שמע ישראל נצחי

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

יצאנו ממצרים. איך נראה אדם שיצא מעבדות לחירות? הרב אייל ורד מסביר בקטע קצר שכתב איך מתנהג לדעתו מי שאינו משועבד:

"חירות – זה להכיר את הכפתור העגול האדום הקטן שמכבה דברים, ולהשתמש בו.

חירות היא היכולת לא לשמוע ולא לקרוא לשון הרע, אף על פי שכולם מדברים על כך וזה מבעבע בכל האתרים.

חירות היא היכולת לומר למעסיק שלך שיש לך גם אישה וילדים, ולכן אתה לא יכול לעבוד בלי שעון, לצאת כשהילדים ישנים ולחזור כשהם ישנים, כי יש לך עוד דברים בחיים. ולפני המעסיק – חירות היא לומר את זה לעצמך.

חירות היא לדעת לחיות מהכסף שיש, ולא מהכסף שאין (חירות ממינוס, בשפה פשוטה).

חירות היא לשמור על הגוף חופשי, ולא להעמיס עליו קילוגרמים רבים מיותרים שמקשים עליו את התנועה ואת הגמישות, והופכים אותנו לעבדים סגורים בתוך בית כלא של עצמנו, חסרי תנועה ומתנשפי מדרגות.

חירות היא לשמור על הנשמה חופשית, נקייה ולא מסונוורת ממראות לא טובים. או במילים פשוטות, לשמור על העיניים.

חירות היא היכולת לשתוק. לא להגיב על כל דבר. לבלום פה בשעת מריבה.

חירות היא לעצור להולך רגל שרוצה לחצות את הכביש, ולאפשר לו לחצות בבטחה. וגם לתת לנהג שטעה וכעת מנסה להשתלב בנתיב שלך, לעשות זאת בנחת. בן חורין לא צופר בזעם לרכב שהתמהמה שנייה מיותרת ברמזור. הוא מאותת לו בעדינות באורות.

חירות היא להביט בעין טובה על המדינה היקרה שלנו, ולא ליפול לבור הנרגנות והתלונות, אלא לשמוח ולהודות ולתקן.

חירות אינה פסל, פסל החירות, אלא מהות. היא המיצוי של האישיות הפרטית והלאומית שלנו".

2.

מהי מורשתו של הרבי מקאליב, הרב מנחם מנדל טאוב, שנפטר השבוע בגיל 96?

  • אנחנו מרבים לדבר על השואה והגבורה. הרבי מקאליב הזכיר שוב ושוב גם את הגבורה הרוחנית. לא רק את המרד הפיזי והצבאי צריך להנציח. גם את האמונה, את האופטימיות, את שמירת המסורת בתנאים קשים. לכך הקדיש את חייו כניצול אושוויץ.
  • פעילות ההנצחה שלו הייתה פורצת דרך ולא מגזרית. הוא הרצה רבות לפני חילונים ודתיים-לאומיים, חיילים ובחורי ישיבות. לכולם התייחס בחביבות ובמאור פנים. הוא לא זכה לילדים משלו אבל דיבר לאורך השנים עם ילדים רבים. הוא יזם הקמת מוזאון, הוצאת אנציקלופדיה על השואה, הלחין שירים, והותיר גם יוזמה מרגשת אחת: באחד הרגעים הקשים בשואה הוא חשב שלא יזכה יותר לומר "שמע ישראל", והתפלל שאם ישרוד, ידאג לומר זאת גם לקהל רחב. מאז שניצל, אכן אמר שמע ישראל אלפי פעמים בפורומים רחבים ומגוונים. בסידור התפילה שהוציא הוסיף את הפסוק בסוף התפילה, לזכר הנספים בשואה.
  • ובנימה אישית: לפני כמה שבועות בעלי הציע שנלך לקבלת שבת אצל הרבי מקאליב. התעצלתי, אבל הוא התעקש, כי מי יודע כמה הזדמנויות יהיו לנו לראות אדמו"ר ניצול שואה, שעל מראה פניו אפשר לראות את הניסויים שד"ר מנגלה ערך בגופו, אבל בעיניו אפשר גם לראות את האמונה שעימה יצא משם. הוא שכנע אותי, וכך צעדנו דקות ארוכות עם הילדים בגשם הירושלמי לבית הכנסת שלו. ראינו אותו שר לשבת המלכה, זכינו לקבל ברכה ולשמוע את קולו החלש אך הנחוש מכריז "שמע ישראל" בסוף התפילה.

השבוע צוין יום השואה. אל תהיו עצלנים כמוני, צאו לראות בעיניים אנשים שהיו שם ועוד חיים בינינו.

3.

הרב שלמה וולבה היה אומר שגם ה"נחיתה" מהחגים חשובה. הוא המשיל זאת לחללית שחוזרת אל האטמוספרה, והסביר שהרגעים שבהם היא חוזרת מהחלל הם רגישים מאוד, כידוע. צריך לשים לב איך נוחתים בחזרה אל שגרת החיים עם כל ה"מטען" של החג, עם כל ההחלטות והתובנות וכל מה שגילינו על עצמנו, על משפחתנו ועוד. והנה, פרשת השבוע, פרשת "קדושים", מסבירה לנו קצת איך לנחות. זוהי אחת הפרשות שמופיעות בהן הכי הרבה מצוות, מכל תחומי החיים: "איש אימו ואביו תיראו", "אל תפנו אל האלילים", "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו", "לא תישבעו בשמי לשקר", לא תעשוק את רעך", "לא תגזול", "לא תלין פעולת שכיר", "בצדק תשפוט עמיתך", "לא תקלל חירש ולפני עיוור לא תיתן מכשול", "ואהבת לרעך כמוך", "איש אביו ואמו תיראו, ואת שבתותיי תשמוטרו", "לא תלך רכיל בעמך", ועוד ועוד. שמה של הפרשה הוא "קדושים", ופרשנים רבים מסבירים שהיא אכן מראה לנו איך להיות קדושים – לא רק בחג ובמועד, אלא בימי החולין, בתוך חיי העולם הזה, בתור בבנק, בכביש, במכולת. נחיתה מוצלחת.

4.

אחת ההוראות המעניינות בפרשה היא "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". למה בעצם לא לקלל חירש? הוא הרי לא שומע. ובכלל, אפשר לטעון שהתורה דורשת מאיתנו לא לקלל, נקודה. לא צריך לקלל גברים, נשים, זקנים וטף, אבל למה להתעכב בפסוק במיוחד על אוכלוסיית החירשים, שדווקא היא לא תיפגע אם יקללו אותה? יש הסברים רבים לשאלה, אבל הרמב"ם מסביר זאת באופן הבא: "כי התורה לא הקפידה בעניין המקולל לבד, אבל הקפידה גם כן בעניין המקלל, כשהזהיר הכתוב שלא תגיע נפשו של המקלל לנקמה ולא ירגיל לכעוס". כלומר, גם אם המקולל לא שומע ולא יודע – לתורה אכפת גם מנפשו של המקלל עצמו. במובן מסוים, למצבו של מי יש לדאוג יותר – לנהג בכביש שצרחו עליו או לנהג שצרח? לשופט הכדורגל שגידפו אותו או לאוהד שגידף? פרשת "קדושים" מעלה את הרף וטוענת שאם מדובר בדיבור רע – לא משנה האם הצד השני בכלל שמע ונעלב והצטער ממה שנאמר עליו; צריך לדאוג יותר למצבו של המדבר.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם