. תחשבו כמה זה מעלה את הערך שלכם: "שלחתי לך הודעה לפני שש דקות שלמות ועדיין לא ענית", מישהו ישאל, ואתם משיבים ברוגע: "אה, לא ראיתי. אני לא לוקח את הטלפון לתפילה".

יש גם תיקון כללי יותר שאותו הציבור כולו צריך לעשות, והוא היחס ל"כותבים", עיתונאים בכירים ואנשי תקשורת בכלל. התרגלנו בזמן האחרון להתייחס לאנשים החשובים הללו כמובילי דעה, קובעי דרך או מעצבי אישיות. ממי שמסקרים אחרים, הם הפכו להיות אלו שמסוקרים, מהאנשים שבוחרים את איש השנה – לנבחרי איש השנה. תבדקו. תראו מי מוזמן לערבי שיח, לדיוני עומק או למפגשים שבהם צריך למשוך קהל. וגם זה חלק מהעבודה שצריך לעשות... כלומר - אם מישהו הוא בעל ידע ייחודי, מעמד חסר תקדים, אז בסדר. אבל אם לא, צריך להעניק מעמד של קובעי דעה למי שבאמת יש להם רקע ויכולת, לא רק למי שרודף שוב ושוב אחרי האייטם הבא ואלו הם חייו.

אז אמרנו - חינוך עצמי ושכנוע בנוגע לצורה שבה זה עובד, ועבודה אמיתית על הרצון לא להיות חלק מזה, ללמוד לא להאמין לכל מה שקוראים, שומעים, שלחו לנו או עיצבו את דעתנו להאמין. עבודה על ה"שריר" של השארת הנייד בבית או במדף הכניסה בזמנים מסוימים (על לכבות אני לא מדבר, זה באמת למיטיבי לכת), השתחררות מיישומוני חדשות מיותרים, הפחתת האמון במידע לא בדוק ולא מאומת, ועבודה חברתית על אנשים שיש להם זכות אמיתית להיות מנהיגים.

קל זה לא הולך להיות...

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם