תרבות התשובה בעולם הפוליטי Featured

 3 leader
מדוע המנהיגים שלנו מפחדים להודות בטעויות? ומי היה המנהיג שמשום שלא פחד לקבל אחריות לטעויותיו נעשה דמות למנהיגות הנצח בעם ישראל?

הרב אמיר בן אילוז

פתגם עממי אומר: "להצלחה אבות רבים, אבל הכישלון יתום". כלומר, הנטייה האנושית היא להתהדר בהצלחה גם אם היא לא ממש שלנו, ומנגד קשה לנו להודות בטעות או בכישלון. הדבר נכון שבעתיים באשר לאדם שניצב בעמדת הנהגה בכירה. לא חשוב אם מדובר ברב גדול, במפקד בצבא או בפוליטיקאי; נדיר מאוד למצוא מנהיג שיודה קובל עם ועולם שנחל כישלון מקצועי או שנפל מבחינה מוסרית. כדי להודות בטעות נדרשות מהאדם מידת ענווה מרובה ומידת אמת. באופן טבעי, למנהיג גדול קשה יותר להיות שלם במידת הענווה ובמידת האמת. במעמדו הרם קל יותר לנטות אל הגאווה ואל השקר.

לפני כמה שבועות החליטה כנסת ישראל להתפזר וללכת לבחירות חוזרות. אין ספק שבחירות נוספות אינן טובות למדינת ישראל. האם לא מן הראוי שנתניהו יקבל אחריות לחוסר ההצלחה בהקמת הממשלה? האם לא נכון מצד האמת להודות שנכשל ולא לגלגל את הכישלון לפתחם של אחרים? הרי בסופו של דבר הוא האיש שעליו הוטלה משימת הרכבת הממשלה. וכן בנוגע לטובות ההנאה שנחשד בהן ראש הממשלה. נתניהו טוען כל העת: "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". גם בהנחה שאכן יצא זכאי לחלוטין, האם אין מקום להתחרט לפחות על התנהלות שאינה נכונה?

כאמור, קשה להודות בכישלון, ולמנהיגים הדבר כמעט בלתי אפשרי. אבל המנהיגים שלנו אינם מודים בטעות מעוד סיבה, והיא אינה קשורה בהם אלא דווקא בציבור. הציבור אינו נותן הזדמנות שנייה! כשהמנהיג כבר 'מעז' להודות בטעות או בכישלון הוא נדרש מייד להתפטר. הדוגמאות רבות. ראש הממשלה גולדה מאיר ז"ל התפטרה מתפקידה עקב כישלון מלחמת יום הכיפורים; אריק שרון ז"ל פוטר בעקבות אירועי סברה ושתילה; ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל התפטר בעקבות פרשת חשבון הדולרים של אשתו, והרשימה ארוכה.

הציבור אינו מוכן לסלוח למנהיג שכשל! מדוע? וכי אדם פשוט אינו טועה או נכשל? האם המנהיג אינו בשר ודם? התופעה הזו יוצרת מעין הסכם בלתי כתוב בין הציבור למנהיגיו: מותר לכם לטעות, אך אסור להיתפס בטעות או להודות בה. אתם יכולים להיכשל, אך בשום אופן אל תקבלו אחריות לכישלון פן יבולע לכם. הדבר נובע מחוסר אמון ברצון או ביכולת של המנהיג לתקן את אשר קלקל. הרב קוק זצ"ל כותב באורות התשובה: "אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה". האם אנחנו מאמינים בזה? האם אנו בטוחים ביכולת לתקן?

נראה שלא קם מנהיג גדול שהיה מסוגל להודות בטעויות ולקבל אחריות כמו דוד המלך ע"ה. אומנם כאן אנו עוסקים בדמותו של קדושעליון וצריכים זהירות רבה, אבל דוד עצמו מודה בטעויותיו הקשות. נזכיר כמה דוגמאות: כששאול המלך הורג את כל תושבי נוב עיר הכוהנים, רק אביתר בנו של אחימלך הכוהן הגדול מצליח להימלט. דוד מקבל אחריות למה שקרה אף על פי שאינו מוכרח לעשות זאת. הוא אומר לאביתר: "אנוכי סבותי בכל נפש בית אביך". כלומר, באופן עקיף אני אחראי למותם הטראגי של אביך, משפחתך וכל אנשי העיר.

קשה להודות בכישלון, ולמנהיגים הדבר כמעט בלתי אפשרי. אבל המנהיגים שלנו אינם מודים בטעות מעוד סיבה, והיא אינה קשורה בהם אלא דווקא בציבור. הציבור אינו מוכן לסלוח למנהיג שכשל! מדוע? וכי אדם פשוט אינו טועה או נכשל? האם המנהיג אינו בשר ודם? התופעה הזו יוצרת מעין הסכם בלתי כתוב בין הציבור למנהיגיו: מותר לכם לטעות, אך אסור להיתפס בטעות או להודות בה פן יבולע לכם 

 

זה מבהיל! האם לא ראוי שדוד 'יחזיר את המפתחות' ויפרוש מההנהגה (שעדיין לא זכה בה בפועל)? האם הגיוני שדוד יצפה כעת לאמונו של אביתר ויאמר לו: "שבה איתי אל תירא... כי משמרת אתה עמדי"?

כשאביגיל, אשתו לעתיד, מונעת מדוד להרוג את בעלה הוא מודה לפניה שאלמלא היא הוא היה נכשל בשפיכת דם שאינה במקומה והורג את נבל, בעלה, וכנראה רבים נוספים. בסוף ספר שמואל ב', דוד מודה באחריותו למותם של 70 אלף איש מישראל בדבר בשל חטא ספירת העם! הוא אומר: "אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי ואלה הצאן מה עשו". האם מחדלי מלחמת יום הכיפורים אינם מתגמדים לעומת זה? ומעל הכול הודאתו בחטא עם בת שבע והריגת אוריה החיתי,חטאששינה את כל פני מלכותו של דוד ובתיקונו עסק דוד כל ימיו.

גם בימי דוד לא האמין העם לחלוטין ביכולתו לתקן ולקום מהנפילות, כפי שעולה מדברי חז"ל במקומות מספר, ובכל זאת המשיך העם לקבל אותו כמלך. בת שבע עצמה אמרה לו בסוף ימיו: "יחי אדוני המלך דוד לעולם", וכולנו אומרים בברכת הלבנה: "דוד מלך ישראל חי וקיים".

ואם ישאל השואל: וכי אנו בוחני כליות ולב לדעת שהמנהיג תיקן את אשר קלקל? הרי לדוד ניתנה הנבואה: "גם ה' העביר חטאתך לא תמות", ואילו לנו: "אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה".על כך תבוא התשובה: גם כשאין נבואה אנו נדרשים לפעול במסגרת הכלים שבידינו, והם ההלכה ושיקול הדעת.

דוגמה לדבר רואים בהלכות עדות. התורה אומרת: "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס". רשע פסול לעדות בבית הדין. השולחן ערוך בחושן משפט סימן לד (על פי הגמרא במסכת סנהדרין) מבאר מהו התיקון לרשע, כיצד יוכל לחזור ולהיות כשר לענייני עדות. בכך יש תשובה לשאלה איך אנו כחברי בית הדין בפרט או כחברה בכלל נוכל לדעת שאדם פלוני אכן חזר בתשובה שלמה ותיקן את אשר עיוות.

כפי שראינו, אצל דוד המלך היו כישלונות בכמה תחומים: בתחום המוסרי-רוחני (בחטא עם בת שבע), בשיקול דעת טקטי (באחריותו להריגת אנשי נוב) וגם בתחום המקצועי כמלך. ובכל זאת, דווקא בשל כך, "דוד מלך ישראל חי וקיים". הגמרא אומרת: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח (תתגאה) דעתו עליו, אומרין לו: 'חזור לאחוריך'. משמעות הדבר לענייננו היא שמנהיג אמיתי הוא מי שמודע לכישלונותיו, מודה בהם וצומח מהם. תנאי מקדים למינויו של המנהיג הוא קופת השרצים כביטוי לטעויותיו, כישלונותיו וחסרונותיו. אצל דוד הדברים כפשוטם. כבר בטרם מלך הוא מודה בטעויותיו ומודע לחסרונותיו.

הציבור ומערכת המשפט מציבים למנהיגים אמות מידה מוסריות ומקצועיות שהם נבחנים בהן. דומה שעלינו להעמיד גם אמות מידה מוסריות ומקצועיות למנהיג שכשל וחטא. ראשית, יש ליצור אווירה ציבורית המאפשרת גם למנהיג או לרב גדול לטעות ולהיכשל מאמונה חזקה בכוחה של התשובה. שנית, עלינו לענות על השאלות: מהו התיקון הנדרש? כמה זמן התהליך צריך להימשך? כיצד נדע שהתיקון אכן נעשה?

כשמנהיג ידע שיש לו הזדמנות שנייה, יש סיכוי שיכה על חטא באמת. אם רב גדול שנכשל ידע שגם הציבור יוכל לסלוח לו בעתיד (ולא רק ה'), ייתכן שיוכל ביתר קלות להודות בטעותו.

הרב אמיר בן אילוז הוא ראש כולל הלכה בישיבת ההסדר עפולה

הכולל קולט אברכים נוספים לשנה"ל תש"ף. לפרטים: 052-8109348

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם