אבו טור - ארוויזיון

 12 abu

אשר בן אבו

האם נתקלתם במילות השיר הבאות: "שימו רוטב, שימו רוטב, והראש מלא אמוניה"? או: "שלום לכל מי שבא מרחוק או מקרוב, איזה שעמום אטומי"? מובן שלא. אלו מילות השירים שהגיעו למקומות הראשון והשני בקטגוריית חביב הקהל בתחרות ה"אבוויזיון" 2019! תחרות השירים הכלל-עולמית (נס ציונה) בנושא "עופו על זה באמת שאין שום הגבלה".

הרי איך הכול התחיל? גם אני כילד, ואחר כך כנער, ולפני כן כעולל, התרגשתי מאוד לקראת התחרות הבין-יבשתית הזו, וכשדגל ישראל הונף באולם עמוס האנטישמים הייתי מלא גאווה. כולנו זוכרים את השירים המהוללים שכיכבו בימיו הראשונים של המפעל, "הללויה", "הורה", "אבניביאובואבהאובותבך". טוב, נראה ש"אבניביאובואבהאובותבך" סימן (בשפת הבי"ת) את תחילת תהליך ההתאבדות המרהיב של המפעל עד לימינו אנו. אז אמרתי לעצמי "אין לנו זכות בכלל להתלונן", ואז אמר לי חנן בן ארי "האם ברור לך שהמילים מעוגנות כחוק באקו"ם ואתה חשוף לתביעה?" אז אמרתי לעצמי "אין לנו רשות להלין" בערמומיות של מבין בתחום זכויות היוצרים. קיצורו של דבר, חייבים לעשות מעשה – במקום להילחם בהם, בואו לא נילחם בהם! איך אפשר להילחם בזמרים כאלו חמודים ושבריריים עם נוצות ופייטים? חנן נפנה והלך לו, ואני החלטתי להקים תחרות שתתעלה על המקור: ה"אבוויזיון".

הבעיה הראשונה שעמדה בדרכי היא איך אני משיג כל כך הרבה אנשים שישירו שירים חסרי משמעות. הבעיה נפתרה חמש דקות לאחר שפרסמתי את המודעה במקומון המקומי. הבעיה השנייה הייתה איך אני מסנן עשרים זמרים מתוך כמאתיים שניגשו. החלטתי להתנות את הרישום בתשלום של עשרה שקלים לא משנה ניצחת-לא-ניצחת. הרשימה הצטמצמה לעשרים זמרים מבוססים כלכלית. האבוויזיון יוצא לדרך!

ההכנות הקדחתניות היו בעיצומן. המתמודדים התעקשו להיות מאוד משונים ("כמו אלה מהטלוויזיה") ולכן הגיעו דרישות מוזרות מאוד מההפקה. אני אפרט: מתמודד אחד, "מנחם הקברן", ביקש לטוס החוצה מתוך ארון קבורה ולשיר את הפזמון "מי עודנו חי". "נניח לזה שאישרתי לך להופיע עם הלחן המקורי של 'עוד אבינו חי' מנחם, אבל ארון קבורה זה כבר באמת מוגזם". להקת "התרומות" רצו להעביר קופת צדקה בין הצופים, והצמד הבלתי נשכח "אַלְץ והַיְימֶר" רצו לרשום את המילים של השיר שלהם על הקירות, "רק ליתר ביטחון". כל הדרישות נענו בסירוב מוחלט מצידי, חוץ ממנחם שאיתו התפשרתי על ארונית נעליים במקום ארון קבורה, ומנחם זה היה בטוח בניצחונו.

הגיע ערב הגמר הגדול (לאחר חצי הגמר שהוכרע בבעיטות עונשין מאחד-עשר מטר), ההתרגשות הייתה עצומה. האולם היה מלא עד אפס מקום, האורות נצנצו ודגלי המחלקות השונות של עיריית נס-ציונה הונפו בגאון. רציתי למנוע מקרים צפויים של אנטישמיות ולכן מנעתי הצבעה חופשית – אני הייתי השופט היחיד, אני ולא מלאך אני ולא שלמה שרף (שעלה לשיר את שיר מספר 7 – "נבחרת ישראל – לעולם לא תצעדי"). המתמודדים עלו זה לאחר זה, חלקם עלו זה על זה כתוצאה מחוסר הבנה בסיסי של חוקי הפורמט, ו/או שתייה מופרזת של ערק תאנים (הספונסר הרשמי של האבוויזיון). כשסוף סוף נגמרה התחרות, עליתי אל הבמה ונשאתי את נאום השופטים המרגש, והנה מקצת הדברים שאמרתי: "מתמודדים יקרים! תהיו רגע בשקט. ראשית, אנו מצטערים בצערה של משפחתו של מנחם שמקום מעופו לא נודע עד היום. ועכשיו לגבי מי זכה: התחרות הייתה קשה מאוד! השירים באמת נוראיים ובזה השגנו את מטרתנו לעקוף את האירוויזיון המקורי בסיבוב! (תשואות). אני בתור שופט יחיד נאלץ להכריע בין רע לרע. האמינו לי שאם היה הדבר תלוי בי הייתי נותן דוז פואה לכולכם". או אז הבנתי שהדבר תלוי בי לגמרי ונתתי לכולם דוז פואה רק שיתחפפו מהאולם, עוד חצי שעה יש מופע גלגיליות של "אפרוחי נס ציונה".

לתגובות והגשת מועמדות לפזמונסניף נס ציונה: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ועתה הייתי לשני מחנות

  מאמר מאת אדם פז

בר יוחאי אשריך

  הרב חגי לונדין מפצח...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם