מכתב מאימא לראש ישיבה

 m 6 hersh

אבינועם הרש

במהלך כל השבוע האחרון פנו אליי הורים בקשר להתמודדות עם ילדיהם שלא התקבלו לישיבה התיכונית, וקצת שיתפו בכאב ובדימוי העצמי, שאף על פי שניסו לגונן עליו התפורר להם קצת בין הידיים. ואני שומע עוד סיפור ועוד אחד ורק שואל את עצמי: זה אשכרה אמיתי כל הסיפורים ההזויים האלה? האם יכול להיות שאין מנגנון קבלה חלופי שייצר פחות כאב וסבל אנושי?

ואז נתקלתי באתר 'לב לדעת' במכתב מכתב מרגש שכתבה אימא שבנה מבקש להתקבל לישיבה תיכונית אל ראשי הישיבות. על הפער בין הנדרש מהנערים להחצין בבואם להתקבל לישיבה לבין העובדה שהם עדיין נערים רכים. את המכתב כתבה נ', מנחה ב'לב לדעת' (אין לי מושג מי זו, אבל היא מוזמנת לכתוב לי ולקבל קרדיט).

*

הוא יושב מולי, בידי מונח דף הכנה לקבלה לישיבות תיכוניות שקיבלנו מבית ספר. אני שואלת אותו את השאלות שניסח המחנך המסור, ופעם אחר פעם הוא עונה את התשובה הלא נכונה. והוא מתמיד בכך, הילד שלי. מתעקש להיות אמיתי. 

"מה החלום שלך?" אני מקריאה מהדף. והוא עונה לי ברצינות: "אני עוד לא יודע, אימא". "נו, חמוד, תנסה לחשוב על משהו, אין לך איזה חלום קטן? למשל... להקים איזה מוסד חסד? להיות רמטכ"ל? לגאול אדמות?" "אימא, אני עוד ילד. אני באמת לא יודע. אני מעדיף להשאיר את כל האפשרויות פתוחות", הוא מוסיף בכובד ראש.

אני מרימה ידיים, "אתה קובע עיתים לתורה?" "לא". חד וחלק. "היי, חמוד, אתה לפעמים לומד עם אבא..." "אימא, את יודעת שזה לא קבוע. מה את רוצה, שאני אגיד סתם?" "אבל למדתם רק השבת... נו, תגיד משהו". "אימא, את יודעת שזה היה למבחן. מתי בפעם האחרונה ראית אותי לומד הרבה זמן מרצוני?" נשמה שלי, לא הכול חייבים לומר, לפחות לא כך...

"איך אתה בלימודים?" "ממוצע". "מה? מה? מה ממוצע? אתה פלא, בעשר אצבעותיך זינקת השנה, לקחת את עצמך בידיים והתחלת ללמוד ולהצליח, הציונים שלך טובים". "טוב, אני בסדר גמור השנה. אבל בשנים הקודמות לא כל כך למדתי". אבל למה אתה צריך לספר את זה, למען ה'?

נחליף נושא. "מה התחביבים שלך?" "כדורגל , חברים (כל כך בנאלי) מחשב (אל תגיד, אל תגיד...) אני אוהב לרכוב על סוסים, ואני אוהב גם סתם לנשום אוויר, בלי לעשות הרבה. את יודעת" תוריד את המשפט האחרון, מה זה סתם... ובשביל מה אוויר?! ומה זה בלי לעשות... אוי ואבוי.

איזה ספר קראת לאחרונה? "טין טין". "נו, בחייאת... זה כבר מוגזם! הרי רק בשבת האחרונה קראת את "מכרות המלך שלמה" וספר על טרומפלדור, ואת ספרו של עזרא יכין גמעת בשקיקה. למה על 'טין טין' אתה בוחר לספר?" "מה הבעיה? את יודעת שאני אוהב גם קומיקס... אסור?!"

"האם תרצה להדריך?" אני מנסה שאלה כתובה נוספת. "לא", התשובה מהירה. "למה?" זאת לא התשובה, זאת לא התשובה, זאת לא התשובה. "כי אני לא חושב שיש לי מה לתרום בשלב הזה לילדים שצעירים ממני בשנתיים. אני עוד בקושי יודע מי אני". ה' ישמור. אתה לא אמור לחשוף את העובדה הזאת. אתה אמור להיות מישהו כדי להתקבל.

אתה שומע? אתה אמור להיות מישהו! אתה לא זוכר את השיחה של ראש הישיבה? הוא אמר שהוא מחפש ילדים עם רצון, עם אש בעיניים. תותחי על. הוא רוצה שתבוא עם חזון, עם חלום. "אימא, אני ילד", הוא אומר לי.

ואני מביטה בילד שלי. המתוק שלי. הוא מדבר ברצינות, הוא לא סובל מחוסר הערכה עצמית ולא מדימוי נמוך, הוא פשוט אומר את האמת. הוא באמת ילד. ילד. קטן, מטר וחמישים, עיניים שובבות שמביטות באמון ובחיוך אל העולם, ילד קטן, ערני וסקרן, עם אופטימיות נצחית שמוסדות הלימוד עדיין לא הצליחו להרוס. הוא אוהב לשחק, הוא אוהב ממתקים. הוא ילד. הוא ילד טוב ובעיקר מאוד מאוד ישר.

אני רוצה שתביט בו בעיניים, ראש ישיבה יקר, בילד שלי. תתכופף רגע, אם אפשר, לא מתחת לשולחן, רק עד הגובה שלו. הוא לא גבוה, קולו קול של ילד, כתפיו עוד צנומות, עדיין לא צימח חתימת זקן. והוא עוד ילד. ילד עם שמחת חיים ואהבת ה' טבעית שעליה לא יספר לך בריאיון, ילד עם נדיבות לב שבקסמו הילדותי הוא עוד לא יודע ליחצן, והוא רוצה ברשותך, אדוני ראש הישיבה, אם תסכים להתאזר במעט סבלנות, הוא רוצה שתאפשר לו לגדול בנחת. שתאפשר לו להיות עוד קצת ילד.

אני מבטיחה לך שהוא יגדל. עוד תגיע עת החלומות הגדולים, הוא עוד יחשוב שבכוחו לשנות עולם, הוא עוד ישאף למעלה ויטפס בכוחותיו ובכישרונותיו הרבים. הוא עוד ירצה, אני מבטיחה לך. אני מכירה אותו. בתוך הילד הקטן הזה שוכן איש גדול. אם רק תיתן לשתיל הרך הזה ללבלב בקצב שלו. בלי להביט בסטופר. 

אני רוצה להאמין שיגלה גם את לימוד התורה, שהיא תמתק לו. אני מתפללת על כך. אבל כרגע, בגיל שלוש עשרה וחצי, הכדורגל, כמה מביך, מעניין אותו יותר, והוא לא מתכוון לרמות אותך, ראש ישיבה יקר, כשתשאל. 

והוא לא בן של רב. וגם לא של חקלאי ואפילו לא של סגן אלוף. הוא ילד מתוק בין מאות מתוקים שמתדפקים על דלתותיכם ורוצים למצוא ישיבה שתאמין בהם ותגדל אותם, אבל שבשלב הראשון תקבל אותם. ותביט בהם כמו שהם. כמו שהם.

ואני, אימא שלו, אהיה הדוורית שלו בעת הקרובה. ואוציא מהדואר את מכתבי התשובות השליליות שלכם, משום שחיפשתם נערים עם אש בעיניים, קלים כצבי ועזים כנשר, בשפתם רוממות א-ל וגבם עומס אידיאלים קדושים. ולא הייתה בכם סבלנות ולא רוחב לב לילד קטן שמבקש קצת סבלנות עד שיגדל.

 אימא ממוצעת לילד שמחפש ישיבה תיכונית 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם