עיר מקלט Featured

 m 2 ir miklat

נפלט, נמלט – מבקש עיר מקלט?

אדם פז הלך עם אשתו להצגה "נבכים", וחוץ מהנאה ממשחק משובח הוא גילה שעיר מקלט היא לא מצווה ששייכת לעולם העתיק – היא בשורה של תשובה ארץ-ישראלית

אדם פז

פייר, כשראיתי פרסום להצגה על עיר מקלט, מיד זפזפתי הלאה בעיניים. לא רק שהמצווה הזאת יושבת אצלי על מדף הענתיקות, ליד מצוות פטר חמור ועבד עברי – גם האמירה שלה לא שייכת לחיי היום. מה לי להתפלש בחטא כל כך הרבה? למה שיהיה אכפת לי כל כך מהייסורים ומהנפילות, הלא אני שייך לדור הגאולה – הפנים לעתיד. אנחנו דור חופשי אנחנו. התשובה היא אל הקב"ה באהבה ולא בראש שלי בכלל להתחיל לחפור בפסיכולוגיה הפנימית של רוצחים בשגגה.

אבל יצא שהדייט השבועי שלי עם אשתי נפל באותו יום, וממילא הסתובבנו ביפו ליד תיאטרון הסמטה, אז אמרנו למה לא. הרבה זמן לא היינו בהצגה טובה. יש בתיאטרון משהו שאין בקולנוע. אנשים חיים שעוברים טלטלה, לפעמים זה משחרר גם אצלך דברים. אז החלטנו לתת צ'אנס – והטוויסט בעלילה קרה כבר במערכה הראשונה.

מדובר בהצגה "נבכים", שנכתבה בידי איילת סנאי המוכשרת, ושייכת לתיאטרון 'השחר' (ומתארחת ומוצגת בתיאטרון 'הסמטה'). היא מתארת מציאות של ערי מקלט בעולם המודרני, ומספרת על יאיר, בחור צעיר שמתוך רצון לעצור קטטה פוגע והורג את אחד הצדדים – ומיד נמלט ל'עיר מקלט' פיקטיבית. הטוויסט בעיניי הוא בכלל לא מה שקורה בעלילה (שכתובה היטב בפני עצמה) – תנאי הכניסה לעיר האוטופית הזו כוללים הליך טיפולי פנימי אישיותי שיקומי, במקרה הזה של אדם המתכחש להכיר בטעותו – ועובר את כל השלבים הפסיכולוגיים של הכרה בחטאו. בין השורות, האמירה המרכזית היא שהתנאי להתקדמות הלאה, לתשובה מאהבה – הוא שיקום אמיתי וכן שפותח ברצינות את הפאשלות הכי מביכות של האדם, המודעות ובעיקר אלו שאינן מודעות, ומבקש להביט להן בעיניים. אם לפני הצפייה חשבתי שאלול הקרוב הולך להיות בעיקר תנועה קדימה, הגיעה העלילה הגאונית הזו וחבטה בפניי – באלול חוזרים אחורה לאסוף שאריות. עיר מקלט איננה מצווה גלותית, היא מצווה ארץ ישראלית. היא כולה תשובה מאהבה. היא לא בריחה מהעבר, היא בוודאי איננה פלסטר – אלא הזמנה לפתוח את השגגה, ללמוד אותה, ללמוד ממנה. לא להתעלם.

איך אפשר בכלל להתעלם מול המשחק הבאמת משובח של גלעד שמולביץ השחקן הראשי, הבעות הפנים של מתי סקיבא, והכריזמה הנוטפת משרון ונצובסקי. שלושתם שחקנים שלא הכרתי, מעולמות שונים, שהמפגש ביניהם על הבמה פשוט גורם למוח שלך לחשוב, ולהישאב לדילמה של האדם הבורח, שהיא בעצם הדילמה הפנימית של החיים שלנו בעצמנו. התפתחות העלילה מולידה עוד ועוד גילויים שהופכים את הדילמה ליותר ויותר דקה, יותר ויותר יוצאת דופן, עד הסוף שפשוט לוקח את כל מה שחשבת שהולך לקרות, ומרתק אותך אל המציאות.

עיר מקלט יכולה להחזיר בקונסטלציה מסוימת רכיב חשוב בחברה הישראלית המתקדמת – הפיכת בתי הכלא וכל מערכת הענישה הכללית למערכת שעניינה שיקום. התבוננות פנימה אל הנקודות החלשות לא מתוך השפלה 'נוצרית' הדורשת מהאדם וידוי ומזכירה לו כמה קטן וחוטא הוא – אלא דווקא מתוך הרצון לשחרר את הנקמה והאלימות הלא מודעת מהצד האחד, ולתת לאזרחים שבה כלים לרגישות ולאכפתיות מהצד השני. השלבים שבהם האדם עומד מול החטא שלו, מכיר בו, ומבקש עליו מחילה – בפרט אלה ש"אין להם ראש" לזה, הם המפתח היחיד לעתיד מתוקן. מזל שבסוף היה לי ראש.

****

פרטים נוספים על ההצגה ועל הצגות נוספות של תיאטרון השחר: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חוזרים לתוכנית אלון

  מאמר מאת ח"כ מוטי...

הסמארטפונים כאן כדי להישאר

  מאמר מאת הרב יניב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם