לוחשות סוד Featured

 3 mezuza

הסיפור מאחורי מזוזות האבן של מערת המכפלה

אסף קדרון

לעולם לא אדע אם אברהם אבינו קבע מזוזה על כל אחד מארבעת פתחי האוהל שלו, אבל אני בטוח שאת הסיפור העומד מאחורי מזוזות האבן של מערת המכפלה הוא ישמח לשמוע. ואולי גם אתם.

לפני שלוש שנים...

טלפון מאיש המערה צורי: "אסף, שמעת שהערבים שוב השחיתו את המזוזות? יש כרגע אישור נדיר לשים מזוזות קבע, אתה יכול לבוא לראות את הפתחים?"

הגעתי.

בחנתי את המשקופים הרחבים.

"תעשה שהם לא יוכלו לתלוש אותן", אומר צורי.

"ושייראה עוצמתי", מוסיפה שלומית.

" בינתיים צריך מזוזה אחת לאולם אברהם, ואחת לאולם יעקב".

"מה עם יצחק?"

"בינתיים אי אפשר, אולם יצחק סגור לתפילת יהודים".

לאחר תפילה במערה, נסעתי צפונה על כביש 60.

בדרך לאיתמר ניסיתי לעכל את רוממות התפקיד שהוטל עליי. הרגשתי שעליי למצוא בעבור אברהם אבינו אבן עתיקה מאוד וממנה ליצור את המזוזה.

למצוא אבן כזאת, שבעצם נוכחותה תאפיל על גבב ההבלים שהשאירו העמים הזרים בניסיונותיהם לנכס את המקום לעצמם, וזאת באמצעות הטבעת כתובות שונות בקירות המערה.

חייבים למצוא אבן כזאת, שמפגש איתה יחבר כל יהודי בן דורנו לאברהם אבינו בחיבור ישיר, ללא שירותי החסות של הפרסים או ההלניסטים, הרומאים או הביזנטים, הצלבנים או הערבים, הממלוכים או העות'מאנים.

אבן כזאת שתהיה טעונה בסיפור האמיתי.

אבן שתזכיר לנו מי הוא אברהם אבינו ומה הוא בשבילנו.

אבן שתזכיר לנו גם מי אנחנו.

לקחתי תנ"ך.

ניסיתי למצוא את הפסוק המתעד את הרגעים הראשונים של אברהם בארץ.

"ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם... ויֵרא ה' אל אברם, ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, וייבן שם מזבח לה' הנראה אליו".

והנה זה פלא. הכול קורה בדיוק כאן בארץ שכם. ממש למרגלות איתמר.

זהו בדיוק המקום שבו נראה ה' לאברהם בפעם הראשונה (ולפי האור החיים הפך בכך מרכבה לשכינה).

כאן בדיוק המקום שבו בנה אברהם מזבח בפעם הראשונה.

וכאן גם בדיוק המקום שבו הבטיח ה' לאברהם את הארץ בפעם הראשונה.

הבנתי: האבן של אברהם נמצאת בשכם.

את האבן לאולם יעקב לא היה לי ספק מהיכן צריך לקחת. ברור שמהמקום שבו הודיע ה' ליעקב שההבטחות לאברהם וליצחק מדלגות על ישמעאל ועל עשו ומגיעות רק לו ולזרעו.

אתר חלום יעקב בבית אל.

ד"ר חגי בן ארצי איש בית אל סייע לי במציאת המקום.

"והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ה' א-לוהי אברהם אביך וא-לוהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ... והנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך... כי לא אעזובך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך".

עיניו בתנ"ך ועיניי באבני המקום.

הנה היא.

שנתיים לאחר מכן הגיע האישור ועימו הבקשה לקביעת מזוזה באולם יצחק.

את יצחק אבינו מיעטה התורה להזכיר. וכך גם אנחנו, במשך ימות השנה מעדיפים לדבר על אברהם איש החסד ועל יעקב אבי השבטים.

ולמרות זאת, ברגע האמת, בבוקרו של יום הדין, בשעה שעתידנו נתון על כף המאזניים ואגלי מבוכה מכסים את פנינו מתחת לטליתות - אנו מוציאים את הנשק הקבוע, הנשק שמכריע בכל שנה בנוק-אאוט מהיר כל מערכה, לטובתנו.

נשק עקדת יצחק.

אנו מספרים לבורא העולם דווקא על יצחק, ובעיקר על נכונותו הנשגבת להישחט. וזאת על אף שבקלות יכול היה להתנגד לאביו, גם בכוח הזרוע - שהרי היה בשיא כוחו, וכדברי המשנה: "בן שלושים לכוח", וגם בכוח הטענה - שהרי ידע היטב את דבר ה' "כי ביצחק יקרא לך זרע", מה עוד שהכיר בשרה שנפשה קשורה בנפשו ולא תוכל לשאת את הבשורה.

ובכל זאת נאזר במידת הגבורה, האיפוק וההתבטלות מפני רצון ה', ושמח על תפקידו החדש, עד כדי כך שאף ביקש מאביו לקושרו היטב כדי שלא יזיז עצמו בתנועה אינסטינקטיבית כשתעבור המאכלת על צווארו, וייפסל.

פניתי לארכאולוגים האמונים על סינון העפר היוצא מהר הבית וביקשתי:

"אני צריך אבן שהייתה עדה לאירוע המכונן של עקדת יצחק,

אבן ששמעה את המלאך צועק: אל תשלח ידך אל הנער".

"בוא, יש לי אחת כזאת, בעיניי ראיתי שאותה ממש הוציאו מההר".

הבטתי בה וראיתיה בוהקת מבעד לאבק.

"יש לך על מה לבהוק, את הולכת לפגוש אותו שוב".

בנוסף למילים "יצחק ורבקה" חקקתי עליה גם את המילים "עוקד הנעקד והמזבח", רק כדי להזכיר לו.

וכדי למנוע אי הבנות, עשינו גם ציור קטן של מזבח, שעשן עולה ומיתמר ממנו, כאילו רצה ה' את מעשינו.

אמן כן יהיה רצון.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם