בינוניות אינה מילה גסה

 4 Elyashiv knohl

אבינועם הרש

נראה שאין כמו המילה 'מצוינות' בכדי לשקף את הלך הרוח של התקופה האחרונה: כולם רוצים כמה שיותר לגעת במילה הזו. הורים רושמים את הילדים שלהם לחוגי העשרה ומשקיעים משאבים אינסופיים, והכול כדי שיוכלו להיות מצוינים.

ישיבות 'מצוינות' חורטות על דגלן את ה'מצוינות' ובשם קדושתה מחפשות רק תלמידים בעלי אופי 'מצוין' עם ציונים 'מצוינים'.

מוסדות חינוכיים משווקים את עצמם ומבטיחים לבאים בשעריהם שהם יהפכו אותם ל'מצוינים'. בקיצור, מצוינות פה, מצוינות שם, וחס וחלילה להזכיר את המילה בינוניות.

היא באמת נחמדה ויש לה לב טוב ובסך הכול היא גם כנראה תעלה כיתה. רק לא בבית ספרנו.

ואם אתה רוצה להיות בטוח שאנשים יסתכלו עליך בעין עקומה, או שממש בא לך לא להתקבל למוסד חינוכי מסוים, כל מה שעליך לעשות הוא להגיד להם שלדעתך אתה לא מצוין ולא טוב מאוד, אתה פשוט בינוני.

*

ואז ראיתי את המכתב הבא, שכתב הרב אלישיב קנוהל זצ"ל שנפטר לפני שנה. וכך הוא כותב:

בדברים הבאים אני מבקש לספר "סוד" אישי שלי שאני חושב שיש בו תועלת לרבים.

מלידתי הייתי בינוני, לא כאותם בינוניים בספר התניא – "ספרם של בינוניים", אלא בינוני ממש. בינוני כל כך, עד שהמורה שלי לגמרא בכיתה ז' ייעץ לאבי ז"ל לשלוח אותי ללימודי התיכון לבית ספר מקצועי, כי בין כך ובין כך כנראה לא אצליח בלימודיי בישיבה.

אני בכל אופן ביקשתי ללמוד בישיבה, ולפני חמישים שנה ה"טרנד" בסניף בני עקיבא בירושלים היה ללכת לישיבת "נתיב מאיר" (באותן השנים בראשותו של ר' אריה בינה ז"ל).

התקבלתי לישיבה, אולי בזכות אבות או שבהיותי בינוני עדיין הגעתי לסף הקבלה לישיבה, וכך המשכתי בה עד לכיתה י"ב עם הישגים בינוניים.

לאחר הצבא המשכתי ללמוד בישיבת 'מרכז הרב' וישיבת 'הר עציון', אך תמיד היכולת שלי בלימודים וממילא הישגיי הלימודיים היו בינוניים. רבים מחבריי ומהחברותות שלי השיגו אותי ביכולתם הלימודית עשרת מונים. במצב זה, גם הציפיות שלי מעצמי בשאלה כמה אוכל לעזור לחברה הסובבת אותי בתחום התורני היו בהתאם.

והנה, לפני כעשר שנים זכיתי לכתוב את הספר "איש ואשה" ולאחריו את הספר "ואכלת ושבעת". שני הספרים כנראה נעמו למעיינים בהם, והם כבר הופצו בעשרות אלפי עותקים.
התפוצה של הספרים ודרך השיח ההלכתי בהם יצרה אצלי "תעסוקה חדשה", של מתן תשובות בכתב ובעל פה לאנשים רבים הפונים אליי יום יום. זכות זו של נתינת מענה וסיוע לאנשים, בעיקר בתחומים של טהרת המשפחה וענייני זוגיות בכלל, מעמידה אותי במקום נפלא של נתינה מתמדת ורוממות רוח מכוח אותה נתינה.

*

חשבתי על הנערים שמכתבי הדחייה שהם קיבלו מכל מיני מוסדות חינוכיים חרטו בנשמתם הצעירה, כמו גם באישיות שלהם, את העובדה שהם ככל הנראה מאוד נחמדים אבל ודאי שלא מצוינים.

וחשבתי על כל הדמעות והכאב והעצב וקולות ההתנפצות והמעיכה של הדימוי העצמי שלהם, שהבהירו להם שנגזר גורלם להסתובב בעולם הזה בתחושה שהם בינוניים. לגמרי בינוניים.

והנה מגיע הרב קנוהל ומפעל החיים הענק שלו, ומלמד את כולנו מהי בעצם בינוניות ולאן אפשר להגיע איתה. וכך הוא מסיים:

לא דמיינתי לעצמי מעולם שאגיע למקום כל כך מיוחד כפי שזיכה ומזכה אותי הקב"ה (כמובן, שאני מתפלל יום יום ואפילו כמה פעמים ביום: שלא אכשל בדבר הלכה, ולא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור וכו' ומה ששגיתי כבר יעמידני הקב"ה על האמת).

מצד יכולתי הלימודית וידיעתי בתורה ודאי שאיני ראוי למקום שבו אני מצוי, אך אני חש שהקב"ה מעמידני באותו מקום, ואני משתדל לעשות רצונו.

מדוע אני מגלה סוד זה? כדי שכולנו נפנים: הורים לגבי ילדיהם, וכל אדם לגבי עצמו – איננו יודעים מתי הקב"ה יתגלה עלינו. אנו נעשה את שביכולתנו ואין לך אדם שאין לו מקום. העולם מלא הפתעות, ואנו צריכים להיות מוכנים להרים את ה"מציאה" שתתגלגל לידינו כדי שנוכל להיטיב עימה לכל הסובבים עימנו ולעולם כולו".

הלוואי שכל ההורים והמורים והמנהלים ובעיקר התלמידים יקראו את דבריו שוב ושוב, ויבינו שגם ל'בינונים' שמורות בעולם הזה שליחויות 'מצוינות', ואין הדבר תלוי אלא בהם.


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם