אל תחמיצי את האמירה שלך

 myemima

צילום מסך

 

הרבנית ימימה מזרחי
אין צורך להרחיב על ההשתוקקות המתעוררת של נשים ליטול חלקן בתורת ה', אבל השאלות שנותרו פתוחות עוד רבות: מתי נשים מאמצות "לימוד גברי" במקום להמשיך ולפתח תורת ה' נשית שהעולם כל כך משתוקק לה? האם בדורנו יש יותר "ברורויות"? איפה אנחנו בכל הקשור לאחריות ללימוד התורה של הגבר ועד כמה זו מנטרה שמכרו לנו כדי שנהיה בייביסיטריות טובות ונניח לגברים בשקט? וגם טיפים לבחירת מסגרת לימוד וקצת על התורה שאנחנו יכולות למצוא לא רק בין דפי הספרים * ברוך שעשני כרצונו?

אחת השאלות שלא נשאלו במשך כל כך הרבה שנים של לימוד תורה נשי, היא איזו תורה אנו לומדות - תורה נשית או תורה גברית? ואם אני יכולה להעז ולומר, היא לא נשאלה ממעמד הר סיני.


במעמד הר סיני בני ישראל, הגברים והנשים, מקבלים את אותה תורה בשני אופנים: "כה תאמר לבית יעקב" – אלו הנשים, "ותגיד לבני ישראל' – לגברים, דברים הקשין כגידין (רש"י). הקב"ה אומר אמירה ברורה: היות שבראתי את האיש והאישה כבריאה אחת, התורה היא אחת עבור שניהם. אלא שהאופן שבו היא נמסרת לכל אחד מהם שונה במהות. אמנם האישה לא מודרת משום תחום של לימוד תורה, אלא שמרגע הנסירה הבראשיתית בין האיש לאישה, היא חייבה שוני בתהליך המסירה.
ואת זה נשים מסרבות להבין.


ניסיתי להסביר את העניין המהותי הזה למישהי אינטליגנטית מאוד, ואחרי שיגעתי בהסברים היא אמרה: "אבל אני דווקא אוהבת ללמוד גמרא". וכי אמרתי לך שלא תלמדי? אלא שהלימוד שלך צריך להיות שונה. הקב"ה מחלק לנו מצוות לפי איברים, נשיים וגבריים. לאישה רנ"ב איברים ולגבר רמ"ח, כלומר, לא רק המסירה של התורה צריכה להיות שונה אלא גם הלימוד שלה חייב להיות שונה. הפסיקו לפחד מהשוני ולהפוך את המושג 'שוויון' ל'השוואה'. אין ולא תהיה השוואה בין הלימוד הנשי לבין הלימוד הגברי.
וזאת, הגדולה שבהחמצות.


לימוד תורה של נשים קיים והולך ורווה ואני מברכת עליו. אך לימוד תורה שלא בשפה נשית הוא ההחמצה הגדולה ביותר שאני רואה. לימוד התורה של הנשים היום הוא אפולוגטי, מתנצל. אנו לומדות תורת לעומתית, גברית. "אתם יכולים וגם אנחנו יכולות". מצד אחד ללמוד את המָטֶרְיָה שגברים לומדים זה בסדר גמור. אבל החידוש כביכול, ש"גם אנחנו יכולות" הוא כלל לא חידוש - וכי לא ידענו שהקב"ה נתן בינה יתרה באישה יותר מאשר באיש?


מתוקף ה"חידוש" הזה נוצרו בדורנו שני סוגי לימוד נשיים. זה שזהה לחלוטין ללימוד הגברי, וזה שהופך ללימוד קואוצ'רי - נשים שמלמדות הליכות עולם, מתוך מקורות של תורת חיים, בלי הקשר ההדוק והנצרך להלכות. אין לי חלילה דבר נגד לימוד שכזה אבל זהו פיתוח של משנה רומנטית המנותקת מהכתובים. מאידך גיסא, אני רואה פלא גדול בקרב מלמדות התורה: נשים שלימוד התורה שלהן התחיל באפולוגטיקה הזו, לאט לאט תופס מבלי שהן יודעות גָּוֶן של לימוד נשי.


דוגמה לזה אפשר לראות בעולם רחוק מאתנו - מי שמשווה את המשנה של ד"ר שלי גולדברג למשל מלפני כמה שנים לאופן שבו היא נשמעת היום, רואה איך ההיגד (דברים קשים כגידין - תורה גברית) הופך לאט לאט לאמירה רכה של משנה נשית. גם אם ניקח לדוגמה את ד"ר רות קלדרון נוכל להבחין כיצד ההיגד שלה הפך לאמירה. דוגמה מהעולם שלנו אפשר לראות אצל סיון רהב–מאיר - אני שומעת כיצד היא מרשה לעצמה להפוך את ההיגד האפולוגטי והלא נשי של "אנחנו כאן, אנחנו גם בתורה", לאמירה הנשית "יש לנו ערך מוסף להוסיף כנשים".


אך יש החמצה נוספת, והיא כשנאמרת תורה מתוך הדגשת החשיבות הנשית – בטון עוקף חז"ל, טון שתוקף ממסד דתי. ראינו דוגמה לזה בליל הסדר - הדפיסו הגדות שמדברות על חלקה של מרים בגאולה ותלונות נשמעו על "איך שכחתם אותנו הנשים ביציאת מצרים". זו אמנם אמירה נשית אך היא עוקפת לחלוטין את אמירות חז"ל על חלקן הגדול של הנשים בגאולת מצרים. מן הצד השני, גם התורה הנשית הפרימיטיבית, של מישהו מתוך עולם התורה שמדבר על חשיבות האישה, לא עוברת מסך; כשאמנון לוי נותן במה לנשים חרדיות להגיב על אורח חייהן המגביל והמדכא כביכול, האמירה שלהן היא שוב היגד: אנחנו כן חשובות, טוב לנו כדתיות. זו אמירה שמיד הופכת את כל העניין לשוביניסטי ומדיר.


אם כן, מהי תורה נשית? 

בתפילת 'אהבה רבה אהבתנו' כתוב: "בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים לעשות רצונך בלבב שלם". התורה היא חוקי חיים, כלומר - חכמת חיים. התורה צומחת מתוך היומיום שלי, מתוך מה שאני עוברת, אפילו גופנית, כאישה. היא צומחת מתוך מה שאני עוברת בנפתולי מציאת בן הזוג, בזוגיות עצמה, בלידה ובגידול הילדים. חייב שיהיה ההקשר הזה ושהוא יישמע אפילו בסוגיה הכי גברית. כך, את תראי את זה בעיניים אחרות ותשמעי את זה ממקום אחר וזה בסדר ומדויק.


חשוב לי לעמוד על נקודה חשובה: לנשים יש התחושה שהן לא מרגישות טובות דיין. אולי זו פרשנות מוטעית של מושג הצניעות. תביני, העובדה שאת מרגישה לא טובה תביא אותך לגדולה שבנפילות חלילה בעניין הצניעות.זאת, מפני שאת אומרת לעצמך: גם ככה אני לא מספיק טובה, אז למה לא ליפול?


אם נתבונן בפרשת השבוע, נבחין במשהו מופלא בהקשר הזה.


הרמב"ם בהלכות סוטה כותב שאישה שנתבררה בבדיקת המים המאררים כסוטה, אם למדה תורה - לא תמות מיד במוות הנורא הזה אלא אחרי שנה. אם למדה עוד יותר תורה, תמות רק אחרי שנתיים. ואם היא למדה עוד יותר מזה היא תמות רק אחרי שלוש שנים. הדבר הזה מופלא מפני שלא מצינו בתורה הנחה כזו לגבי גבר שחייב מיתה. היתרון המופלא של האישה הוא שכשהיא תמות אחרי שלוש שנים איש כבר לא ייחס את זה לבדיקת המים המאררים, זאת אומרת שהתורה תכסה על בושתה. זו בעצם הדגשת האמירה שאם נפלת נפילה כזו, זה מפני שלא הבנת כמה את גדולה וכמה את טובה. ה' נותן לאישה הסוטה שלוש שנים של לימוד תורה ממקום נשי. ומי יוצאת משם? איזה טובה.


למי הנערה הזו? זו שאלה שמרחפת מעל ראשה של כל אישה: של מי את ילדה? מי את? ועל פי הקבלה, זהו הבירור של היום החמישים לספירה, יום המ"י. במגילת רות אנו רואים את המוטיב החוזר של השאלה הזו כשכל הזמן חושדים ברות. המוצא שלה כל כך ירוד והיא מגיעה ממקום של חוסר צניעות, מאומה לא צנועה. "למי הנערה הזאת?" שואל בעז, והרי אתה מכיר אותה: "ותהום כל העיר עליהם". ובלילה הוא שואל שוב - "מי את בתי?" והרי אתה כבר מכיר אותה מהשדה. ובבוקר היא חוזרת לנעמי והיא שואלת אותה "מי את בתי?"


מדוע השאלה הזו חוזרת כל כך הרבה פעמים? מפני שאף אחד לא יכול להבין את השינוי המופלא שתורה הופכת באישה ואת מה שהיא מוציאה ממנה לאור. בסוף מגילת רות אומרות השכנות, שרק הסתכלו בבוז על הרות הזו, לנעמי: "כלתך אשר אהבתך ילדתו, אשר היא טובה לך". איך היינו יכולים לחשוב שהיא לא טובה? זו תורה נשית.


אני רואה את השינוי הזה על התלמידות שלי. הן נכנסות לשיעור עם כותרת על המצח - 'לא אמא טובה דיי', 'לא נערה טובה דיי'. אך אין בעולם שלא נפסקת הזוהמה הזו. מזה פסקה זוהמתן? חז"ל מסבירים שזוהמה - זו, מה היא? אני טובה, אני לא טובה? למי הנערה הזו?


לימוד תורה נשי ובקונטקסט נשי מוציא ממך את הטובה הזו. וכשאת לא רואה אותה את מנסה להיות גברית. "כה תאמר לבית יעקב", האור החיים הקדוש מפרש את דבר רש"י "כה תאמר - לשון רכה" ואומר שאין הכוונה באמירה השוביניסטית - נשים הן עדינות אז תגיד להם ברכּות. ההפך! נשים הן דין, הן כל הזמן דנות את עצמן לחומרה, אז תאמר להם ברוֹך. אצל גברים המקרה הפוך - הם תמיד יוותרו לעצמן וידונו עצמם לכף זכות, לכן תן להם הלכות - דבר אִתם דברים קשים כגידין.


העולם לצערי עוד לא ערוך לתורה נשית והוא עדיין שוביניסטי כל כך בהקשר הזה. אף אחד לא מוכן להכיר בכך שאפשר להיות גם אישה וגם לדבר נשית. ולשם כך עלינו הנשים להמשיך ולאחוז בלימוד התורה הנשי האמתי. יש מקומות אינסוף ללמוד בהם תורה. אני ממליצה על כל שיעור שהוא, לא משנה איפה. אני כן מחזיקה בדעה ש"שרה מגיירת את הנשים ואברהם מגייר את האנשים"; פעם לא היה לנו מספיק מגידות שיעור, היום יש כל כך הרבה. אל תרגישי פחיתות כבוד להקשיב לאישה. זה מכובד מאוד וזה ייתן לך המון.
כל משאלות לבכן, לתורה.

צילום: יח"צ

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם