שלמות העם? רב הנסתר

 3hakohen

 

גרשון הכהן
 מה מסתתר מאחורי דגל "שלמות העם"
 

כבר שנים רבות, עוד קודם לחורבן גוש קטיף וצפון השומרון, מוטחות באוהבי ארץ ישראל המילים: "עדיפה שלמות העם על שלמות הארץ". כדאי לברר את משמעותן של מילים אלה. כמו כל אמירה, יש לפרש את משמעותה בהקשר שבה היא נאמרת. על פי רוב מילים אלה משמשות בעיקר כדגל המונף כלפי ציבור המתנחלים.


גם בעמדו על פרשת הדרכים של ועדת פיל ב-1937 ובהסכמתו הפרגמטית להחלטת האו"ם לחלוקת הארץ בנובמבר 1947, בן גוריון לא הציג מעולם מתח בין שלמות העם לשלמות הארץ. השימוש בזיקת מתח זו המחייבת כביכול קביעת סדר עדיפויות ערכי קטגורי, נוצר רק לאחר מלחמת ששת הימים, עם היווצרות המחלוקת על עתיד השטחים. גם לאחר מלחמת קדש ב-1956, בשעה שציית לדרישת ארה"ב לנסיגה מידית מכל סיני, לא נדרש בן גוריון למילים אלה להנמקת הנסיגה. בהפגנה בהנהגת יגאל אלון, שנערכה בתל אביב בעיצומה של השבת נגד הסכמת בן גוריון לנסיגה, השתתפו יותר מ-200 אלף איש. באותם ימים חיו בארץ פחות משני מיליון יהודים. בין אלה שהתנגדו לנסיגה, כמו גם בין אלה שהסכימו, איש לא דיבר אז על "שלמות העם" כשיקול בעד הנסיגה או נגדה. מהיכן אם כן מתחילה כאן שאלת "שלמות העם"?


בצעדי הקמתה של מדינת ישראל בתש"ח, לאחר הטבעת אלטלנה, חרץ מנחם בגין מנהיג האצ"ל את האמירה: "לא למלחמת אחים". בהשלמתו עם הממלכתיות המוחלטת שתבע בן גוריון, בגין אכן תרם לשלמות העם. בין המצפים להחרבת מפעל ההתנחלות בגלוי ובסמוי, אכן מופיעה הכמיהה למנהיגות שלטונית שתפעל כלפי המתנחלים בנחישות שבה פעל בן גוריון בהטבעת אלטלנה. זהו ההקשר שבמסגרתו מניפים את דגל "שלמות העם" כנגד דגל "שלמות הארץ".


במאמרו בשבת שעברה (ישראל היום, 2.6.16) הסביר דרור אידר כי "שלמות העם צריכה להיות הערך שמוביל את הימין, אל לו לדחוק את השמאל לשבירת כלים". נכון, גם היבט פרשני זה יכול לעלות מן המשפט השחוק על עדיפות שלמות העם. אולם כדאי שלא להכחיש את משמעות המשפט בהקשרו הרווח שבו נוהגים לאמרו. ראוי לשאול בעניין זה מיהו "העם" שבשמו מבקשים מ"קומץ מתנחלים" להשלים לא רק עם ויתור על "שלמות הארץ" אלא גם להשלים עם חורבן בתיהם ומפעלם.


מערכת תודעתית רב-ממדית פועלת בכישרון ובהתמדה להציג את מפעל ההתנחלות כאיום על "שלמות העם". כדאי ללמוד לדוגמה, כיצד מצגים המתנחלים כאיום על עתיד החברה הישראלית וערכיה בסרט הדוקומנטרי "המתנחלים", העולה בימים אלה להקרנה בתל אביב. במאמץ מתמיד ושיטתי חותרת המסגרת התודעתית הזו ליצירת תנאים בדעת הקהל הישראלית, שיאפשרו להסביר איך חורבן מאות יישובים וגירוש המוני של מתנחלים יחזקו את "שלמות העם".


במילים "עדיפה שלמות העם על שלמות הארץ" טמון כרגע איום חורבן. בהתמודדותנו מפני איום החורבן, חובתנו לפעול במאמץ רב-ממדי ומידי, על מנת שמפעל ההתנחלות יהיה לגמרי מפעלו של העם. לשם כך כמשימה ראשונה במעלה, יש להיחלץ מהמלכודת המציגה את מפעל ההתנחלות כאינטרס מגזרי, דתי-לאומי בעיקרו. גם בסוגיה זו, כמו בשאלת האופי היהודי של המרחב הציבורי במדינת ישראל, חייבים לשנות את נקודת המבט המארגנת את תיאור המציאות. במקום לתאר את מצב החברה הישראלית, כפי שמתאר לדוגמה הסוציולוג עוז אלמוג, כחברה המורכבת ברובה מחילונים ומסורתיים, מה שמציג את היתר כמיעוט, ראוי להציע תיאור אלטרנטיבי המציג את החברה הישראלית כמורכבת ברובה מדתיים ומסורתיים. זה השינוי בנקודת המבט הנדרש גם ביחס למפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון. בהשראת הסיסמה העצמתית "העם עם הגולן", גם כאן נכריז "העם עם יו"ש".


ביישוב נמרוד שבצפון הגולן, שבו בניתי את ביתי, מתגוררות רק שש משפחות. אולם כתחנה על שביל הגולן, עוברים בו מדי יום מאות מטיילים ובימי מועד לנים בו מאות אורחים. זו נקודת החיבור האקטיבית היוצרת את תודעת העם עם הגולן. כך הדבר גם באשר למפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון. לא על עתידם של 400 אלף מתנחלים מדובר, כקבוצת עניין מגזרית, אלא בעניין לאומי. זיקת אלון מורה ועלי לתל אביב ובת ים חיונית לא פחות מזיקת תל אביב ובת ים לאלון מורה ועלי. כמו זיקת הקופסה לחשיבה שמחוץ לה: ללא הקופסה מי יכול לחשוב מחוץ לה, אבל גם ההפך נכון. רק מנקודת המבט מחוץ לקופסה, ניתן להכיר את הקופסה.


עם כניסתנו לשנת היובל לניצחון במלחמת ששת הימים, אנו מצויים בעיצומה של מערכה פנימית ובינלאומית החותרת לסיום הכיבוש לפני סיום היובל. לא נצליח במערכה בלי להביא את רוב העם להכרה כי ביהודה ובשומרון מצוי המפתח לעתידו, בכל תחומי החיים, ברוח ובחומר. לא רק בביטחון, אלא גם בכלכלה, בדיור, באחווה הקהילתית, בתרבות ובחינוך. מול אסטרטגיית הפרד ומשול המופעלת לבידוד המתנחלים מהוויית חיי העם, יש לחתור בכל דרך לחיבור בזיקות מתהדקות מרובות-ממדים.


במושגי הביצוע, ולא בדיון תיאורטי מופשט, ראוי להבהיר: מי שמניף דגל שלמות העם כנגד שלמות הארץ חותר בעת הזו ליישום גזרת חורבן וגירוש המוני, לעשרות אלפים אם לא למעלה מזה. ראוי לזעוק: על איזו שלמות עם מדובר? מיהו העם ומה באמת רצוי לו? העם עם יהודה ושומרון, העם עם הגולן, הנגב והגליל, גם עם תל אביב–בת ים, אך תמיד ומעל לכול עם ירושלים.

 

צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ניגון העשבים השוטים

  דספסיטו שלא הכרתם ואתם...

רוצים לחיות – לא להתמגן

   הרבנית נעמי שחור במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם