אם אין מלון Featured

 m 7 abu

אשר בן אבו

"זה לא נגמר עד שזה לא נגמר!" אמרה לי אשתי בהחלטיות של מתנגד חיסונים, ואשר על כן בסיומו של טיול הקיץ הגדול לא חנינו בבית אלא עשינו פרסה ושמנו פעמינו אל המלון הראשון שייקרה בדרכנו, על מנת לבלות בו את השבת האחרונה של החופש. ממילא המזוודות אצלנו תמיד ארוזות, והעגלות מקופלות באוטו כי "אי אפשר לדעת מתי נרצה לנסוע להורים במקום לעשות שבת בבית על חשבוננו", כך שהתהליך היה בעבורנו פשוט כמו משוואה עם אפס נעלמים. יאללה נוסעים ויהי מה.

מה שלא לקחנו בחשבון הוא שבחודש אוגוסט כל המלונות כבר תפוסים, ואם לא סגרת מקום לפני חודשיים, סיכוייך למצוא מנוח לכף רגלך שואפים לאפס, אלא אם כן אתה מתחנן על נפשך וצועק על פקידת הקבלה בליווי מריטות שערות ראשך, אז אתה מסולק אל תא מעצר במקום. עברנו מלון מלון והישועה איננה באה, ולעומת זאת השבת מתקרבת במהירות של רכבת סילון – שילוב של רכבת ישראל עם מטוס סילון – המצאה שלעולם לא תהיה בגלל ועד הרכבות ואין כאן המקום להאריך.

"יש להם מקום!" צווחה אשתי, ואני כמעט התנגשתי ביחמור עסיסי.

"איפה?! תגידי לי איפה אישה!"

"באכסניית הנוער חרובי האלון! רק חמישים דקות צפונית למטולה!"

"אבל אנחנו לא נוער, האם יקבלו אותנו?"

"סע כבר אבו, סע! כל החיים אתה רק מעכב אותי!"

חייב להודות שהמשפט האחרון היה מנותק כל הקשר, אבל כשאשתי רוצה משהו היא משתמשת בכל התותחים אפילו באלו שהיא לא יודעת איך מפעילים.

כשהגענו, חשכו עינינו. בחדר היו שמונה מיטות קומתיים עם סולמות מברזל. השלט של המזגן היה קשור בשלשלות לכיור, ועל השולחן היה מונח לו"ז שכותרתו הייתה "בס"ד שנזכה כולנו לראות מעלת חברינו, שבת קודש פרשת ואתחנן, אין להיעדר משום פעילות ללא אישור מהמדריך".

"איזה מדריך לכל הרוחות?!" שאלתי את אשתי.

"אני המדריך!" נכנס פתע לחדר בחור בן שמונה-עשרה לכל היותר, עם בלורית שאומרת "אני המלך של הסניף", וציציות סדורות לו תלתלים. התעלפתי על הקומתיים. "ברוכים הבאים משפחת בן אבו! חבל שאיחרתם ופספסתם את מצגת הפתיחה של השבת, לא נורא, תשלימו אותה בצאת השבת לאחר יחידת הסיכום שתיערך באולם תירוש. אה, ושכחתי להציג את עצמי! שמי הוא יהושפט איתנוביץ' מישיבת ההסדר בחורפיש ואני המדריך שלכם לשבת. בבקשה להחליט מי אחראי חדר שיבוא לחתום אצלי שכל הציוד בחדר תקין, אם במוצאי שבת נגלה סדק באחד החלונות אתם תשלמו חבל לכם על הזמן".

"עכשיו הבנתי איך דווקא פה נשאר מקום באוגוסט", אמרתי. "האמת שבמקרה התפנה חדר אחרון כי הזוג שהיה אמור להיות פה התפרע בהסעה אז החלטנו שאת סוף השבוע הם יבלו בבית ולא חוזרים בלי אישור מההורים". "זה לא אמיתי!" אמרתי. "ודאי שכן, הקושי היחיד הוא להשיג את ההורים כי אחד בסגולה והשנייה בבית המנוחות".

"את קולטת מה הולך פה?!" אמרתי לאשתי. "נריה?", קראתי ואין עונה. מיד הרמתי צלצול. "אני ב'קפה-דילמה' באולם ארבל, רושמים שמות", היא אמרה בלחש לשפופרת. לא האמנתי שהיא משאירה אותי לבד עם הבנות. אבל אז גיליתי שאני לבד בחדר. יסמין בת השנתיים השאירה לי פתק "אני ועורי בשו"ת 'בינו לבינה' באולם גלבוע, הייתה לי שאלה ממש חשובה לשאול, ועורי סתם רצתה לשמוע דיבורים על בנים. ביוש".

השבת עברה לאט יותר מתפילת שחרית של שבת ארגון. התרוצצנו מפעילות לפעילות ובין לבין דחפנו עוגות חנק באולם קולורבי. בסעודה שלישית אכלנו בצה קשה עם סלט בצים לשירת 'כשהנשמה מאירה' והרגשנו איך הנשמה שלנו הולכת וכבה. מוצאי שבת הגיע בסופו של דבר (בשעה 22:45), הגענו לחדר מרוטים ומזיעים והכיסים שלנו היו מפוצצים בצ'ופרים צבועים בצבעי פסטל. כשארזנו את כל הפקלאות באוטו והנעתי, הגיע אלינו יהושפט בריצה: "שכחתם את יחידת הסיכום! קדימה לאולם תירוש".

מקום קבורתו לא נודע.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם