אבו תור - קיץ

12abu

13leviteh

מחשבות לטמפרטורות גבוהות
אשר בן אבו

"סוף סוף נגמרה השנה", אמר כדור הארץ ויצא לפגרה השנתית שלו, מפקיר את גורל תושביו לגחמות השמש המתעפצת. השמש מצדה מתחה אברים והפציצה את העוברים והשבים בקרני חום של שביזות יום א'. האוויר ברחובות כמו קפא אבל בקטע חם. עוף לא צייץ, פרה לא געתה ושמונה מיליון ישראלים תכננו חופשה בצפון הקוטב הצפוני. "היום יהיה חם מהרגיל לעונה", הודיעו החזאים ועלעלו במרץ בדפי הארכיונים שבידיהם כדי לחפש מתי לאחרונה היה חם סבבה לעונה, וגילו שזה היה אי-אז בשנות השמונים העליזות, שאמנם לא כל מה שקרה שם היה עליז בדגש על צווי אפנה. שום דבר מיוחד לא יכול היה לקרות ביום קיץ חם ומשמים שכזה.


אבל אז קרה דבר מיוחד. טיפה אחת קרה של מים מצאה את עצמה נוצרת יש מאין בתחתיתו של ענן נוצה, בקו אווירי ישיר מעל מדינת חום-יולי-אוגוסט-ישראל, ומהרגע שנוצרה התחילה תנועה מהירה בכיוון מטה. "בחיי, כבר הגיע נובמבר?" הייתה שואלת את עצמה הטיפה אילו יכלה לדבר. אנחנו נשאל בשמה, ונענה שלא. טעות מטאורולוגית חסרת כל סיכוי הסתברותי התרחשה כנגד כל הסיכויים שלא היו ממילא, ויצרה מציאות כזו שבה התחיל להיווצר גשם בתחילתו של קיץ מהביל. מיד לאחר שעמדה על טעותה תיקנה הטעות את הבלגן מעשה ידיה, אלא שא-ברוך, טיפה אחת מהגשם ההוא כבר נוצרה, וכאמור הייתה מחצית הדרך בואכה בן-יהודה פינת אלנבי, הודות לכוח המשיכה – היחיד באירוע הזה שדווקא פעל למופת.


במקרה לגמרי, במרחק חמישה-עשר קילומטרים נמוכה משם, התהלך אדם בשם פויינקה אלנבי (אין קשר לאלנבי הרחוב), אדם ממוצא אשכנזי בגיל השלושים ושתיים לחייו, ורצה למות. הוא דווקא היה אדם רגיל מטבעו וכמעט אופטימי אבל אשכנזי כאמור, והחום היה עליו למכת מוות של ממש. הסיבה שהכריחה אותו לצאת מביתו הקריר אל החום הלוהט הייתה הסיבה היחידה שבגללה אנשים כמו פויינקה אלנבי היו יוצאים מביתם הקריר אל החום הלוהט - חוב לביטוח לאומי. חוב של ארבעה-עשר שקלים חדשים אם נדייק, סכום פעוט, שעתיד לגדול לסכום מפלצתי של מיליון ומאתיים אירו אם הוא לא ישולם ביום זה ממש ועד השעה ארבע. למותר לציין שהשעון הראה שלוש חמישים וחמש ולא התכוון להפסיק להתקדם. אם כן, השניים עושים את דרכם שלא מרצונם וכנגד טבע בריאתם – הטיפה מחד גיסא ופויינקה מאידך גיסא, אך הבדל אחד ביניהם – בעוד זה מתהלך אל מר גורלו הצפוי לו מראש, זו מסתחררת במהירות אל הלא נודע המסקרן, המסעיר והחד-פעמי, ותוהה מה יזמנו לה החיים.


כשהגיע פויינקה אלנבי אל סוף רחוב אלנבי אל פתח המשרד לביטוח לאומי השעה הייתה דקה לארבע, וכל הסימנים הראו מכת חום (והשמנת יתר). באותו הרגע בדיוק הטיפה הנוחתת מלמעלה הגיעה למסקנה האחרונה והסופית שלה בדיון שערכה עם עצמה בנושא "מהי מהות החיים וייעודם". התשובה הייתה – "השקעה מאסיבית בקופות גמל". אבל בחיים כמו בחיים, רבות מהתוכניות שלנו לא יוצאות אל הפועל, ופויינקה שלנו, רגע לפני שהצליח להציב כף רגל של נוכחות בפתח המשרד לביטוח לאומי, חטף מכת חום והתעלף אל הרצפה. הטיפה מצדה גם כן לא זכתה לממש את ייעוד חייה ולהשקיע בענק בקופת גמל זו או אחרת, ונחתה בהתפוצצות ובפישוט אברים על אפו השמנוני של פוייקה אלנבי.


זה גרם לו להתעורר.


השומר בכניסה, שאומן במיוחד לרגעים מיוחדים מעין אלו, פעל כמצופה ממנו, הביט בשעון, ראה שהשעה היא ארבע בדיוק, נעל את הדלת על בריח והתכונן לעוד יום חסר מעש שיגיע למחרת. פויינקה אלנבי המובס בירך בשם ומלכות "ברוך שכמעט עשה לי נס במקום הזה", הסתובב כלעומת שבא, וחשב לעצמו ששום דבר מיוחד לא יכול היה לקרות ביום קיץ חם ומשמים שכזה.

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

צילום: יח"צ

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

כוח הצבא הוא ב'יסוד'

  הרב יעקב עדס במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם