בפרטים הקטנים Featured

 15 sivan 721

סיון רהב מאיר

1.

זו הפעם הראשונה שאני רואה עלייה לארץ מהצד השני. לא את הנחיתה הנרגשת בנתב"ג, אלא את האריזה הנרגשת בארצות הברית. השכנה שלנו, רחל קסטנר, בדרך לישראל. אחרי תיכון במנהטן, אחרי אוניברסיטת קולומביה, אחרי שכבר החלה לעבוד בתעשיית הקולנוע בארצות הברית – היא מקשיבה לציווי העתיק "לך לך".

במסיבת הפרדה השבוע כולם היו צריכים ללבוש כחול-לבן, וככה הסבירה רחלי:"בסוף, בשבועות האחרונים לא עסקתי באידיאלים הגדולים אלא בפרטים הקטנים. אני לא מתעסקת עכשיו בציונות, ביהדות ובאברהם אבינו, אלא בכמה שוקלת המזוודה ואיך לקנות בישראל מכונת כביסה ואיך אמצא שם עבודה. חשבתי על כך שגם אברהם אבינו שמע ציווי אלוקי, אבל בסוף היה צריך לארוז את האוהל ולנדוד ולחפש אוכל ושתייה. התורה גם מספרת על פרטי הפרטים האלה, על הרעב והצמא והקשיים שבדרך. כל דבר גדול וחשוב שאנחנו עושים בחיים – מורכב בסוף גם מטפסים שצריך למלא ומתור שצריך לעמוד בו. הלוואי שנרגיש משמעות גם בפרטים הקטנים. לך לך, למרות הבירוקרטיה".

בהצלחה רחל.

2.

הוא לא משל בשום אימפריה, לא פיקד על שום צבא, לא עשה ניסים, לא הנהיג קהל מאמינים עצום, וחסידו היחיד היה בנו. ובכל זאת, יותר ממחצית מבני האדם החיים היום על פני האדמה רואים את עצמם כממשיכי דרכו. למה בעצם? מה יש בו, באברהם אבינו?

הנה ההסבר של הרב פרופ' יונתן זקס, שמסביר שהתשובה של התורה לבחירת אברהם מפתיעה, ואפילו מרגשת: "אברהם פשוט נבחר להיות אב. קודם כול אבא. וכך נכתב בפרשה, כך אלוקים בעצמו מסביר מדוע אברהם נבחר למשימה: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. זה הכול. אלוקים יודע שהוא יהיה אבא טוב, מחנך טוב למשפחתו. לכן כולנו קוראים לו 'אברהם אבינו', עד היום. ואכן, כל האירועים הגדולים בחייו של אברהם – ההמתנה לילד, הולדת ישמעאל, המתח בין שרה להגר, הולדת יצחק ועקדתו – כולם נוגעים לתפקידו כְּאָב. היהדות רואה את ההורות כאתגר הנעלה ביותר. זה לא דבר טבעי ומובן מאליו, אלא משימה מקודשת. אברהם הוא קודם כול אבינו, ושרה היא קודם כול אימנו. הפרשה מזכירה לנו השבוע שזהו אחד התפקידים המשמעותיים בחייו של האדם".

3.

תמיד חשבתי שאברהם אבינו קוטע את השיחה עם אלוקים בעיצומה, כדי ללכת לקבל את פניהם של האורחים. פרשת השבוע הרי מתחילה בסיפור המפורסם הזה, מימי גן הילדים: אברהם יושב בפתח האוהל ביום חם, כמה ימים אחרי ברית המילה שלו, אלוקים מגיע ל"ביקור חולים", אבל אז עוברים שם שלושה אנשים זרים ואברהם נוטש את השיחה באמצע כדי להציע להם לאכול ולשתות. בשביל הכנסת אורחים – עוזבים את השכינה.

אבל פרשנינו מציעים הסבר עמוק יותר: אברהם לא עוזב את אלוקים, הוא מיישם את מה שלמד ממנו. בביקור החולים הזה, אלוקים מגלה לו את מידותיו, ובפרט את מידת החסד שלו. הביקור הזה הוא שיעור: ריבונו של עולם, הכול יכול, אכפתי כלפי הדברים הקטנים ביותר. הוא דואג, רחום, גומל חסדים. לכן כשאברהם רואה אנשים שזקוקים לעזרה ורץ אליהם – הוא לא עוזב את אלוקים, הוא מפנים את השיעור שלמד ומיישם אותו באופן מיידי: גם הוא רץ לגמול איתם חסד. הוא לא נפרד אלא מתחבר לאידיאל האלוקי, למידותיו של הבורא. זה אופן שבו הוא פועל ומצפה מאיתנו לפעול, כשאנחנו עוזבים דברים "גדולים" בשביל הצרכים ה"קטנים" של הזולת.

4.

פרשת השבוע מספקת מעין מבחן לבדוק את מעשינו – "מבחן השמחה". הנה הפסוקים שמתארים איך אברהם אבינו אירח את האורחים שלו: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה, וַיֹּאמֶר: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח... לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב... וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ". ארבע מילים יש כאן: וימהר, מהרי, רץ, וימהר. לא קשה לחוש שיש פה התלהבות רבה. אברהם ממש רוקד עם המאכלים בידיו, ממש שמח לקראת אורחיו. זה נכון בכל תחום של פעילות – אפשר לעשות את אותו מעשה בדיוק, אבל בגישה של "אוף, באסה, לא מתחשק לי אבל חייבים", ואפשר לפעול כמו אברהם ולחוש שזה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות כרגע.

הרב ירוחם ליבוביץ' ממיר כתב על כך: "דברי תורה צריכים להיות אצל האדם כעסק. בעסק מסחרי, כשקונה אחד בא לחנות, ובייחוד קונה ידוע אשר מרוויחים ממנו הרבה, כולם עומדים על רגליהם הכן לקראתו, לעשות רצונו. בבית אברהם אבינו, כשהיה נכנס איזה אורח, כל בני הבית עמדו על רגליהם, כולם רצו ו'עפו' סביבו, כי ידוע העסק הגדול אשר לרגלי האורח".

השאלה היא לא רק מה אתה עושה, אלא איך אתה עושה.

5.

"שלום סיון, אני כותבת לך ממקלט לנשים מוכות ושמו 'בת מלך'. לפני כמה חודשים נמלטתי לכאן עם ילדיי, אחרי שנים רבות מדי של שליטה, אלימות מסוגים שונים וסבל רב. הבנתי שאת מה ששמרתי בסוד כל השנים, שמא יֵדעו על כך בסביבה, בקהילה ובמקום עבודתי – אני לא יכולה להסתיר יותר. תמיד נשארתי מתוך מחשבה שאני מייצרת יציבות ושלמות של בית ומשפחה לילדים, אבל המצב רק הידרדר. היה לי קשה להסתכל לעצמי בעיניים ולהבין כי אני מה שנקרא 'אישה מוכה'. זה התחבר לי לכל הסטיגמות שהכרתי, והרי אני לא כזו. אבל היום, אחרי תהליך שיקום, לקראת יציאה מהמקלט לחיים עצמאיים, אני מבינה כמה טעיתי, מבינה שהייתי קורבן, שהייתי חייבת לצאת לדרך חדשה.

"'לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ' - זו הקריאה העתיקה של אלוקים אל אברהם אבינו, שקראנו בשבת שעברה. כמה קשה לעזוב ולעקור סביבה מוכרת שאליה התרגלנו, ולצאת למסע ארוך לעבר חירות, עצמאות וכבוד. אני יודעת שהקריאה הזו קיבלה לאורך השנים הרבה פירושים ונתנה השראה לרבים. אני מקווה שאפשר להוסיף גם את הפרשנות שלי, פרשנות שאולי תציל חיים של אחרות: הפסוק הזה הוא קריאה לאזור אומץ וכנות ולעשות את הדבר הנכון, לחשוב מה אלוקים היה מצפה שנעשה. לפעמים צריך לומר לעצמך: לְכִי לָךְ".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם