"עשו סייג" – עד כמה?

 8 syag
תגובות לקריאה הציבורית של הרב פיירמן מהשבוע שעבר
עקרונות מנחים ונורות אזהרה

הרב עזריאל אריאל, רב היישוב עטרת ומטפל משפחתי

בראשית הדברים, ברצוני לומר יישר כוח גדול לרב פיירמן על דבריו בגיליון הקודם, שבהם קרא לרבנים לקבל על עצמם כללים מחמירים בכל הנוגע לפגישות שהם מקיימים, הן עם גברים הן עם נשים. כמי שעוסק בתחום הטיפול הקהילתי והפרטני בפגיעות מיניות ובמניעתן (ברבנות קהילה, בייעוץ נישואין ובהכשרת צוותי מוגנות קהילתיים), אני מזדהה מאוד עם הכיוון של הרב פיירמן, אולם דומני כי הזעזוע מפרשיות שונות הביא אותו להגדיש את הסאה עד כדי שיתוק של עבודת הרבנים.

זכיתי להיות בצוות שגיבש מסמך מפורט לרבנים ולאנשי ציבור, המבקש לאזן בדרך נאותה בין התפקוד התקין שלהם לבין ההכרח למנוע תקלות. החברים האחרים בצוות היו הרב שמואל אליהו, שהיה היוזם והמוביל, הרב יהושע שפירא והרב אליהו בלומנצויג. בהתייעצויות השתתפו נשות מקצוע מובילות בתחום, ובראשון הפסיכולוגית דבי גרוס ממרכז 'תהל'. ישבנו שעות רבות בדיונים, ובהם העלינו סיטואציות שונות הדורשות מענה, ומתוך ויכוחים רבים הגענו לשביל הזהב.

למסמך הזה יש כמה מטרות: מבחינת איש הציבור – להגן עליו, גם מפני הגעה למקומות שלא היה רוצה להגיע אליהם (קשרים רומנטיים ומה שמעבר להם או התנהגות פוגענית), וגם מפני תלונות שווא. ומבחינת הצד השני – לאחר שמסמך זה מתפרסם ברבים, כל התנהגות שחורגת ממנו אמורה להדליק נורה אדומה.

לא נביא כאן את המסמך עצמו, אבל נעמוד על הקווים המנחים שלו. כמובן, התשתית שלו היא ההלכה, הדורשת להימנע מנגיעה, מ'ייחוד', מקלות ראש ומקשר חברתי קרוב. כללי התנהגות נוספים מתבססים על הפסיכולוגיה המודרנית ועל ניסיון מצטבר.

המסמך קובע כי כל מפגש בין איש לאישה צריך להביא בחשבון כמה עקרונות:

העיקרון הראשון קשור לאופי המפגש. צריכה להישמר בו אווירה רשמית ועניינית, כך שהוא לא ייצור קרבה חברתית יתרה או תחושה מדומה של קרבה כזאת. יש לכך השלכה על צורת הישיבה (משני עברי שולחן גבוה), על נושאי השיחה (שלא לשתף בדברים אישיים) ועל סגנון הדיבור וההתנהגות – לשון נקייה והימנעות מכל מילה המתפרשת כ'חיזור'.

העיקרון השני קשור למקום המפגש, שלא יהיה במקום היוצר רמה גבוהה של אינטימיות – מה שמאפשר התרחשות של אירוע לא רצוי או חשד לכך שהתרחש אירוע כזה. מזה נובעת הקפדה שלא להיפגש בארבע עיניים בסביבה שבה לא נוכחים אנשים נוספים היכולים לדעת בכל עת על המתרחש שם, ודאי שלא להיפגש בבית פרטי כשאין בו אנשים נוספים, ולא במקום היוצר תחושה של 'דייט' זוגי, כמו בית קפה או קדמת הרכב בזמן נסיעה.

העיקרון השלישי קשור לשעת המפגש. לא להיפגש בשעות מאוחרות בערב; וכאשר מדובר בהתייעצות בנושאים אישיים, להגביל את משך המפגשים (45–60 דקות) ואת מספרם (עד שלושה).

העיקרון הרביעי קשור לשימוש זהיר בתקשורת אלקטרונית (דוא"ל, וואטסאפ) – להודעות בעלות אופי טכני בלבד, ולא בשעות הערב המאוחרות.

והעיקרון החמישי קובע שפגישות כאלה לא נשמרות בסוד. הן נרשמות ונשמרות ביומן, ואנשים נוספים (רצוי בני הזוג של המשתתפים) יודעים על קיומן, וככל שמתאפשר – גם על תוכנן.

כמובן, ככל שיש משתתפים נוספים בפגישות, ובמיוחד כאשר בני הזוג מעורבים בהן, אפשר להגמיש את הכללים הללו, וככל שמספר המשתתפים יורד, כך נדרשת הקפדה גדולה יותר.

האם זה יכול למנוע כל תקלה? נראה שלא. כבר חז"ל קבעו כי "אין אפוטרופוס לעריות". כל קו הגנה עלול להיפרץ, וודאי שלא יעמוד לאורך זמן בפני מי שהחליט לחטוא.

האם זה יכול לצמצם את התקלות? בהחלט כן. עקרונות אלה ימנעו במיוחד מצב של גלישה בלתי מודעת מגמילות חסד עם אדם במצוקה לקשר רומנטי, ומצב שבו דחף רגעי "משתלט" על האדם כשהוא לא מבין איך זה קורה לו.

האם זה עוזר גם מול תלונות שווא? בהחלט כן, גם אם לא באופן מוחלט. תחושה של "קיר זכוכית" בין משתתפי המפגש מונעת דמיונות על דברים שלא היו, וקשה יהיה "להדביק" סיפור שלא היה אל מי שמקפיד על גבולות אלה.

לאחר שהמסמך מתפרסם, כל חריגה מכללים אלו תדליק 'נורת אזהרה' אצל כל מי שישים לב לכך, וזה ייתן הגנה נוספת.

מי שרוצה את המסמך המדובר, וכן מסמך העוסק בכללי צניעות במקומות העבודה, מוזמן לפנות אליי בדוא"ל: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

בין צניעות להחפצה

הרב אבישי מזרחי, מנהל חט"ב אמי"ת בר אילן נתניה

קו דק מפריד בין החמרה בדיני צניעות לבין החפצה.

מעת לעת צף עוד סיפור על רב שכשל באיסורי עריות. הטלטלה עזה, המבוכה גדולה וקולות רבניים קוראים להוסיף עוד גדר ועוד סייג כדי להימנע מחטאים קשים המחללים שם שמיים ופוגעים עמוקות באמון שבין רב ושומעי לקחו.

אם ברבנים נפלה שלהבת מה יגידו התלמידים.

אמנם, להרחקות המוגזמות יש מחיר כבד, ופעמים שהן משרתות את ההפך הגמור.

לא מכבר אמרתי לחבר קרוב, אברך צדיק בישיבה חשובה: "כשאתה מוריד את עיניך בזמן שאתה משוחח עם אישה, אתה בעצם מחפיץ אותה. אתה רואה בה אובייקט מיני שיש להתגונן מפניו כדי שתוכל לשמור על טהרת עיניך ולבבך. בפועל אתה מעמיד אותה באי נוחות ובמבוכה וגורם לה להרגיש שבעצם קיומה ונוכחותה היא פוטנציאל להכשלת הרבים".

אמת, "אין אפוטרופוס לעריות" ו"אין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום". כל אדם. כל יום.

ועם זאת, "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה". אם הרהורי עבירה צפים באדם כשהוא משוחח עם אישה – שיתבגר, שיסיט את המחשבות הללו, שיכה על חטא בינו לבין עצמו, שיעשה תשובה. אך האלטרנטיבה לכבוש את עיניו בקרקע חוטאת פעמיים – גם כלפי האישה הנבוכה והמושפלת וגם כלפי עצמו, שכן בהחמרתו המוגזמת הוא מקלף נשים מאישיותן, מפועלן, מרוחן ומשכלן ובוחר להנכיח את גופן ומיניותן (כמובן מתוך רצון להישמר ולהגן על עצמו מהם). העמדה המפוקפקת הזו כלפי נשים היא חטא בפני עצמו.

זהירות שפויה ומאוזנת, כמו גם הרחקות טבעיות ומתבקשות, יגנו על נשים מפגיעה אפשרית וישמרו על כבודן, אך החמרות מוגזמות בדיני צניעות עלולות לייצר את ההפך!

תגובת הרב פיירמן:

לא על מצבים אלו דיברו חכמים באומרם שכבוד הבריות דוחה לאו. אפשר להצדיק זוועות רבות בגלל טענה זו. הורדת עיניים היא הנהגה שקיבלו על עצמם רבים מעם ישראל בדורות קודמים, כולל אנשים קדושים וטהורים כמו הרב קוק זצ"ל, הרב אריה לוין זצ"ל ועוד.

ייתכן שכדאי שכל אחד ישאל את אשתו אם היא הייתה מעדיפה שבעלה יוריד עיניו מנשים אחרות ולא יעבור על שום לאו שבתורה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם