כשהלב מוצף שמחה

 15 sivvan

סיון רהב מאיר

1.

חודש טוב! משנכנס אדר מרבים בשמחה, והוא נכנס לפני כשבוע. הנה קטע מתוך הספר החדש של הרבנית ימימה מזרחי, "הזמנה לשמחה":

"אנחנו חיים בחברה מאותגרת-שמחה. היום שמחה צריכה לימוד. דווקא השמחה, שכולם מתייחסים אליה בקלות ראש, מצריכה כובד ראש. השמחה נתפסת לעיתים כשטחית בניגוד לטראגי, למלנכולי, שנתפס כמשהו עמוק ורציני. אבל אין זה כך. שמחה אמיתית היא עומק גדול. זוהי הכרעה, החלטה, בחירה.

"נשים צריכות לבחור לשמוח. כי הרי נשים בימינו מצפות מעצמן לעשות הכול – לעבוד, לחנך, להצליח בבית ובחוץ, לארח, לתקתק. ואני אומרת: ותרי לעצמך הרבה בדרך, רק אל תוותרי על השמחה. כי מה את עושה בדרך כלל? מתעקשת להספיק ולעשות הכול, לא מוותרת על כלום, מלבד על השמחה. מיטה מבולגנת אפשר לסדר. דו"ח לעבודה אפשר להכין. אבל אישה לא שמחה – זה חמור יותר מכל אלה. אז נכון, לא סיפרת סיפור לפני השינה. לא סיימת את הרשימה שצריך לסיים. שוב התעצבנת. אבל שכחת לכתוב לך ברשימת משימותייך את המשימה לחייך וליהנות. תבחרי נכון את המטלות, תחליטי על מה לוותר ועל מה לא לוותר, אבל על דבר אחד חלילה אל תוותרי בדרך – על השמחה שלך היום, עכשיו".

רשות המים פרסמה השבוע את נתוני החודש האחרון: הכינרת עלתה ב-71 ס"מ, וכמות הגשם עברה את כל התחזיות. הנה מה שכתבה ראומה הררי על גל הגשם, ועל גל סרטוני הגשם: "תיעוד משמח מציף את המדינה. כולנו מקבלים ומעבירים סרטונים נפלאים של גשמי ברכה. בשניות הראשונות הצלמים מחזיקים את המצלמה בהתרגשות, זרם מים חום-עכור מזדנב לקראתם, איטי ונחוש. בהתחלה הוא נע בכבדות, מתקרב בהתמדה, אך משנייה לשנייה הוא הולך ומתעצם, סוחף בחתירתו סלעים וצמחים, והופך לנחשול שמכיר את הדרך וזורם בשצף אל היעד. תוך שניות הרעש מחריש אוזניים. מפל נולד. הסלעים הריקים שעד לפני רגע נראו כמו מסלעה ריקה הופכים לפארק מים. בכל הסרטונים נשמעות תגובות מתפעלות. על עוצמת הטבע, על השפע המשכר, ובעיקר על המהפך המהיר. דוד המלך משורר ספר התהילים מבקש: שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הוא מתפלל שעם ישראל ישוב אל ארצו בדיוק ככה, בשמחה ובשצף ובחיוניות ובאמונה, כמי שיודע את הדרך, לאחר ימי הגלות הקשים. גם המציאות הפרטית של כל אחד מאיתנו נראית לעיתים צחיחה, יבשה כמו הנגב, אבל ממש בן רגע יכול לחול מהפך של מים חיים. הסרטונים האלה הם לא רק 'וואו', הם הרבה יותר עמוקים מזה".

3.

ביום שני השבוע, ד' באדר ב', מלאו 27 שנים לפטירת מנחם בגין. לדעתי הוא הותיר לנו שלושה מסרים רלוונטיים מתמיד:

* לא למלחמת אחים. פעם קרבות בין מחנות לא התנהלו באינסטגרם, אלא בתותחים ובדם. בפרשת אלטלנה, אחרי שיהודים הרגו יהודים על חוף ימה של תל אביב, בגין החליט החלטה כבירה – להבליג, למרות הכול. הוא כאילו קרא על הסיפון את אגדות החורבן שלנו, והחליט ללמוד לקח.

* לא לפחד מדרך ארוכה. המספר הזה בלתי נתפס בעידן הפוליטי התזזיתי שלנו: בגין ישב באופוזיציה 9,490 יום, והמתין. אין תקדים למנהיג שהפסיד בשמונה מערכות בחירות וניצח בתשיעית. זהו שיעור אדיר על התמדה, מסירות, עמל וסבלנות. שלו, וגם של בוחריו.

* יהדות. הדור שלפניו ניסה לחולל מהפכה – מהתנ"ך אל הפלמ"ח, בלי היהדות ה"גלותית" שתפריע. בגין התחיל לתקן. הציונות אינה מרד ביהדות אלא המשך טבעי שלה. לכן הוא אמר "ברוך ה'" ו"בעזרת ה'" ונלחם על כבוד השבת והגיור והתורה. ציבורים רחבים שהודרו (יוצאי מחתרות, חרדים, מזרחיים, מסורתיים) קיבלו מקום של כבוד, בזכותו. בצוואתו ביקש שלא להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל אלא בהר הזיתים, "ליד לוחמי המחתרות, כיהודי פשוט".

לזכרו של מנחם בן זאב-דב.

4.

"אני רוצה לכתוב לך על אשתי", כתב לי עמיחי מילר מגדרה. "בשבת שעברה סיימנו לקרוא את ספר שמות, והעם סיים לבנות את המשכן. כתבת לאחרונה הרבה על המשכן שלנו היום, על השבת. אבל אשתי היא אחות שמטפלת בחולים ומצילה חיים גם בשבת קודש, ולא מדברים מספיק על הציבור הזה, שכל כך ראוי להערכה. איך מצליחים לנהל בית כשאימא לא נמצאת בשולחן השבת? איך מסבירים לילדים שאימא יוצאת עם מדים וטלפון באמצע השבת ועולה על הסעה?

"אני חושב שמילת המפתח כאן היא שליחות. אימא שלנו היא שליחה נאמנה שיוצאת לסייע לחולים, גם כשכולם ישנים או כשכולם סועדים יחדיו את סעודת השבת או החג. כולם – חוץ מאימא שבאותם רגעים לא מחללת שבת, אלא מקיימת מצווה. פיקוח נפש דוחה שבת. ברגע שמסבירים זאת לעצמנו, מצליחים להעביר את המסר לילדינו, וכך המציאות המורכבת הזאת מביאה עימה גם גאווה וסיפוק: למה אימא שלך לא הגיעה לגינה? כי היא עוזרת לחולים. אימא שלי לא בבית, היא בתפקיד. המועדון הזה כולל לא רק אחיות רחמניות, אלא גם חיילים ואנשי ביטחון, חירום והצלה. אגב, בהלכה נכתב שאם יש משימה כזו, דווקא האנשים הנכבדים שבקהל צריכים לצאת למלאכת הצלת החיים בשבת, כדי שכולם יראו איך נכון לנהוג.

"שנזכה כולנו לקדושת שבת אמיתית, ושנהיה כולנו שליחים נאמנים. שבת שלום".

5. השבוע מתחילים לקרוא בתורה את ספר ויקרא. על פי המסורת, הלימוד של ילדים קטנים מתחיל דווקא בספר הזה, שעוסק בענייני טומאה וטהרה. חז"ל מסבירים לנו למה: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים". אני לא משווה בין ספר ויקרא לבין מוישה אופניק, אבל גם ברחוב סומסום ידעו שילדים הם תמימים יותר. הם צריכים להתחיל את חייהם כשתוכן עדין משפיע עליהם וממלא את עולמם.

זה לא פשוט בימינו. לפעמים נראה שהתרבות כולה החלה להילחם בתמימות הזו. אז השבוע קיבלנו תזכורת: עד לפני כמה שנים היה ברור לכולנו שגיבורת התרבות הנערצת של הילדים אמורה להיות השכנה יונה.

לזכרה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
החגיגה נגמרת

  מחשבות של אחרי הארוויזיון....

עדיין חג'דומטים

  תשעים שנה לבני עקיבא....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם