הגיע הזמן להיכנס

 5harhabit

צילום: לע״מ

אילה בן-גביר, תנועת 'חוזרים להר'

תגובה ל"הכותל וההר – תחרות מעוותת" מאת נדב שרגאי

הכותל המערבי: המקום שבו מאות שנים יהודים מתפללים לקב"ה שיגאל אותנו.
המקום שספג מיליוני דמעות של גברים ונשים שרצו ישועה, שרצו קרבת אלוקים חיים.
המקום שעליו אמר הרב קוק שקדושתו עולה על קדושתם של כל בתי הכנסת בעולם.
הכותל - בית הכנסת הגדול והמכובד מכל בתי ה"מקדש מעט" שקיימים בעולם! בדיוק מה שהוא - בית מקדש מעט.

לאחר חורבן הבית השני - רבי עקיבא וחבריו עולים מלאי געגוע וכאב אל הר הבית, שם הוא מבטיח לחבריו ולכל הדורות שבאים אחריו שגם אם החושך גדול ונראה שלגלות אין קץ, הגאולה עוד בוא תבוא. עוד נשוב אל ירושלים ואל הר הבית.

גם בהמשך, בכל זמן שהתאפשר לשארית הפלטה אשר בארץ ישראל להביע, ולו במעט, את הכיסופים והגעגוע לבית המקדש, הם עלו אל הר הבית. רק כאשר השלטון הזר בארץ ישראל לא אפשר זאת - הלכו להר הזיתים או לכותל המערבי.

מי שאסר עלינו לעלות להר בית ה' במשך מאות שנים לא היו הרבנים או תלמידי חכמים, אלא שלטונות גויים קשים ואכזריים שרצו לנתק אותנו מחבל הטבור הרוחני שלנו, שלטונות שרצו להחליש את רוחנו ואת זהותנו ולנתץ כל תקווה לגאולה. באותן תקופות אפלות היו צריכים היהודים להיאבק, להתחנן, להילחם, להיכנס לכלא, רק בשביל לזכות להתקרב להר.

התאהבנו בדרך. שכחנו את היעד. אנחנו ממשיכים את האיסור העתיק, המושרש היטב. אולי לא ממש יודעים איך להתיר, אולי מפחדים מהחיוב שהמקדש יחייב אותנו, אולי סתם התרגלנו. התרגלנו לחוסר, לנכות ולנוחות.

הכותל המערבי הוא קיר התמך לרחבת הר הבית, שריד מבית המקדש. זיכרון ותזכורת לימים מפוארים. התגלגלה לידיו הזכות לקלוט את תפילות היהודים שנות גלות רבות מספור. אולי משום שהוא הקרוב ביותר לקודש הקודשים, אולי משום שעם ישראל הקפיד לבדוק שם את הקרבנות שהעלו לבית המקדש, שמא נפל בבהמה מום ואי אפשר להקריבה.

הכותל הוא הפתח להר הבית, אפילו הפרוזדור. לא היינו מגיעים להר הבית לולי הכותל. אבל אנחנו לא רוצים להישאר בכניסה, אנחנו גם לא רוצים שעם ישראל ישב כעני בפתח, כמפוחד.

הקב"ה הוריד לנו את הר הבית באש, ברעש ובקול דממה דקה. באש צלפים ירדנים, ברעש התותחים ובקול דממה דקה של 180  הצנחנים שנפלו על כיבוש ירושלים. המלך פתח לנו בעצמו את השער לביתו - בשחרור מזהיר ונִסי של ההר במלחמת בזק. הדוד עומד בפתח ודופק על דלתנו, אבל אנחנו מצטנפים בפינת החדר החשוך ומפחדים לקום ולפתוח.

נכון, רוב העם עדיין לא עולה להר, והוויכוח ארוך ומר. אך בואו לא נשכח לְמה באמת התגעגענו כל השנים, בואו לא ניתן לשריד להאפיל על המקור. הכותל הוא סמל החורבן, סמל לשפלותם של ישראל, סמל לעמידה כעניים בפתח, רק בפתח.
אבל אנחנו יכולים כבר להיכנס, לעלות למקום האמתי.

הגאולה כבר התחילה: שבנו אל ארצנו, שמצמיחה פֵרותיה. שבנו אל שפתנו, שקמה לתחייה. שבנו לשלטון יהודי בארץ ישראל. בואו נתקדם עוד צעד בגאולה. לא נסתפק רק ב"בית מקדש מעט", אלא נעלה אל מקום המקדש. "קומו ונעלה ציון"!

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ניגון העשבים השוטים

  דספסיטו שלא הכרתם ואתם...

רוצים לחיות – לא להתמגן

   הרבנית נעמי שחור במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם