יום הולדת לישראל

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

השבוע שמעתי רעיון: גם את ישראל צריך לשאול ביום הולדתה את השאלה ששואלים ביום הולדת: מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? אחרי הלידה וההתבגרות, אחרי הבנייה הפיזית המופלאה של המדינה, מה התוכן, מה הכיוון, מה השאיפה והיעד? השנה קראנו את פרשת "קדושים" בדיוק בשבת שלפני יום העצמאות, ונראה לי ששם נמצא חלק מהתשובה. לא רק במצעים של המפלגות אלא במצע של חיינו, של התרבות המשותפת, שמשפיעה לבסוף יותר מהרבה חוקים ותקנות. את הפסוקים אנחנו אולי מכירים בעל פה, אבל היום אפשר לקרוא אותם כבסיס לבניית חברה יהודית בארצנו. הנה רק כמה דוגמאות:
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן.
אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ.
לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.
לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל.
לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר.
לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל.
לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל.
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.
לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ.
לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ.
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.
נשמע כמו מצע מצוין, לתפארת מדינת ישראל.

2.

הרגע הזה קרה לפני כמה שנים ונצרב בזיכרוני: ימימה מזרחי עמדה בערב יום הזיכרון בתל אביב מול אולם שלם, מפוצץ בקהל. לא היה מקום, אז פתחו עוד אולם, בחוץ, עם שידור וידאו. "לא סתם הימים המיוחדים האלה, יום השואה ויום הזיכרון ויום העצמאות, מתרחשים בפרשות 'אחרי מות קדושים אמור'", היא אמרה. האישה שרגילה להצחיק הייתה רצינית מאוד בדקות האחרונות של השיעור שלה: "מה זה 'אחרי מות'? מה התורה אומרת לנו לעשות אחרי מותו של מישהו? לחיות! להעצים את החיים. ואיך עושים את זה? שוב, לא סתם כתוב בפרשת 'קדושים': 'ואהבת רעך כמוך'. הנשמות הקדושות האלה מסתכלות עלינו מלמעלה ושואלות: בשביל מה הוקרבנו אם הם שם למטה עוד רבים על שטויות, עוד שונאים? איך הם לא נותנים כבוד לאחר? לאישה, לבעל, לילדים, לזקן, למורה, לחייל הלוחם, ללומד התורה? כבוד!"

ואז היא מבקשת שנעשה משהו. "שכל אחת תשים יד על מי שלידה. קדימה, לא להתבייש, לא להתפדח. שימו יד אחת על השנייה ותגידו איתי יחד, ערב יום הזיכרון: הריני מקבלת עליי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'". ובערך מאתיים וחמישים נשים, מבוגרות וצעירות, חילוניות ודתיות, מתחזקות ומתחלשות, במטפחות ובלי, בחצאיות ובג'ינסים, שמות באמצע תל אביב, בערב יום הזיכרון, יד על כתפה של מישהי שהן לא מכירות – וחוזרות אחריה מילה במילה, ומקבלות עליהן לנסות לאהוב יותר.

3.

סיקרתי הרבה טקסים ואזכרות, אבל זה אחד הטקסטים החזקים שנתקלתי בהם. רותי פוגל ובעלה אהוד נרצחו בפיגוע באיתמר עם שלושה מילדיהם. טלי בן ישי, אימא של רותי, מגדלת עם בעלה הרב יהודה את שלושת הילדים שניצלו. הנה קטע מדברים שאמרה בכנס של ארגון 'משפחה אחת': "מהר מאוד הבנתי שהחסר ענקי, אבל אסור לי שלא לראות את ה'יש', הענקי עוד יותר. להרשות לעצמי לבכות מגעגועים מטורפים, ורגע לאחר מכן להודות ועוד פעם להודות על הילדים המקסימים של אודי ורותי שחיים איתנו, ויגדלו ויתבגרו עם כוחות מיוחדים בעזרת השם. הבנתי שעליי לחיות את כל העולמות, לחיות את העולם הזה עם כל העוצמה – לבשל, לסדר, לקנות, לשתול פרחים. אבל גם לחיות את העולם הבא. איך? לדעת שיש קשיים וצריך להתמודד, לדעת שלא לוותר על ערכים גדולים כמו טוב, יושר, כמו משמעות גדולה. לדעת שאני כאן בעולם הזה ולנצל כל דקה, ולדעת שיש תחיית המתים, והיא לא שם רחוק, איזה חזון שלא יודעים בכלל מתי הוא יקרה. תחיית המתים היא שלא לאפשר למתים להיות מתים. אנחנו כאן בעולם הזה מחיים אותם מכל רגע. עצם נוכחותנו, עצם הופעתנו, היא להחיות אותם.
"קורבנות – כך לרוב נקראים כל מי שנהרגו על קידוש השם. הם נהרגו לא בגלל שרצו לפגוע באודי ורותי, אלא בגלל שרצו לפגוע בעם ישראל. כן, הם קורבנות, אבל מלשון קרבה וקירוב. לא רק הם קורבנות, גם אנחנו שנשארנו כאן, שסוחבים משא כבד כל הזמן, שמרגישים שונים, שכבר לא כל כך מתעסקים בדברים פעוטים – גם אנחנו קורבנות. אבל לא קורבן שמביא למסכנות, לוויתור על החיים, אלא קורבן שמרגיש קרוב, קרוב לאהובים שלנו שעברו לעולם שכולו טוב. קרוב למי שקשה לו, קרוב לחיים אמיתיים".



4.

לפעמים נדמה לי שהמילה שאנחנו ההורים משתמשים בה הכי הרבה היא "נו". קשה לספור כמה פעמים רק הבוקר נתתי הוראות וביקשתי בקשות. פרשת השבוע ("אמור") מתחילה ברצף של אמירות והוראות וציווים, ורש"י מסביר בתחילת הפרשה שהאמירות האלה נועדו "להזהיר גדולים על הקטנים". כלומר, שהגדולים יורו ויגידו לקטנים מה לעשות, יזהירו את הקטנים.

הביטוי המפורסם הזה במקורותינו, "להזהיר גדולים על הקטנים", זכה לאורך השנים לפרשנות חינוכית אחרת. וכך מסביר הרבי מלובביץ': המטרה היא לא רק להזהיר מלשון אזהרה, אלא גם מלשון זוהר. להזהיר פירושו לא רק להגיד "תעשה את זה כבר!" או "אני מזהירה אותך", להזהיר זה גם לזהור, להאיר, להשפיע דרך דוגמה אישית, אהבה ורוח חיובית, זוהרת. "להזהיר גדולים על הקטנים" פירושו שהקטנים פשוט יראו בדור שמעליהם המון אור וטוב, וממילא המסרים יעברו אליהם הלאה. הם פשוט ירצו בכך, לא כי מזהירים אותם אלא כי זוהרים מולם. שבת שלום.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם