להיות רלוונטי Featured

 12 abu
 

אשר בן אבו

 

יום אחד ישבתי עם דודיק, איזה בחור צעיר שיש לו יד ורגל בענייני תעבורת המידע ברשת, ושאלתי אותו: "למה הדברים שאני כותב בפייסבוק מגיעים לכל כך מעט אנשים? האם הפסקתי להיות רלוונטי לדורנו? אולי עליי לכתוב דברים יותר עכשוויים? מאמר הפוסט לדורנו?" הלה חיכך ראשו בידיו ושאל אותי: "כל כמה שעות אתה מעלה פוסט"? שעות?! צריך לכתוב כל כמה שעות?! הרי זה ממש עבודה במשרה מלאה! לפחות כך שמעתי מדַבּרים במסדרונות עובדי המדינה.

 

"שמע, אבו, אם לא תכתוב כל כמה שעות פשוט לא תהיה רלוונטי". שומו שמיים. אני לא אהיה רלוונטי רק בקבר! אמרתי לעצמי, ומייד העליתי את זה כפוסט.

 

עשרים ושלושה לייקים.

 

בסדר, אנחנו רק בתחילת הדרך. עברו כמה שעות, והרגשתי צורך של ממש להעלות על הכתב איזה הגיג מהגיגיי! וזה גם היה רשום לי בתזכורת "להעלות פוסט כדי להיות רלוונטי". רק שלא ידעתי על מה לכתוב. על הקבר כבר דיברתי לפני כמה שעות, מה עכשיו? אולי איזו פרוזה קצרה, משהו שאמציא על עצמי ועל חבר ילדות שהתנצר. כן, זה יתפוס חזק.

 

עשרים וחמישה לייקים פלוס "ריגשת".

 

האם היה שווה לי לנצר את אושיק כליפא מרמת עמידר בשביל עשרים וחמישה לייקים? לא בטוח. אבל האדם מסרב להפוך ללא רלוונטי כמו שהוא מפחד מהמוות עצמו. עוד מעט עוברות חמש שעות מאז הבישוף כליפא, ואני מתחיל להיות לחוץ, הידיים רועדות, חייב להיות רלוונטי. משתף כתבה על בנט וכותב "המועמד שלי לראשות הממשלה מתישהו". תייגתי את בנט, שקד, מועלם, גדסי, חרזי ומוטי "העיט" קקון, לכל מקרה. טלפון מדודיק הצעיר, "תיוגים מורידים חשיפה". מייד אני עורך ומוריד תיוגים, משאיר את העיט, לכל מקרה. שוב טלפון, "ערכת את הפוסט, הרגת אותו בידיים שלך". איזה לחץ, איזה לחץ! טוב, הפוסט הזה כבר גמור, פנינו לעתיד.

 

התעוררתי בחצות הלילה, מצאתי את עצמי מרוח על המקלדת. מה שהעיר אותי היה צליל התראה "דודיק העלה פוסט חדש". לא ייתכן! דודיק כתב "חמישה דברים מעצבנים בסדר עולה", בַמקום כתבתי עשרה דברים משמינים בסדר יורד. התראה! דודיק העלה סלפי עם יאיר יעקבי וכתב "הוא ביקש יפה, נגיד לו לא?" דודיק הזה הוא אריה של ממש. הערתי את הבנות בלי נקיפות, עשיתי איתן סלפי כולל פלאש: "אני והיפות שלי", ותייגתי שוב את קקון ליתר ביטחון. אחר כך לקחתי את היד של הקטנה ועשיתי כאילו שהיא מחזיקה לי את האצבע וכתבתי "מזל טוב, בת בבית אור בבית, ליולדת האמיצה שלום". לפתע התעוררה היולדת מהפוסט הלומת שינה, ראתה אותי ועוד שתי בנות צורחות, אחת מהן מחזיקה לי את האצבע באופן לא רצוני. "אני חייב להיות רלוונטי!" התחננתי לפניה. "לך לישון, אשר, מחר יש תור לטיפת חלב". "מה זה רלוונטי?!" השתגעתי, "יום אחד תהפכי לפוסט", אמרתי לה והעליתי תמונה שלה מסמנת לי עם היד "שלא תעז". המצב הידרדר מרגע לרגע, ובשלב כלשהו הפיד שלי היה מורכב רק מפוסטים של דודיק ושלי ופרסומת לדרכון הפורטוגלי.

 

ואז נזכרתי שבכלל לא עצרתי לבדוק כמה לייקים אני מקבל על כל פוסט. נדהמתי לגלות שהמספרים הלכו וקטנו עד כדי לייק אחד מאחת שולה בן אבו פלוס "ריגשת" (על הפוסט של העשרה דברים משמינים). הסיוט הנורא מכול התגשם אל מול עיניי. אני לא רלוונטי. אבל איך?! איך?! ואז ראיתי תנועה חשודה בזווית העין. אשתי מתעסקת עם הסלולרי שלה. "מה את עושה?" שאלתי. "מפסיקה לעקוב אחריך, זה די ברור, לא?" נפתרה התעלומה.

 

החלטנו לקחת הפסקה של שבוע מהפייסבוק ולגלות עוד כמה דברים שרלוונטיים לחיים שלי, למשל טסט לאוטו שזמנו היה לפני חצי שנה. אכן, גיליתי שיש עולם שלם בחוץ. אני כבר לא יכול לחכות כדי לחזור ולכתוב לכם על כמה דברים מדהימים שראיתי בסדר עולה.

 

לתגובות ולייקים: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם