נקודת התורפה של קרפל Featured

 6 feiglin

משה פייגלין

בראיון ערב החג עם מוטי קרפל, ציין הכותב כי קרפל, הוא "מהוגי הדעות המובילים והמשפיעים של הציונות הדתית בדורנו". ספק אם יכול מישהו להעיד על כך יותר מהחתום מעלה. קרפל הוא הראשון שניסח בבהירות את הצורך ביצירת מנהיגות אמונית לישראל. ראוי אם כן לזכור, כי גם כשדרכנו חלוקות, שמורה למוטי מניית יסוד בכל הישגיי הציבוריים (את ה'קרדיט' לכישלונות אשמור לעצמי).

היכן אם כן המחלוקת?

במקום שבחו, שם נמצאת נקודת התורפה של משנתו.

קרפל הוא "...של הציונות הדתית...". מהגות פורצת דרך הפכה הגותו להגות התחומה בגבולותיה (שלא ברור מה הם), הגות המסמנת כל העת את העיגולים סביב הכיפה הסרוגה שבה ורק בה נעוץ החץ. למעשה ראוי לדייק ולומר כי מהוגה 'מוביל' של הציונות הדתית, הפך קרפל להוגה 'מובל' על ידה. מאיש הר הבית ותנועת 'חי וקיים', מתלמידו של שבתי בן דב שכל הגותו ספוגה בביקורת חודרת ואכזרית המעמידה את הנאמנות למדינה על תנאי, מאיש המהפכה האמונית, הפך קרפל לשופר הממסד.

זכור לי כיצד התלהב מוטי מכוכבה העולה של הציונות הדתית – נפתלי בנט - והשליך את יהבו על המצליחן שאימץ כביכול את דרכה של 'מנהיגות יהודית בליכוד' – רק מתוככי הממסד הסרוג.

תמוה היה הדבר בעיניי, אך בחרתי לצפות בבנט מספסליה האחוריים של סיעת הליכוד בכנסת ולבחון שמא פספסתי משהו. בדיעבד אפשר לומר כי לא היה צומת אחד שבו נדרשו בנט (ושקד) לבחור בין בחירה ערכית/לאומית, לבין בחירה תועלתית/אישית, צומת שלא נבחרה בו לבסוף האפשרות השנייה. ביני לביני הוספתי ונתתי אשראי לבנט בזכות מוטי. כשבנט ושקד בחרו לבסוף לגבות את עינויי השווא של צעירים מן המגזר, משוכנע הייתי שעכשיו יבין קרפל את טעותו ויתייצב לטובת הנערים - הרי קרפל הוא הוגה דעות, המרחב שבו הוא פועל הוא מרחב האמת הפילוסופית, לא מרחב האילוץ הפוליטי; אך קרפל בחר ללכת בין הטיפות, הגיב לבסוף בשפה רפה וּודאי שלא התייצב ברגע האמת נגד מעשה הזוועה של בן טיפוחיו. במחדלו זה, הפך ההוגה הגדול של הציונות הדתית ופטרונו האינטלקטואלי של בנט, לשותף לפשע. מבנט ושקד, קשה היה לצפות להתנהגות אחרת – הם כלל לא מבינים את פשעם - אך ממוטי קרפל (ומרבנים מרכזיים) ודאי שכן. המושג 'בגידת האינטלקטואלים' כאילו נברא בעבור המקרה הזה. לעולם חריפות המחשבה אינה ערובה לבחירה מוסרית נכונה. גדולי האינטלקטואלים סונוורו על ידי גדולי העריצים, ו"כשכורתים עצים ניתזים שבבים". כשהוגה הדעות המוביל של הציונות הדתית דוגל בסוג של בולשביזם אמוני – מה לנו כי נלין על הפוליטיקאים שלה.

בגידת האינטלקטואלים הסרוגים טשטשה את הבהירות המוסרית בציונות הדתית ושימרה את הלגיטימיות של בנט במגזר. כך מצאתי עצמי – בכובעי הפוליטי – נאלץ לשאת ולתת עימו בניסיון לאגם יחדיו את הציבור שהוסיף וראה בו את מנהיגו, אך פתוח היה לבשורת זהות.

במשך 20 שנה בנינו בעבור הציונות הדתית את המכשיר הפוליטי להנהגת המדינה. יותר מ-20 אלף חברים – רובם סרוגים – פקדנו לליכוד. מדובר היה בכוח הפוליטי הגדול והמאורגן ביותר שקם בו מעולם, כוח שהיה מביא כל קבוצה אחרת להנהגת מפלגת השלטון. אצל הסרוגים זה לא קרה, לא מכיוון שהליכוד לא רצה אלא משום שהציונות הדתית לא חפצה בכך (בספרי 'קץ הנורמליות' מתואר בפרוטרוט הביטוי הפוליטי של חוסר הרצון הזה).

הסרוגים לא רוצים להנהיג, מוטי, לכן הולכים הם ומאבדים (ובצדק) את מעמדם הפוליטי.

בנט, אגב, כן רוצה. לכן הוא מחפש את דרכו לליכוד. כלומר באופן פרדוקסלי, בנט הוא ההוכחה לטעותו של קרפל.

למה הם לא רוצים להנהיג?

קרפל מסביר, ובצדק, שאין לציונות הדתית אידאולוגיה רלוונטית.

אבל האם מפני שלא ניסחה אידאולוגיה היא לא מנהיגה? או שמא להפך, היא לא רוצה להנהיג ולכן לעולם לא תפתח אידאולוגיה שכזו!

ספק אם מדינת ישראל יכולה הייתה להתקיים בלי הציונות הדתית, אולם חורבן גוש קטיף הביא אותי למסקנה שכתנועה, הציונות הדתית לא קיימת יותר. מי שאין לו גבולות משל עצמו, לא באמת קיים, ולכן אינו מסוגל להציב גבולות לשכנו – ובוודאי שלא להנהיגו.

האם הצבא מסוגל כיום לפקוד על חייליו לגרש ולהחריב כפר ערבי בשומרון? או לחזור בו מפקודת השירות המשותף? ברור שלא. משום שברור כי סירוב לפקודה שכזו יגובה בלגיטימציה רחבה מצד המנהיגות האינטלקטואלית של השמאל ולכן פקודה שכזו לא תינתן. אילו הייתה המנהיגות הרוחנית-אינטלקטואלית של הכיפות הסרוגות נאמנה גם היא 'על תנאי', ומגבה באופן ברור וגורף סירוב לפקודת הגירוש, הפקודה לא הייתה ניתנת, גוש קטיף היה מוסיף ופורח וישראל לא הייתה הופכת לבת ערובה של חמאס.

"אנחנו מכירים אותם", פילח אז עמרי שרון את ליבי בחביבות כשניסינו לאיים בתוככי הליכוד באקדחנו הריק, "הם יבצעו".

האידאולוגיה הסרוגה התבלבלה. התאהבה בתהליך. התחלפו לה היוצרות בין הכלי והמטרה. עם הנצח החל מפחד מדרך קצרה... התאהב באינסופית... ראשית צמיחת החליפה את גאולתנו... הכותל את הר הבית - בקצה האחד של הסרוגים החליף הימין את המשיח, ובקצה האחר הפכו חלק מעובדי ה' לעובדי מדינה.

מדינת ישראל היא הילד שלנו, לא האבא שלנו. כשהאידאולוגיה נשענת על המדינה, היא מאבדת את היכולת להציב לה גבולות, ולשמור - גם על המדינה, וגם על הרלוונטיות הפוליטית שלה עצמה.

אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. לכן לא פיתחה הציונות הדתית אידאולוגיה רלוונטית להנהגת המדינה והיא לעולם לא תפתח. היא אינה עומדת על חוף מבטחים תודעתי בלתי תלוי, שממנו אפשר להושיט יד ולומר "אחריי".

בגוש קטיף התפוצצה הציונות הדתית לאלף רסיסים ופיזרה אבק כוכבים שמפרה את החברה הישראלית כולה, אבל כתנועה התברר שהיא לא קיימת. מצד אחד הדתל"שיות, מצד שני החרדיות הסרוגה. שום חזון ובשורה לאומית לחברה הישראלית כבר לא מסוגל לפרוץ מהמרחב הזה, מלבד עסקנות סרוגה בליכוד מחד גיסא, ומאבק פסיאודו חרדי נגד שירת נשים בצבא – מאידך גיסא.

אבל כמו האיש אצל 'הארי פוטר' שאת שמו אסור לומר, יש תנועה שדווקא כן העזה לנסח אידאולוגיה שכזו, לא סתם ניסחה, ניסחה כמצע של מפלגה שרצה לכנסת, ופרסמה כספר בכל חנויות הספרים, והספר הזה הפך לרב-מכר אצל כל צעירי ישראל – ממש לא רק הסרוגים – רב-מכר ששיגע את המדינה ואיים להקפיץ את התנועה ובשורתה אל המקום שבו ניצב בעת כתיבת שורות אלו אביגדור ליברמן...

במקום לתקוע את המדינה, נראה כי יכולנו להתחיל לכוונהּ אל השלב הבא בגאולת ישראל, שלב הסינרגיה שבין היהדות והישראליות. אלא שאז התאחדו כל הממסדים ובראשם ממסדי הציונות הדתית (וקרפל) בכדי לנפץ את המראה הלא מחמיאה הזו - ואין במילים אלה בכדי להפחית מטעויותיי ומאחריותי האישית לכישלון.

צודק קרפל שהשמרנות אינה התשובה. לא השמרנות היא לוז מצע זהות – אלא החירות, החירות לעבוד את ה' לבדו.

נכתבה כאן אידאולוגיה שמשחררת את האזרח כלכלית ורוחנית, אידאולוגיה שמסירה את המחיצות הפנימיות שיוצרת המדינה המפרידה ומושלת באזרחיה, אידאולוגיה שמסירה את הפחד זה מזה ולכן מעוררת את העניין והסקרנות זה בזה ומתוך כך פותחת את השער לדיאלקטיקה והפריה כלל-ישראלית ולעלייתה של תורת ארץ ישראל.

נכתבה כאן אידאולוגיה פוליטית שבתוך המציאות הנתונה מעיזה לחלום על בית מקדש, אידאולוגיה שמעיזה לפתח ולקדם את עצמאות המשפט העברי, אידאולוגיה שמראה כיצד להחיל ריבונות מלאה ולרשת את כל ארצנו, אידאולוגיה שמראה כיצד לפתח את ירושלים לקראת גאולת ישראל.

מישהו לקח כאן ברצינות את הרב קוק היישר אל הישראליות בכל רבדיה.

מישהו כאן מאמין ולא מפחד.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חוזרים לתוכנית אלון

  מאמר מאת ח"כ מוטי...

הסמארטפונים כאן כדי להישאר

  מאמר מאת הרב יניב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם