רק נוסח ההגדה יכול לגלות

 m3 waseman

הרב ד"ר ראובן פיירמן

פגשתי את השכן שלי למחרת ליל הסדר. "איך היה הסדר", הוא שאל אותי, ומיד אחרי כן הגיעה השאלה השגרתית: "מתי גמרתם?" בלי להמתין לתשובה שלי הוא סיפר: "אנחנו בארבע! ארבע כוסות, ארבעה בנים, ארבע בבוקר... אבל הכי מגניב הייתה קריאת ההגדה. פשוט לא קראנו אותה! הרי בינינו, היא כבר לא רלוונטית. מסופרים בה כל מיני דברים שלא שייכים ליציאת מצרים: מה עושה שם תרח שחי בעבר הנהר, ארבעת הבנים, רבי עקיבא שבבני ברק, הסימנים דצ"ך עד"ש באח"ב? אפילו משה רבנו כמעט לא מוזכר בה – חשבת על זה?

"במקום זה", כך בישר לי החבר – "עשיתי הגדה משלי: ליקטתי את הפסוקים הרלוונטיים מספר שמות, ואותם אני מקריא לילדיי במקום ההגדה. בפסוקים דווקא הכול מסודר כמו שצריך, לפי הסדר: איך בני ישראל נכנסו למצרים, איך השתעבדו, איך ה' שלח את משה לגאול אותם, איך פרעה התעקש. עשר המכות מתוארות כמו שצריך, קריאת הים לפי הסדר הגיוני וכרונולוגי... בלי פלפולים מיותרים וחד גדיא שאם נהינה כנים לא ממש קשור להגדה...

"תחשוב, מה תורם לסיפור יציאת מצרים לדבר על תרח?" הוא המשיך בתיאוריה הזו – "מה עושה לבן הארמי אובד אבי בהגדה?"

כשסיים אמרתי לו שלעניות דעתי הוא פספס את העיקר ויש לי ספק האם הוא בכלל יצא ידי חובה במצוות סיפור יציאת מצרים.

לפעמים אנחנו קצת שוכחים שעיקר המצווה בסיפור יציאת מצרים היא ללמד את ילדינו שיציאת מצרים איננה אירוע היסטורי שהתרחש בט"ו בניסן לפני כ-3,300 שנה אלא תהליך שמתחיל בבריאת העולם ואיננו מסתיים לעולם. תהליך שמתרחש כל הזמן בכל הרבדים של המציאות, ללא הפסקה, ולכן הוא מכונה גם 'זרוע נטויה'. בעצם אנחנו מנסים להבין מהו חלקי האישי שלנו בתוך המהלך הרחב הזה, כדברי הפסוק שאנו מזכירים בהגדה "בצאתי מצרים".

ממש כמו לידה

לא במקרה חז"ל מדמים את יציאת מצרים כתהליך העיבור והלידה של תינוק, כדברימדרש תהילים קי"ד:"אמר רבי אבא מהו 'גוי מקרב גוי'? כאדם ששומט את העובּר ממעי בהמה. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים". בהתחלה יוסף נכנס למצרים כמו שזרע נכנס לתוך הרחם, "ערוות הארץ", כפי שהוא מכנה את מצרים בהמשך הסיפור. אומר מדרש רבה בראשית: 'כי דרכתי לי יהודה קשת'? זה יוסף שמשך זרעו של אביו והורידו למצרים". שם הוא הולך ומתרבה: נולדים לו ילדים, באים אליו אחים, יורדים אחר כך המשפחה המורחבת, ושם הם מתרבים ומשריצים עד שהופכים לישות לאומית עצמאית – 'עַם בני ישראל' – והוא חייב לצאת החוצה אחרת אחד מהם בוודאי ימות.

חז"ל ניסחו את הגדת הפסח בצורה אקלקטית: כדי שלא נחשוב שמדובר על אירוע היסטורי בלבד, כי אם על משהו שמתרחש בכל דור ודור: מתקופת תרח שיוצא מאור כשדים ויעקב כשבורח מלבן הארמי ורבי עקיבא שמכין את מרד בר כוכבא, וזוהי יציאת מצרים של התַנאים שמתאספים אצלו בבני ברק שמטרתה היא מציאות אידיאלית שממשיכה גם אחרי בניית בית המקדש בירושלים הבנויה

ואז מתחילה הלידה בדמות צירים שהם עשר מכות. אומר על זה הספר "ערבי נחל": "אף על פי כן עדיין היו במצרים בבחינת עובר במעי אימו, ויציאת מצרים הייתה כמו לידה, ולכן היה במצרים כל המכות ההם, כי היה להם חבלי לידה כאישה בעת יציאת העובר ממנה, שיש לה חבלים וצעקתה נשמעת כמו שארז"ל, כך הייתה צעקה גדולה במצרים". תחילת הלידה מוגדרת בהלכה כיציאת הדם ובמכה הראשונה היאור הופך לדם. וכמו שאישה לפעמים מרגישה שהיא הולכת למות, כך אומרים החרטומים "הטרם תדע כי אבדה מצרים" וכן "כי אמרו כולנו מתים" ועוד.

והנה, סוף סוף הם יוצאים. אם העובר היה מספר לנו מה הוא חווה בשעת הלידה – יש סיכוי שזה היה דומה מאוד למעבר בתעלה בתוך המים ביבשה, כדברי חז"ל שחציית ים סוף הייתה בתוך מעין מנהרה כשמים עומדים לא רק מימינם ומשמאלם כי אם גם מעליהם.

כעת התינוק בחוץ. איתו יצאה גם שליה שבהתחלה הוא ניזון ממנה אך כעת אין לו צורך בה, ולכן בני ישראל רואים את מצרים מת על שפת הים...

ומה תינוק עושה מיד אחרי הלידה? בוכה. ובני ישראל שרים שירה, ומיד אחר כך הם בוכים במי מרה כי בלעו מי שליה מרים.

ומה אימא נותנת לתינוק בוכה? חלב שבו הוא מרגיש את כל הטעמים ממש כמו במן. "אמר רבי אבהו מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, אף המן – כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים. איכא דאמרי 'והיה טעמו כטעם לשד השמן' – ממש, מה שד זה מתהפך לכמה גוונין, אף המן מתהפך לכמה טעמים" (יומא עה,א).

ישנן הקבלות רבות נוספות בין הלידה ליציאת מצרים, אך עיקר השאלה היא מה אנחנו לומדים מזה. גם בעולם הצומח מתרחש אותו התהליך: הגרעין נפתח ומתוכו יוצא גבעול. כך גם בריאת העולם התנהלה על פי מודל דומה: מתוך נקודה קטנה מרוכזת ביותר יצא היקום כולו במפץ הגדול כדברי הרמב"ן על בראשית: "והנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמיים ובארץ" (מעניין שבאסטרונומיה מכנים כך את מה שהתפוצץ בבריאת העולם: "נקודה סינגולרית – שאין בה ממש), כך שלפי חז"ל גם בריאת העולם היה דומה מאוד ללידה: "כשברא הקב"ה את עולמו, כילוד אישה בראו; מה ילוד אישה מתחיל בטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעה צדדין, כך התחיל הקב"ה לבראת את עולמו מאבן שתייה תחילה וממנה הושתת העולם... ויצירת הוולד כיצירת העולם, כנגד יצירת הוולד במעי אימו" (מדרש תנחומא).

גאולה מתמשכת

נראה לומר שחז"ל מבקשים ללמדנו שיציאת מצרים איננה אירוע היסטורי אלא תהליך הווייתי שמתחיל מבריאת העולם והולך ונמשך לאורך כל ההיסטוריה האנושית בכל הרבדים של ההוויה – בדומם, בצומח בחי ובמדבר. בט"ו בניסן התעלה התהליך הזה למדרגת עם והופיע במדרגת ישראל, אך לא את האירוע הזה אנחנו צריכים לחגוג אלא את התגלות אור ה' יתברך במהלך ההיסטוריה. כדברי הרב קוק: "יציאת מצרים הייתה מאורע כזה, שרק לפי מראית העין הגסה נחשבת היא לדבר שהיה איזה פעם ועבר, ונשאר בתור זיכרון אדיר בתולדות ישראל, ובתולדה הכללית של האנושיות כולה,

אבל באמת ע"י הכרה תוכית אנו באים לידי ידיעה, כי עצם פעולת יציאת מצרים

היא פעולה שאינה נפסקת כלל, התגלות יד ד' בפרסום ובהופעה בהירה על פני

ההיסטוריה של התבל, היא התפרצות אור נשמת א-להים החיה והפועלת בכל

מרחבי עולם, אשר ישראל זכה לזה" (עולת ראיה ב כו). את התהליך הזה חגג כבר מזמן יצחק אבינו, כדברי רש"י על בראשית כז ט.

לכן חז"ל ניסחו את הגדת הפסח בצורה אקלקטית: כדי שלא נחשוב שמדובר על אירוע היסטורי בלבד, כי אם על משהו שמתרחש בכל דור ודור: מתקופת תרח שיוצא מאור כשדים ויעקב כשבורח מלבן הארמי ורבי עקיבא שמכין את מרד בר כוכבא, וזוהי יציאת מצרים של התַנאים שמתאספים אצלו בבני ברק שמטרתה היא מציאות אידיאלית שממשיכה גם אחרי בניית בית המקדש בירושלים הבנויה.

האירוע עצמו איננו העיקר כדברי הגמרא אלא התהליך: "אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר 'הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הידחתים שם'? אמרו לו לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו..." (ברכות יב, ב).

הבנה זאת היא היא מטרת סיפור יציאת מצרים בליל הסדר. "בשנה הבא", אמרתי לשכן שלי, "אני מציע לך לחזור למנהג אבותיך ולספר לילדיך מתוך ההגדה המלמדת שבכל דור ודור חייב אדם לראות כיצד הוא יוצא ממצרים שלו. כדברי הרב קוק: "בכוח הזרע הנטוי, להוציא אל הפועל את רוממות המעלה מעט מעט בכל דור ודור, חייב כל אחד להשלים, להשיג ולהרגיש את חלקו בשלמות המעלה, השייך לערכו ולדורו, המגיע לו מיציאת מצרים".

ואולי כדי ללמד אותנו את הרעיון הזה שמו של משה רבנו כמעט ולא מוזכר בהגדה של פסח. כי אפילו משה, עם כל גדולתו, הוא לא עיקר המסר של ההגדה – המסר שהתחיל בבריאת העולם, עבר דרך אברהם יצחק ויעקב, המשיך במשה, פרץ באופן חזק ביציאת מצרים, וממשיך להתפשט ולהתעצם איתנו ואחרינו, דרך כל קוראי ההגדה בכל הדורות.

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם