כלואים בכלוב זכוכית

4glass

אחד מכל מאה אנשים סובל מסכיזופרניה. אנחנו צריכים להיפתח לקראתם ולהיפרד מהסטיגמות

סכיזופרניה, מילה שמעטים יודעים את משמעותה ועוד פחות מבינים את ההשלכות שלה, היא בת בית אצלי במרחב הביתי. אני כותב זאת בין השאר בעקבות כתבתו של ארנון סגל מהשבוע שעבר, כדי להגיד שתי אמיתות סותרות. הראשונה: אני ממש מאושר עם בת זוגי ואם ילדיי, הלוקה במחלה, שהיא אחד האנשים הרגישים והעדינים שפגשתי מעולם. השנייה: מדובר במחלה מקוללת, קשה לפחות כמו לחיות עם מחלת הסרטן או עם נכות קשה אלא שמכיוון שהיא בנפש, נסתרת מעיני כול, אנשים לא מבינים את הסבל ואת הזעקה העצומה והשקטה של החולים.


תארו לכם בן אדם שבגלל הרגישות שלו מתקשה לייצר קשרי חברה והוא בודד בביתו. לא, הוא לא בוחר בכך, הוא לא רוצה בכך, הוא כמה ונאבק לקשר, אבל הוא לא יכול. רק שמסביב זה נראה כהתרחקות, כסנוביות צוננת שמרחיקה את חברי הקהילה מסתם לשאול מה נשמע, מסתם לגלות אכפתיות ולהיכנס מעצמם לכוס קפה.


וזו רק ההתחלה. סכיזופרנים הם אנשים סובלים. הקושי להבין אם אתה כעת רדוף במחשבות או שהחששות שלך נורמליים מלווה אותך כל הזמן. כל התמודדות פשוטה, כל קושי, מעוררים את הפחד שמא אתה גולש אל תוך המחלה, שמה תאבד את הקשר עם האהובים לך, עם ילדיך, עם בן זוגך. וזה לא חשש עקר, מדובר במחלה עם מחשבות שווא, עם מחשבות טורדניות, עם שמיעת קולות, עם חשש מפגיעה קשה בסובבים אותך או בעצמך.


אספר לכם בקשר לכך אנקדוטה פשוטה מחיי. זה היה אחרי לידת בתי השלישית. הדיכאון שאחרי לידה עורר את השד שבנשמה וככה מצאתי את עצמי נוסע עם שלושה פעוטות ועם זוגתי השבורה לבית החולים באר יעקב. שאלתם את עצמכם מה התחושה של אדם שמחלל שבת בשמחה על בת זוגו, ששומר על קור רוח מקפיא מבחוץ ושבתוכו נחרב לחלוטין, שלא יודע מה יהיה? האם אשתו תחלים, האם ההתקף הפסיכוטי הזה ייעצר על ידי תרופות או מכות חשמל?


אני לא רוצה לתאר לכם את החוויה אבל היא יותר קשה מתאונת דרכים. והכי נורא שמבחוץ עולם כמנהגו נהג, כלומר המשכתי לעבוד, לשלח את ילדיי לגנים, לישון בחדר המיון הפסיכיאטרי ובעיקר לתפקד. תשאלו, איפה היו החברים? הקהילה? הם לא ידעו. הם לא ידעו כי בניגוד לאדם בכיסא גלגלים כאן אתה לא יודע שהשכן שלך מרוסק. וכן, לא סיפרתי. איך אספר שאשתי חולת נפש כשבמקום קבלה אזכה למבטים מרחמים, ללחישות בבית הכנסת ולסוג של דחייה בגלל חוסר מודעות למחלה?


והדעות הקדומות האלו אינן נכונות. בואו ואספר לכם קצת על סכיזופרנים: מדובר באנשים סופר-רגישים כמעט ללא עור, העולם והחיים חשובים להם, בני אדם חשובים להם, הם מתהלכים בעולם שלנו אבל הם לגמרי עם א-לוהים, עם היכולת לרחם, להכיל, לחוש, כל דבר, כל אדם. וכן, זה קשה להם, הם נשברים, וזה לא באשמתם, הם קיבלו מהבורא מתנה שהיא עול אדיר. אולי העול הכי גדול שאדם יכול לקבל כי זה לחיות אבל בתוך כלוב של זכוכית שאף אחד לא רואה.


תשאלו, מה צריך לעשות? מה התפקיד שלנו? מה בעצם אתה רוצה לומר? התשובה לכך פשוטה. תבררו, תהיו מעורבים, אל תעמדו מנגד ואל תפתחו פחדים אלא תיפתחו אל האנשים האלו. אחד מכל מאה אנשים סובל מסכיזופרניה, משמעות הדבר היא שבכל קהילה של 200 איש יש שני חולים לפחות. לכן תחפשו אותם, תיפתחו ותקבלו אותם. הם זקוקים לכך באופן נואש ומפחדים לבקש עזרה בגלל הסטיגמה, אבל היא מוטעית ולא נכונה כי אם יש מלאכים בעולם הזה הרי שאלו הלוקים בסכיזופרניה. אני את המלאך הפרטי שלי מצאתי ואני הולך אתו את הדרך הקשה והמרה הזו. בואו גם אתם תנו כתף. זה רק יעצים אתכם כבני אדם.

צילום: יח"צ 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם