הבסיס לניצחון Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

  1. שני תאריכים יקרים התאחדו השבוע: 1 בספטמבר וא' באלול. שניהם, בלי הגזמה, מזכירים לנו את סלע קיומנו. ב-1 בספטמבר יותר משני מיליון ילדים ישראלים חזרו אל ספסל הלימודים. נעמי שמר כתבה פעם בעבור יהורם גאון את המילים הבאות: "מחלוני אני רואה, רחוב כמו נהר גואה, ואנשים לעבודת-יומם הולכים, ותינוקות של בית רבן, עם הילקוט שעל גבם". הפזמון הוא "לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כל כך מהר". גאון הסביר פעם שזהו הבסיס לניצחונה של חברה: נהר גואה של תינוקות של בית רבן, עם הילקוט שעל גבם. השבוע ראינו שוב נהר כזה.

א' באלול פותח את ימי התשובה, הרחמים והסליחות. 40 הימים שעד יום הכיפורים. בעולם הישיבות התחיל "זמן אלול", זמן לימוד ותיקון אינטנסיבי, ובכל העולם היהודי מורגש דופק אחר. ההזדמנות השנתית להשתנות ולפתוח דף חדש מתחילה. השנה אלול מציב אתגר מיוחד: לא להגיד רק במה הפוליטיקאים לא בסדר, לא לתקוף מגזרים ומפלגות, אלא להפנות את הביקורת כלפי עצמנו, לבדוק איך אנחנו יכולים להשתפר. בווידוי ביום הכיפורים – שבוא יבוא אחרי כל המהומה הזו – הרי נגיד "אשמנו, בגדנו" ולא "גנץ טעה, ביבי שגה".

התחלות טובות.

  1. פרשת שופטים מתארת את "עיר המקלט", שאליה נמלט ובורח מי שהרג אדם אחר בשוגג. שם הוא מתנתק מהחברה ועובר תהליך חינוכי ושיקומי כדי לשוב ולחיות בקרב הציבור. מהן ערי המקלט שלנו היום? הפרשנים מציינים כמה מקומות שאליהם האדם יכול וצריך לברוח מהבעיות, הבלבול, הכאב והטעויות שלנו. הנה כמה דוגמאות:

בכל רחבי העולם היהודי החלו השבוע יוצאי ספרד לומר סליחות, לקראת יום הכיפורים. בספרו החדש "לקראתי מצאתיך" מתאר הרב חיים סבתו את הסליחות הקסומות של ילדותו במעברה: "סבא מנעים בסליחות. ניגוני סליחות יש צער בהם, מצער השכינה ומצער הגלות ומצער החטא, אבל ייאוש אין בהם. יורדים למעמקי הלב, ועולים להרהורי תשובה, עד שחוזרים ומנצנצים בזיק תקווה. והכול בוכים. אלו בוכים על הגוף ותחלואיו, ואלו בוכים על ייסורי הנשמה בחטאיה, ויש שמתוך ששומעים אחרים בוכים, בוכים עימם. ואף מן העזרה נשמע קול בכייה זו. עומדת בזווית זו ונאנחת, וזו כנגדה בזווית אחרת מתייפחת. זקנות שבהן נאנחות על עוונותיהן, מתחננות לאחרית טובה. בינוניות שבהן בוכות על בנותיהן שלא נישאו, ילדות שבהן בוכות מתוך שרואות אִמותיהן בוכות. ואז ננערים כולם וקוראים כאיש אחד בלב אחד: "אֵ-ל רַחוּם וחַנוּן', ואחר הסליחות שרים בנעימה של פיוס, כמי שמובטחים בחנינה: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֶּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם'. לב מי לא יימס ביום הזה".

העולם השתנה. אולי הנהירה האדירה לסליחות ולסיורי סליחות נובעת מגעגוע עמוק שלנו לתמימות ולפשטות האלה.

התורה עצמה היא סוג של "עיר מקלט" – שמאפשרת להתנתק מהרעשים ומההפרעות ולצלול לתוכה. רבים ברחבי העולם נכנסו בא' באלול לעיר מקלט כזו, להתחיל שנה של צמיחה ושל לימוד תורה לשמה. יש מי שמשבץ לאורך היום עיר מקלט תורנית שכזו, בדקות או שעות ספורות של לימוד.

גם הזוגיות והמשפחה הן מקום שבו אנחנו אמורים להיות מוגנים מפני כל העולם ולקבל כוחות. איך שר אהוד בנאי בשירו "עיר מקלט"? "כי את, כן את, תהיי לי עיר מקלט".

אבל יש גם עיר מקלט בזמן, לא במרחב. הפרשנים מציינים כי יש לנו מקלט שבועי (שבת) וגם מקלט שנתי, שאנחנו נמצאים בעיצומו – חודש אלול. חודש אלול מיועד לתיקון, שינוי והתחדשות.

פרשנים חסידיים רבים קוראים לנו למצוא את עיר המקלט שלנו, את המקום שבו משאירים את המהומה בחוץ, ונפתחים לתהליך של שינוי ושיפור.

נהוג לצטט ביחס לכל ערי המקלט האלה את הפסוק שמבטיח שנמצא בהן חיים: "יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה – וָחָי".

  1. איך להתייחס לדף כתיבה ריק וחלק שמולנו? את הסיפור הבא סיפר הרב יעקב אדלשטיין, שזכה להיות תלמידו של החזון אי"ש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ): "בצעירותי, החזון אי"ש אמר לי לכתוב כמה שורות שהוא יכתיב לי, מילה במילה. הוא אמר לי לקחת משולחנו בלוק של נייר מכתבים, שדבוקים יחד ונתלשים מלמעלה, ולהתחיל לכתוב. הוא ראה שאני מקרב את הקולמוס אל השורה העליונה של הדף, ואז עצר בעדי ואמר: לא כך יש לעשות, אלא לכתוב את הדברים בחמש השורות התחתונות של הדף. מדוע? כדי שכל הדף שנשאר מחובר מלמעלה בבלוק יישאר ראוי לשימוש, אחרי שהוא יגזור ממנו את חמש השורות התחתונות. למדתי אז ממנו כמה צריך להיות רגיש לסביבה, לחפצים, ולפתח את עדינות הנפש. גם היום, אדם יכול לשבת באירוע ולקחת בכל פעם כוס חד-פעמית אחרת, סתם".

המקור לדברים, הסביר הרב אדלשטיין, מופיע בפרשת "שופטים". כשמטילים מצור על עיר מסוימת, הפרשה מצווה עלינו שלא לפגוע בעצים שמסביב: "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ". חז"ל מסבירים שזה לא רק איסור לכרות עצים, אלא איסור השחתה כללי, המכונה איסור "בל תשחית". היום אפשר לראות זאת כסוג של "תודעה ירוקה": לא לפגוע במה שאפשר ליהנות ממנו, לא להרוס את מה שנועד לתועלת. להסתכל ברגישות על כל פרט בעולמנו, אפילו על בלוק מכתבים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם